1

לאחר מתן הדעת לטיעוני הצדדים ולאחר מתן הדעת לחומר הראיות שהוגש לעיוני ביוזמת ובהסכמת הצדדים, מוצא אני להרשיע את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ההגנה ציינה כי הנאשם מודה בסעיפים 1 עד 6 לעובדות כתב האישום וגם חזרה וציינה כי הנאשם מכיר באחריות לגרימת התאונה ותוצאותיה.

ביחס לאירוע התאונתי מצויות בכתב האישום הוראות החיקוק 3 ו-4.

אין כאמור מחלוקת עפ"י ההודאה - וכעולה ממילא מחומר הראיות - שהנאשם לא ציית לתמרור 302.

הנאשם מורשע לפיכך בעבירה זו . (כמפורט בהוראת חיקוק 3 בכתב האישום).

באשר לעבירה של נהיגה בקלות ראש (כמפורט בהוראת חיקוק מס' 4 בכתב האישום) אף עבירה זו גובשה , ובניגוד לעמדת ההגנה אין בקיומה כדי לסתור את ביצוע העבירה לפי תקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה אגב כך.

לציין אגב כי סעיף 4 לפרק העובדות מפרט גם נהיגה ללא תשומת לב מספקת לדרך מצד הנאשם.

עיון בחומר הראיות מלמד על היבטים מצטברים הבאים המגבשים את מהות העבירות שיוחסו לנאשם בקשר עם התרחשות האירוע התאונתי :

-         כעולה מחומר הראיות כאמור היה מוצב במקום, בכיוון נסיעת הנאשם, תמרור תקין וברור שחייבו בעצירה - וחשוב מזה - במתן זכות קדימה.

-         כעולה מחומר הראיות, האירוע התרחש באור יום (בשעה 13:54), וגם לדברי הנאשם בחקירתו, הראות היתה טובה והכביש היה יבש.

2

-         כעולה מהודעת הנאשם, אף שראה הוא את הרכב המתקרב של המעורב, בחר הוא ליטול סיכון ולהיכנס עם רכבו לצומת מתוך מחשבה שהרכב המעורב רחוק וכי הוא (הנאשם) יספיק לעבור.

-         כעולה מהודעת הנאשם, ניכר הוא כי בחר לשתוק בחקירה דווקא כאשר נשאל האם ער הוא כי פרט לעצירה מחייב התמרור גם ליתן זכות קדימה.

-         כעולה מהודעת הנאשם, מכיר הוא את הצומת אך מספר הוא שלא ידע שיש שם תמרור עצור.

-         כעולה מחומר הראיות, תמרור העצור נראה בבירור 60 מטר עוד לפני ההגעה לצומת.

-         כעולה מחומר הראיות עמד לרשות הנאשם שדה ראיה ראוי דיו להבחין ברכב המעורב, ולמעשה, כאמור, הנאשם אף העיד על עצמו בהודעתו כי הוא דווקא ראה את הרכב המעורב אך בחר לראות בו כרכב "רחוק".

-         כעולה מחומר הראיות (מרחק שדה הראיה עפ"י בדיקת הבוחן המשטרתי) המשמעות של העובדה שהנאשם ראה את הרכב המעורב פירושה המתבקש הוא שהרכב המעורב דווקא לא היה רחוק.

לאור כל אלה יש לומר שהתנהלותו של הנאשם כנהג בעת האירוע מגיעה בהחלט לכדי גיבוש העבירות שיוחסו לו, ואף יש לומר כאמור כי עבירות אלה יכולות לדור יחדיו בכתב האישום.

עד כאן, וכל אלה, לענין הרשעתו של הנאשם בעבירות המפורטות בסעיפים 3 ו-4 להוראות החיקוק אשר בכתב האישום.

באשר לעבירות לפי סעיף 1 ו-2 להוראות החיקוק אשר בכתב האישום - שעניינן נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף וללא כיסוי ביטוחי בשל כך - הרי שגם אלה הוכחו.

חלק ט' לתקנות התעבורה עוסק ב"תנועה בין לאומית".

רשיון נהיגה בין-לאומי הינו לתקופה בת שנה.

כעולה מחומר הראיות, בעת נהיגת הנאשם באירוע דנן חלפה למעלה משנה מעת הוצאת הרשיון הבין-לאומי של הנאשם.

רשיון הנהיגה הלאומי הזר של הנאשם (מסרי-לנקה) היה אמנם כשלעצמו בתוקף בעת האירוע אך עולה מחומר הראיות כי הנאשם שהה כבר בארץ בעת הזו מיום כניסתו האחרונה למעלה משנה, ובנסיבות אלה ועפ"י תקנה 567(א) לתקנות התעבורה, לא ניתן היה לראות בו כבעל רשיון נהיגה בר תוקף בישראל בעת האירוע.

3

בנסיבות אלה, גם לא היה כאמור כיסוי ביטוחי.

אני שותף לדעה כי אין לראות את הנאשם כמי שנהג כ"בלתי מורשה לנהיגה" במובן שמעולם כביכול לא היה בעל רשיון.

יחד עם זאת, כן יש לראותו כמי שנהג ללא רשיון נהיגה בר תוקף וזאת במובן כך שפג התוקף.

הגדרת הסטטוס של הנאשם בכותרת זיהוי הפרטים אשר בכתב האישום כ"בלתי מורשה" איננה אם כך מדייקת, ואולם עובדות כתב האישום בפרק העובדות הן נכונות, וכך גם בהתאמה ראויות הוראות החיקוק אשר בכתב האישום וזאת הן לענין התאונה והן לענין אי תוקף הרשיון (פג תוקף) והעדר ביטוח.

באירוע זה התלוותה ,יש לזכור, גרימת תאונת דרכים לדבר אי תוקף הרשיון והעדר הביטוח.

ואף את זאת יש לזכור : נהיגה כאשר פג תוקף רשיון נהיגה, ונהיגה בהעדר ביטוח, הן עבירות בספר החוקים.

ממילא בצדק כולל לפיכך כתב האישום דנן גם את ענין הרישוי והביטוח.

לאחר כל זאת, מורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ניתנה היום, י"ט אלול תשע"ד , 14 ספטמבר 2014, במעמד הצדדים