1

1.      לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פקודת מאסר אשר הוצאה כנגד המבקש עקב אי תשלום קנס אשר הושת עליו בגזר-דין מיום 22.11.06 (כב' השופטת נחמה מוניץ).

לבד מן הקנס הושתו על המבקש באותו גזר-דין 54 חודשי מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי. סכום הקנס המקורי עמד על 30,000 ₪ או 6 חודשי מאסר תמורתם. כן נקבע כי הסכום ישולם ב-20 תשלומים שווים ורצופים שיחולו כ-60 ימים לאחר שחרורו של המבקש ממאסר.

2.      כעת טוען המבקש, כי יש לאפשר לו לשאת את ששת חודשי המאסר חלף קנס בדרך של עבודות שירות, תוך שהוא מצביע על מצבו הכלכלי הקשה. לדבריו, הוא אינו עובד מאחר ורישיונו נשלל עקב החובות הרובצים עליו, במסגרת הליכי הוצאה לפועל, ומאחר והוא נהג משאית במקצועו.

3.      המשיבה מתנגדת לבקשה. לדבריה המבקש שוחרר כבר בשנת 2010 והגיש לראשונה בקשה לפריסת התשלומים רק בנובמבר 2014. כן הצביעה על כך, שטענת המבקש כי אינו מסוגל לעבוד נסתרת על ידי בקשתו לבצע עבודות שירות.

4.      לאחר עיון ושקילה רואה לדחות את הבקשה.

בתוך כך נתתי דעתי לעובדה שהמבקש השתהה מאוד בפעולותיו באשר לחוב הקנס, ושהוא לא שילם מאומה על חשבון החוב מאז שחרורו ועד היום. באשר לטענותיו בדבר מצב כלכלי קשה, אף אני לא התרשמתי כי המבקש איבד את יכולתו להשתכר, וככל שהוא תלוי ברישיון הנהיגה לשם כך, מה שכלל לא הוכח, יכול לפנות אל רשות האכיפה והגבייה בבקשה מתאימה.

2

5.      באשר לבקשה להמיר את המאסר כך שיבוצע בדרך של עבודות שירות: עונש המאסר בפועל שהוטל על המבקש בגזר-הדין מלמד כי בית המשפט שגזר את דינו מצא כי ישיבתו של המבקש מאחורי סורג ובריח היא הולמת וראויה ושאין מקום להימנע מכך, מה גם שככל שסמכות הטלת עבודות שירות בשלב זה נגזרת מסעיף 51ב' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, הרי שהעובדה כי על המבקש הוטלו 54 חודשי מאסר בפועל שוללת את האפשרות לקבוע כי חלק מעונשו יהיה על דרך של עבודות שירות.

6.      לפיכך, כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ה, 16 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.