1

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הריני רואה בהסדר הטיעון מתחם ענישה ראוי.

מטעמי מדיניות משפטית ונוכח הלכת בית משפט העליון בעניין כיבוד הסדרי טיעון, אתן ידי להסדר.

בפניי הסדר טיעון "מסגרת".

התביעה הגבילה טיעונה העונשי ל3 חודשים ואילו הסנגור מבקשני שלא לפסול כלל.

מלוא תיק החקירה הונח בפני.

2

לאחר שמיעת מלוא טיעוני הצדדים ועיון בתיק החקירה ולאחר שנתתי דעתי לכך שהודאת הנאשמת באשמה, חסכה הטרחת כל העדים וחסכה מזמנם של הצדדים, מצאתי ליתן משקל לכך שלנאשמת ותק נהיגה משמעותי ועברה התעבורתי איננו מכביד.

הריני יוצאת מנקודת הנחה כי תפיק לקחה אף אם תקוצר תקופת הפסילה.

עוד אציין, כי למרבה המזל אין המדובר בפציעות חמורות.

בקביעת הקנס, הריני מתחשבת במצבה הכלכלי של הנאשמת.

-          הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1000 ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 45 יום.

ריצוי הפסילה נדחה עד 90 יום.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים וזאת על תנאי למשך שנתיים.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ז, 07 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.