1

בפניי בקשה לעיון מחדש בהחלטתי לדחות את בקשת הנאשמת לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרה.

בבקשה זו הנאשמת שבה וחוזרת על טענתה כי לא ידעה על מועד הדיון שכן בא-כוחה הקודם לא עדכן אותה ושבה וטוענת כי היא כופרת בביצוע העבירה תוך שטוענת באשר לכשלים בחומר הראיות.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומבקשת להשאיר את פסק הדין, כמו גם ההחלטה מיום 23.7.19 על כנם.

איני רואה הצדקה לקיים עיון מחודש בהחלטתי מיום 23.7.19.

איני מכיר הליך של עיון מחדש בהחלטה הדוחה בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר. ככל שהנאשמת אינה מסופקת מתוצאת ההחלטה הקודמת עליה היה להגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי.

2

מעבר לדרוש אציין כי גם לגופו של עניין אין הצדקה לקבל הבקשה.

כפי שכבר ציינתי בהחלטתי הקודמת, שגגה של עורך דין אינה עילה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, גם אם הלה לא הודיע לנאשמת עצמה על מועד הדיון.

בנוסף, אין מקום לדון בטענות בעניין חומר הראיות, טענות אשר ניתן היה לטעון אותן כבר בבקשה הראשונה. בכל מקרה טענות בעניין חומר הראיות יש לבסס עובדתית ולא די בפירוטן בבקשה.

בנוסף, גם העונש שהוטל הולם את נסיבות המקרה ואת רמת הרשלנות אותה הפגינה הנאשמת עת נכנסה לרחוב בניגוד לכיוון התנועה ולשלט האוסר על הכניסה אליו וגרמה לתאונה.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ט' אלול תשע"ט, 09 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.