1

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

בפניי הסדר טיעון "מסגרת".

התביעה טענה ל5 חודשי פסילה ואילו ההגנה, ביקשה להסתפק ב60 ימי פסילה.

מלוא תיק החקירה הונח בפניי.

אכן קיימת סתירה בין דבריהם של עדי התביעה, באשר העדים הניטרליים טוענים כי המתינו באור אדום ומשהתחלף האור לירוק החלו בנסיעה.

לעומתם, טוען המעורב כי הגיע לצומת בנסיעה שוטפת.

2

הודאת הנאשמת באשמה, חסכה הצורך בהכרעה בין הגרסאות, במקביל, אין להתעלם מגרסת הנאשמת לפיה לא הבחינה ברמזור כלל.

בכך, רף גבוה של חוסר זהירות ולמעשה רק בנס, הסתיימה התאונה ללא תוצאות קשות יותר.

בחנתי התיעוד הרפואי וטענת ההגנה, לפיה אפשר והמדובר בכשל ניווני שסיבתו טבעית וכי אין המדובר בנזק תאונתי.

בקביעת העונש, נתתי דעתי לכך שלנאשמת ותק נהיגה משמעותי ועבר תעבורתי ללא רבב.

כמו כן, לנגד עיניי העובדה כי מטפלת בבן הסובל מנכות בדרגה של 100 אחוז.

פציעתה של הנאשמת, מהווה ענישה בפניי עצמה.

לאחר שהונח בפניי תיעוד רפואי, המאשר התאמה בריאותית לנהיגה, מצאתי לנכון לגזור על הנאשמת העונשים הבאים -

-          הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1000 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

-          הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 70 יום.

ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.

-          הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ו' שבט תשע"ח, 22 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.