1

גזר דין

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הנאשמת אשר לפניי הורשעה על פי הודאתה בגרימת תאונה עת יצאה מחנייה.

התביעה טענה לעונש של פסילה ואילו הסנגור ביקש להימנע מהטלת פסילה.

מתחם עונשי נע בין פסילה מותנית לבין 3 חודשי פסילה.

בקביעת העונש הראוי ניתן משקל לקולא להעדר הרשעות קודמות ולכך שהודאת הנאשמת באשמה, חסכה הטרחת העדים.

2

עניין נוסף שיש להביאו בחשבון הענישה הוא חלוף פרק זמן משמעותי מן האירוע והעובדה שגם לאחריו לא צברה הנאשמת כל הרשעה שהיא.

תוצאת התאונה קלה וכן יש מקום לדון בשאלת רשלנות תורמת לכאורית באשר אין המדובר במקום אשר הוסדר לחנייה.

הודאת הנאשמת באשמה מנעה הצורך בקביעת ממצאים עובדתיים בסוגיה זו.

סוף דבר -

-          הנני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1800 ₪ או 30 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 60 ימים.

-          הנני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ח חשוון תשע"ח, 07 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.