1

ביום 21.4.15 הונח בפניי ייפוי כח בו מונו עורך דין שניאור, עו"ד שריקי, עו"ד קוברסקי. על גבי ייפוי הכוח סעיף 9 המסמיך הנ"ל להעביר כל הסמכויות או חלקן לעו"ד אלעד שור/ עו"ד בלוטמן.

ביום 29.11.15 הודה הסנגור - עו"ד שור - בשם הנאשמת באשמה ואף הוצג בפניי הסדר טיעון (מסגרת).

הסנגור טען לעונש במסגרת ההסדר וביקש לקבוע מועד נוסף להשלמת טיעוניו.

ביום 12.12.16 התקיים דיון נוסף, בו הפנה הסנגור לטיעוניו הקודמים וניתן גזר דין במעמד התביעה ובמעמד הסנגור (הנאשמת שוחררה מהופעה לבקשת הסנגוריה).

מספר שעות מאוחר יותר, שב הסנגור והגיש בקשה לקבוע דיון נוסף בו תתאפשר השמעת דברי הנאשמת עצמה, ובמקביל יבוטל גזר הדין בכדי לאפשר שמיעת דבריה.

הסנגור תלה סיבת הבקשה בשגגתו.

לנוכח סמיכות הזמנים שבין מתן גזר הדין לבין הגשת הבקשה ולנוכח הסכמת התביעה לשמיעת דברי הנאשמת, נהגתי עם הסנגוריה לפנים משורת הדין, ביטלתי גזר הדין וקבעתי מועד נוסף לדיון.

בהמשך הוגשה בפני בקשה לחזרה מהודיה.

2

הבקשה הוגשה ע"י עו"ד שניאור.

בהחלטתי מיום 17.9.17 נאמר:

"מצאתי הכרח בקיום דיון בנוכחות הנאשמת וכן כשתיק החקירה בפני הצדדים.

כמו כן, הריני עומדת על נוכחותו של עו"ד שניאור בדיון.

ניתן עיכוב ביצוע גזר הדין עד למועד הדיון.

יקבע לדיון ליום 24.9.17 בשעה 09:00.

נוכחות הנאשמת חובה. "

ביום 24.9.17 לא התייצבה הנאשמת בפניי, אף על פי שהוזהרה באמצעות סנגוריה בחובת התייצבות.

אף הסנגור עו"ד שניאור, לא התייצב אלא הונחה בפניי בקשתו לדחיית הדיון.

מדובר בגזר דין אשר ניתן כדין ביום 12.12.16 במעמד הצדדים.

בית המשפט נהג עם הנאשמת לפנים משורת הדין משום טענה - שלא הובהרה די צורכה - בדבר כשל כלשהוא בייצוגה.

למרות שגזר הדין נחתם ונסרק למערכת בית המשפט, אפשרתי טיעון נוסף ולצורך כך אף בוטל גזר הדין.

מטרת ביטול גזר הדין הייתה שמיעת דברי הנאשמת ועורכי הדין מטעמה.

יודגש כי בתקופה הארוכה שחלפה, לא הונח בפניי כל תצהיר מטעם הסנגורים או מטעם הנאשמת.

סברתי כי יש מקום לאפשר לנאשמת השמעת דבריה וזאת לפנים משורת הדין.

עתה, נוכחתי כי הנאשמת בחרה שלא להתייצב אף על פי שייחדתי במפורש זמן דיון נרחב, למטרה זו ביום 24.9.17.

הנאשמת אף הוזהרה בחובת התייצבות. ממחדלה להתייצב, הריני מסיקה, כי כוונתה לחזור מבקשותיה השונות. הן מבקשתה לשמיעת דבריה קודם מתן גזר הדין והן מבקשתה לחזור בה מהודאתה באשמה.

לפיכך, הריני קובעת כי גזר הדין אשר ניתן במעמד הצדדים ביום 12.12.16 על נימוקיו, יישאר בעינו וייכנס לתוקף החל מהיום.

3

למרות חלוף הזמן הרב, ולפנים משורת הדין הריני מורה כי תשלום הקנס והפקדת רישיון הנהיגה יידחו למשך 30 יום לצורך "התארגנות" הנאשמת ובשל תקופת החגים בה אנו מצויים.

המזכירות תביא החלטתי לידיעת הצדדים.

ניתנה היום, ה' תשרי תשע"ח, 25 ספטמבר 2017, בהעדר הצדדים.