1

בפניי בקשה למתן צו למסירת פרטי איכון ונתוני שימוש במכשיר סלולרי בעבור צד ג', הולכת הרגל הנפגעת בתיק זה.

הצדדים טענו לבקשה ביום 26/11/17.

כתב האישום מייחס לנאשם בין היתר, גרימת ת"ד תוך אי מתן אפשרות להולכת הרגל להשלים חצייה במעבר החצייה בבטחה.

ב"כ המבקש מפנה בטיעוניו לעובדה כי הולכת הרגל מסרה עדות שלא עשתה שימוש בטלפון הסלולרי במועד התאונה וכי הטלפון היה בכיסה ועף על הכביש. לאור האמור, מבקש הוא צו זה, בכדי לתהות על מהימנות הולכת הרגל הנפגעת ובכדי לבחון שאלת אחריות הנאשם לתאונה. עוד טוען, כי אין בכך משום פגיעה בפרטיות הולכת הרגל וכי יש בכך בכדי לסייע בהגנת הנאשם.

2

המשיבה התנגדה לבקשה, טענה לפגיעה קשה בפרטיות הולכת הרגל באם יינתן צו שכזה והצביעה על העובדה כי מגרסת הנאשם עצמו עולה כי הבחין בהולכת הרגל מבעוד מועד אולם, המשיך בנסיעה רצופה וגרם לפגיעת הולכת הרגל חבלות של ממש. עוד טענה, כי לו היה מאט עד כדי עצירה, התאונה הייתה נמנעת.

מטיעוני הצדדים עולה, כי אין מחלוקת שנגרמה פגיעה בהולכת הרגל בכביש ולכן, צו איכון לטלפון לא רלוונטי במקרה זה.

באשר למסירת נתוני השימוש במכשיר הסלולרי, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

עובדת השימוש בטלפון על ידי הולכת הרגל, סמוך למועד העבירה, אינה מבטלת את הדיון בשאלת אחריות הנאשם לתאונה ובאם מבקש הנאשם להוכיח רשלנות תורמת או מהימנות העדה, יש להידרש לכך במסגרת דיון הוכחות. אין המדובר בפגיעה בהגנת הנאשם.

לאור הנימוקים דלעיל - הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשע"ח, 04 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.