1

גזר דין

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הריני רואה בהסדר הטיעון מתחם ענישה ראוי.

מטעמי מדיניות משפטית ונוכח הלכת בית משפט העליון בעניין כיבוד הסדרי טיעון, אתן ידי להסדר.

בפניי הסדר טיעון "מסגרת" בו התביעה הגבילה טיעונה העונשי ל30 ימי פסילה ואילו הסנגור, ביקש לשכנעני שלא לגזור פסילה כלל.

2

בחנתי מלוא תיק החקירה אשר הונח בפניי.

מדובר בתאונה אשר לא נבחנה בזמן אמת ע"י בוחן, כך שאין קביעה מדויקת של מקום האימפקט.

במסגרת החקירה, נבדק שדה ראייה ונמצא כי ניתן להבחין לשמאל כיוון הגעת המעורב, למרחב של 10 מטר בלבד.

לזכותה של הנאשמת, ותק נהיגה משנת 2007 ועברה ללא רבב.

בנסיבות אלו, הריני מניחה כי ניתן להשיג המטרה העונשית אף אם לא אגזור פסילה לריצוי בפועל.

-          הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1800 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ח, 05 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.