1

הנאשם הורשע בדין לאחר ניהול משפט הוכחות, בעבירות של נהיגה בקלות ראש, אי מתן זכות קדימה להולכת רגל במעבר חצייה תוך סיכון הולכת רגל, גרימת חבלה של ממש, והתנהגות הגורמת נזק, וכפי המצויין בהוראות החיקוק שבכתב האישום.

לאור תיקון 113 לחוק העונשין העוסק בהבניית שיקול הדעת בענישה, עיקרון העל בענישה הינו עיקרון ההלימה, דהיינו יחס הולם בין חומרת המעשה בנסיבותיו ואשמו של הנאשם לבין חומרת העונש בסופו של יום, (40ב). לעניין זה ראה:

ע"פ 8641/12 סעד-נ' מדינת ישראל

2

"מתחם הענישה יקבע אפוא בהתאם לעיקרון ההלימות, ועל מנת ליישמו יתחשב בית המשפט בשלושה אלה: ראשית בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו; שנית מדיניות הענישה הנהוגה; ושלישית, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה."

התאונה נשוא הדיון כאן נגרמה בתוך תחום מעבר החצייה- שהוא נימוק לחומרה.

הנאשם ללא כל סיבה נראת לעין מלבד רשלנותו, וחוסר תשומת ליבו לנעשה לפניו בדרך,פגע בהולכת הרגל שצעדה במעבר וגרם לה לחבלות של ממש, שבר בברך שהצריך ניתוח ואישפוז בבית החולים של 12 יום. בקביעת מתחם הענישה ראה:

ע"פ 558/97 מלניק- נ' מדינת ישראל,עפ"ת(מרכז) 15281-03-10 אלישע נ' מדינת ישראל.

מתחם הענישה בהם מורשע הנאשם בחבלה של ממש חייב על פי דין לעלות על שלושה חודשי פסילה בפועל ויכול להגיע עד לשנים של פסילה כאשר החבלות שנגרמו הן קשות ביותר ואף מאד.

עפ"ת 33756-02-13 אמין טהא נ' מדינת ישראל- בית המשפט לתעבורה בתל אביב השית עונש של מאסר ל-9 חודשים, ופסילת רישיון נהיגה ל- 7 שנים ,לאחר פגיעה קשה בהולכת רגל על מעבר חצייה.

עפ"ת 27014-01-14 מיכאלוב נ' מדינת ישראל- שם נדחו ערעורים על גז"ד של 7 חודשי מאסר ופסילה של 8 שנים לאחר שנפגע נותר מוגבל ומרותק לכיסא גלגלים.

ת"ד 292-05-10 מדינת ישראל נ' יהורם משה- שם , בין ייתר העונשים, נפסל הרישיון לשנה אחת (פגיעה בילד במעבר חציה) .

ת"ד3434-03-14 מדינת ישראל נ' אשכנזי-הנהגת הורשעה לפי הודאתה,באי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעברחציה בבטחה, נהיגה בקלות ראש,נהיגה הגורמת נזק וגרימת חבלותשל ממש. להולכת הרגל נגרמו חבלות של ממש בדמות שברים והיא נזקקה להתערבות ניתוחית. בין שאר העונשים , רשיון הנהיגה נפסל לתקופה של 10 חודשים, 8- חודשי פסילה על תנאי, ושני חודשי מאסר על תנאי.

ע"פ 70613/07 משקין נ' מדינת ישראל- הנהג פגע בהולכת רגל על מעבר חצייה וגרם לשבר באגן בין השאר, נדון ל 6 חודשי פסילה בפועל.

3

הנה כי כן, מתחם הענישה באירועים הדומים לנשוא הדיון כאן, כאשר רף מידת רשלנות הוא ברמה בינונית-גבוהה לעניין משך זמן פסילת הרישיון, נע בין 3 חודשי פסילה, שהיא הפסילה המינימלית הקבועה בחוק ,ועד לעונשי מאסר של- 9 חודשים ושבע שנים של פסילת רישיון בפועל.

לאחר שראיתי לפניי את מידת הרשלנות של הנהג וכפי שהדברים התבררו במהלך משפט ההוכחות,והיקף הפגיעה בהולכת הרגל, נסיבותיו האישיות של הנאשם, העדר הרשעות קודמות ובהתחשב בעיקרון ההלימה כמפורט, כאשר ראיתי את הדברים כפי שצויין בעפת(ת"א)15291-10-12

ראובן ששון נ' מדינת ישראל, מיום 13.12.12, שם בית המשפט הגדיר עמדתו כך:

"תוצאות תאונה במישור הנזק שנגרם לנפגע הינו מרכיב חשוב ברמת הענישה.. אך מנגד, גם נסיבות אישיות של נאשמים הינם כלי, שיש לעשות בהם שימוש או לתת להם משקל במסגרת הענישה. נסיבות אישיות, ובהן, בין היתר התנהגותם הכללית על הכביש, המתטאת בגיליון הרשעותיהם".

בהתחשב בכול הנאמר עד כאן, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         אני מטיל על הנאשם קנס בסך.- 2000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתם, הקנס ישולם עד

15.1.18.         

2.         אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים פסילה בפועל.

הפסילה תחל לא יאוחר מיום 15.1.18.

3.         אני פוסל את הרישיון הנהיגה של הנאשם לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך

            שנתיים.

הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ח, 12 דצמבר 2017, במעמד הנוכחים.