1

מונחת בפניי "בקשה לביטול פיגורים" שהגיש הנאשם 2, נוכח טענתו כי הקנס שהושת עליו במסגרת גזר הדין מיום 6.7.14, לא שולם עד הנה, בהינתן ששוברי התשלום נשלחו לבא כוחו - כפי המידע שנמסר לו מאת המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות - ובא כוחו לא העביר אליו את שוברי התשלום, כטענתו.

ככל שניתן להבין, הורתה של תוספת הפיגורים, בה חב הנאשם 2, הינה תולדה של אי תשלום הקנס שהוטל עליו בגזר הדין מיום 6.7.14, במועדו, כמצוות סעיף 67 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

בהקשר זה ייאמר כי אומנם ביטול תוספת הפיגורים, כניסוח הבקשה, מצוי בסמכות מקבילה של בית המשפט, כהוראת סעיף 69(א) לחוק העונשין, המעניק לבית המשפט אשר הטיל את הקנס, סמכות להורות על ביטול תוספת הפיגורים (להרחבה, ראה למשל פסה"ד בת.פ. (שלום-נצרת) 3695/03 מדינת ישראל נ' ג'פרי, תק-של 2007(1), 803. להלן: "פרשת ג'פרי").

חרף האמור, והגם שבידי ביהמ"ש סמכות מקבילה להיזקק לבקשה, סבורני שככלל, מקום שהמחוקק מתווה דרך פעולה בדין, לא ייטה ביהמ"ש להיעתר לבקשה המונחת בפניו, אלא אחר שהמבקש הוכיח, תחילה, כי פנה במסלול המנהלי המותווה בחוק.

לאור האמור, רשאי הנאשם 2 לפנות למרכז לגביית קנסות ואגרות, בבקשה מתאימה לביטול תוספת הפיגורים, בהתאם לסעיף 5ג לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995, בשל הנסיבות הכלולות בבקשה, תוך צירוף אסמכתאות מתאימות, ולרבות עמדת בא כוחו, אותה עת.

2

בקשה זו, במתכונתה, בטרם מוצה ההליך המנהלי, נדחית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים בדחיפות.

ניתנה היום, ט"ז שבט תשע"ה, 05 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.