1

בפניי הסדר טיעון "מסגרת" בו התביעה הגבילה טיעונה העונשי ל- 4 חודשי פסילה ואילו הסניגור מבקשני לגזור פסילת חובה בלבד - קרי - 3 חודשי פסילה.

מלוא תיק החקירה הונח בפניי. על פניו מדובר ברף גבוה של רשלנות באשר הנאשמת רכזה תשומת ליבה לרכב אשר הגיע מימין ולא נתנה דעתה למעבר החצייה, אשר נמצא בנתיב התקדמותה.

אינני מתעלמת מקביעת הבוחן כי התאונה היתה "בלתי נמנעת", אך בהקשר זה יש ליתן משקל לכך שעל פי הפגיעה בשמשת רכבה, הנאשמת אף לא התאימה מהירות נסיעתה לכך שמתקרבת למעבר החצייה. כמו כן, עברה התעבורתי מכביד.

2

שקלתי "לפרוץ" גבולות ההסדר לחומרא. אולם, בשל נימוקיה האישיים, מצבה הרפואי של בתה וצורכי פרנסתה, יכובד ההסדר כפי הרף הגבוה ואראה בו מתחם ענישה הולם לצורך תיק זה.

סוף דבר:

-           הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1,600 ₪ או 30 ימי מאסר שתישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

-           הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

-           הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

-           הריני מורה כי על הפעלת 2 חודשי פסילה, אשר הוטלו על ידי בית משפט בפ"ת ביום 22.2.12 בתיק 64210411, יופעלו באופן חופף לפסילה שהוטלה לעיל.

            המזכירות תשלח החלטתי לצדדים

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ח, 24 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.