ת"ד 6209/08/14 – מדינת ישראל נגד ורד סולומון
בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה |
|
ת"ד 6209-08-14 מדינת ישראל נ' סולומון
|
|
1
בפני |
כבוד השופטת בכירה אטליא וישקין
|
|
בעניין: |
מדינת ישראל |
|
|
|
המאשימה |
|
נגד
|
|
|
ורד סולומון |
|
|
|
הנאשמים |
גזר דין |
הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בכך שפגעה בעגלת תינוק. התאונה התרחשה עת נהגה הנאשמת בנתיב הימני ברחוב רמז בראשון לציון , באותה שעה חצתה הולכת רגל ילידת 1948 עת הכביש משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשמת, החצייה התבצעה במעבר חצייה, הולכת הרגל הובילה לפניה תינוק בעגלתו.
למעשה, התאונה התרחשה לאחר שהולכת הרגל הספיקה לעבור למעלה ממחצית המעבר.
התביעה ביקשה לגזור על הנאשמת פסילה שלא תפחת מ- 10 חודשים ואילו הסנגורית והנאשמת עצמה ביקשו להפחית ככל האפשר בעונשה של הנאשמת.
מתחם עונשי ראוי הינו בן 9 חודשים ל- 18 חודשי פסילה.
יש ליתן משקל לכך שהמדובר במעבר חצייה ועל הנאשמת לצפות מציאותם של עוברי דרך במעבר.
עוד יש להפנות לכך כי משך החצייה ארוך באשר הולכת הרגל הספיקה לעבור למעלה ממחצית הכביש ובהתחשב בגילה ובעובדה שהובילה עגלת תינוק, יש להניח כי האמור בסעיף 3 לעובדות האישום, לפיו, חצתה בהליכה רגילה, הינו תיאור מדויק.
תיק החקירה הונח בפניי וזאת בין השאר כדי לבחון טיעוני ההגנה בדבר רשלנות תורמת בכך שהולכת הרגל הפנתה העגלה לכיוון הנגדי כדי לנסות ולמנוע התאונה.
בחנתי נקודה זו בכובד ראש. איני רואה עניין זה עין בעין עם הסנגוריה.
הנאשמת היא שהביאה את הולכת הרגל למצב של דחק ומרגע זה, לא תוכל לטעון לכך שהולכת הרגל לא הגיבה באופן אופטימלי, לדעתה של הטוענת.
זאת ועוד, לא מצאתי ביסוס לקביעה כי היה ולו הולכת הרגל היתה ממשיכה בחצייה רגילה אפשר והתאונה היתה נמנעת. המדובר בספקולציה אשר אין לה כל ביסוס בחומר הראיות ואפשר והמשך החצייה היה מביא לתוצאה קטלנית.
2
בנוסף, מדברי הנאשמת עולה כי תשומת ליבה הוסתה לכיוון הפלאפון אשר צלצל עובר לתאונה ולפיכך, מבטה היה מופנה לטלפון כך שהבחינה בהולכת הרגל רק עובר לאימפקט. בכך רשלנות ברף גבוה. מעבר החצייה אמור להיות מבצרם של הולכי רגל.
יש להתחשב לקולא בהודאתה של הנאשמת באשמה ובכך שאין לחובתה הרשעות קודמות, אולם, לעובדה זו יש להתייחס בפרספקטיבה של וותק נהיגה קצר מאוד, לנאשמת רישיון נהיגה משנת 2012 בלבד והתאונה התרחשה בחלוף כשנתיים.
עניין נוסף המצדיק הקלה בדינה של הנאשמת הינו העובדה כי למרבה המזל לא נגרמה פגיעה ממשית לתינוק.
בנוסף, יש ליתן משקל לקולא למצבה הגופני של הנאשמת ולנזקקותה הגבוהה לרישיון נהיגתה.
בקביעת הקנס הכספי , אתחשב לקולא לכך שאינה מועסקת היום.
סוף דבר -
- הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1,500 ₪ או 100 ימי מאסר שתישא תמורתם.
הקנס ישולם תוך 60 ימים.
- הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 9 חודשים בניכוי 60 ימי הפסילה המנהלית.
ריצוי הפסילה נדחה עד 60 יום.
- הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.
זכות ערעור כחוק.
המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים.
ניתן היום, י' סיוון תשע"ה, 28 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
