1

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

בפניי הסדר טיעון מסגרת.

התביעה הגבילה טיעונה העונשי לפסילת החובה ואילו הסנגוריה ביקשה שלא לפסול רישיון נהיגת הנאשם כלל ולחילופין לקצר הפסילה.

טיעוני הסנגוריה להקלת העונש מתבססים על נתוני התאונה וכן על נתוניו האישיים של הנאשם.

אשר לתאונה, אך על פי קביעת הבוחן, הנאשם נהג במהירות נמוכה.

2

טענתו לסנוור נבדקה וקביעת הבוחן הייתה שאכן היה סנוור אלא שהגיע מימינו ולא ממולו ולפיכך לא הייתה מניעה להבחין במעבר החצייה ובהולכת הרגל.

מאידך, הסנגורית מפנה לכך שכיוון החצייה היה מימין לשמאל.

אשר לנתוניו האישיים של הנאשם - הופניתי לכך שעברו איננו מכביד ולהיותו נכה - 100 אחוז. וכן לעובדה שמטפל בבן המטופל בשלוותה.

בפניי הוצגו מסמכים לעניין התנדבותו ב"שומרי דרך".

נתת דעתי לכך שהודאת הנאשם באשמה, חסכה הטרחת הנפגעת לבית המשפט ושחזור הטראומה שחוותה.

לאחר ששקלתי מכלול הטיעונים, וכשתיק החקירה לנגד עיניי הריני גוזרת העונשים הבאים -

-          הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1500 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

על הנאשם/ סנגורו לגשת כעת למזכירות ביהמ"ש לקבלת שובר תשלום.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 14 יום.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ח, 22 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.