1

 

 

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד יובל פסטרנק

ב"כ הנאשם 1 עו"ד אחמד יאסין

ב"כ הנאשם 2 עו"ד עלא תלאווי

קצין המבחן מר חליל חאג' יחיא

הנאשמים הובאו על ידי שב"ס

המתורגמן מר מוחמד טהא משרווי

שעת תחילת הדיון: 08:59

שעת סיום הדיון: 09:10

 

 

- עותק מותר בפרסום -

 

 

[פרוטוקול הושמט]

 

 

גזר דין

 

2

הנאשם 1, יליד 00/00/04, הודה בעובדות כתב אישום מתוקן בביצוע צבר עבירות ונקבע שביצע שש עבירות של גניבת רכב בצוותא בניגוד לסעיפים 413ב לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") + 29(א) לחוק העונשין, חמש עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952, שיבוש מהלכי משפט בצוותא בניגוד לסעיפים 244 +29(א) לחוק העונשין, חמש עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה (מעולם לא הוציא) בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961, חמש עבירות של נהיגה ברכב ללא ביטוח בניגוד לסעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל - 1970 ושתי עבירות של גניבה בצוותא בניגוד לסעיפים 384 + 29(א) לחוק העונשין.

 

הנאשם 2, יליד 00/00/04, הודה בעובדות כתב אישום מתוקן ונקבע שביצע חמש עבירות של גניבת רכב בצוותא בניגוד לסעיפים 413ב לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") + 29(א) לחוק העונשין, חמש עבירות כניסה לישראל שלא כחוק בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, שיבוש מהלכי משפט בצוותא בניגוד לסעיפים 244 +29(א) לחוק העונשין, גניבה בצוותא בניגוד לסעיפים 384 + 29(א) לחוק העונשין.

 

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, האוחז בחמישה אישומים, הנאשמים, תושבי האיזור נכנסו לישראל שלא כדין, וגנבו בצוותא עם אחרים, באופן המתואר בכתב האישום ובתאריכים הנקובים בו במהלך חודש מרץ 2022, כלי רכב, אותם הסיעו אל שטחי הרשות, ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח. כפועל יוצא מגניבת כלי הרכב נגנב גם רכוש אשר הוחזק בכלי הרכב והכל כמפורט בכתב האישום המתוקן.

 

בדיון שהתקיים ביום 12/12/22 טענו הצדדים לעונש:

 

ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה חומרת העבירות אותן ביצעו הנאשמים לצד הפגיעות הישירות והעקיפות הנגרמות כתוצאה ממעשים אלו. המאשימה טענה כי התופעה הנרחבת של מעורבות קטינים בהתארגנויות עברייניות כאלה ואחרות של תושבי שטחים הנכנסים לישראל שלא כדין למטרות גזל ולשם בצע כסף - מחייבת החמרה בענישה. אשר לנאשם 2 הוסיפה כי מדובר במי שאך שוחרר ממאסר בפועל ביום 24/2/22 ושב כעבור ימים ספורים לשטחי מדינת ישראל כדי לעבור בדיוק את אותן העבירות. לא תקופת המאסר, לא תקופת המעצר, לא בית המשפט ולא המאסר המותנה - מנעו ממנו לעשות כן.

 

בסיכומו של טיעון עתרה להרשעת הנאשמים ולענישה הכוללת 42 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, התחייבות להימנע מביצוע עבירות דומות בעתיד וקנס. לתמיכה בטיעוניה הגישה פסיקה, גיליון רישום פלילי לנאשם 2 ואת גזר הדין.

 

3

ב"כ הנאשם 1 טען כי גילו של הנאשם חייב לשמש שיקול בגזירת עונשו ומנגד, העדר המלצה טיפולית מפאת היותו תושב שטחים לא צריכה לשמש חובתו. הנאשם הודה בכתב אישום שתוקן לקולא, וחסך זמן שיפוטי יקר. לצד עברו הנקי, מעורבותו במיוחס לו נובעת בין היתר ממצוקתו הכלכלית אשר נוצלה על ידי שותפיו הבגירים. ב"כ הנאשם הגיש פסיקה בתמיכה לטיעוניו וביקש לגזור על הנאשם לכל היותר את תקופת מעצרו.

 

ב"כ הנאשם 2 טען כי עתירת המאשימה לעונש אינה עולה בקנה אחד עם הענישה הנוהגת אפילו כשמדובר בענישת בגירים בעבירות דומות. עוד הוסיף והדגיש כי קיימת שונות מהותית בין חלקו של כל אחד מהנאשמים, שונות המחייבת דיפרנציאציה בעתירה העונשית שכן חלקו של הנאשם 2 מסתכם כדבריו בהיותו "תצפיתן" והוא לא לקח חלק פעיל בגניבתם של כלי הרכב או בהסעתם לשטחים. לאור נסיבותיו האישיות, הגם שאלו כוללות, שחרורו התכוף מריצוי מאסר בפועל, ביקש הסניגור להסתפק בתקופת מעצרו.

 

הנאשמים שניהם הביעו צער וחרטה והבטיחו שלא יחזרו על מעשיהם.

 

תסקירי שירות המבחן -

תסקיר שירות המבחן מתאריך 01/12/22 בעניינו של הנאשם 1 מלמד כי XXX עזב את לימודיו בכיתה ט'. לאחר שהפסיק אביו לעבוד מפאת מחלה, מצבה הכלכלי של המשפחה הורע והנאשם יצא לעבוד בעבודות מזדמנות בשטחי מדינת ישראל. לקצינת המבחן מסר שפעל בשירות אחרים שהציעו לו כסף בתמורה לגניבת רכבים והעברתם לשטחי האזור, והוא מתחרט על מעשיו.

 

תסקיר שירות המבחן מתאריך 01/12/22 בעניינו של הנאשם 2 מלמד כי XXX נשר מלימודיו בכיתה ח' לדבריו במטרה לעזור בפרנסת משפחתו, ומאז עבד בעבודות מזדמנות. אך לאחרונה, נדון בבית המשפט השלום לנוער בפתח תקווה למאסר בפועל למשך שלושה חודשים, בין היתר בגין עבירות של כניסה ושהייה לא חוקית בישראל, גניבת רכב, ונהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח ושוחרר ממאסר ביום 24/02/22. הנאשם הודה במיוחס לו אך תיאר את חלקו במעשים כמינורי ביחס לשותפיו - לדבריו שימש כתצפיתן המוודא שאין משטרה באזור בזמן הפריצה לרכבים, ואין לו חלק בתכנון העבירות.

 

תסקירי שירות המבחן לא אוחזים המלצה כלשהיא בעניינם של הנאשמים, תושבי שטחים, בהיעדר האפשרות לחקירה פסיכו סוציאלית מקיפה, כלשון התסקיר.

 

דיון והכרעה -

4

סעיף 10 לחלק הכללי של כתב האישום המתוקן לשני הנאשמים מספר את כל הסיפור. והדבר היה ככה (מאיר שלו 2009): " באותן הנסיבות היו XXXוהנאשם 1 נכנסים לישראל בדרך שאינה ידועה למאשימה מגיעים למקום גניבת הרכב, שם היו ממתינים להם XXX והנאשם 2. XXX או הנאשם 1 היו גונבים את הרכב בדרך שאינה ידועה במדויק למאשימה ומעבירים אותו לשטחי האיזור כאשר XXX והנאשם 2 מלווים את מסלולם ברכב.

 

על תופעת גניבת כלי רכב בידי שוהים בלתי חוקיים עמדה הפסיקה לא אחת לצד המסוכנות הרבה הטמונה בנהיגה פראית, ללא רישיון נהיגה, וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

 

כך למשל בע"פ 11194/05 אבו סבית נ' מדינת ישראל נקבע כי: "... למרבה הצער תופעת גניבות הרכב טרם נעקרה משורש ומכת המדינה שאליה נדרש בית המשפט לפני כעשור ...כמעט שהפכה לעשר מכות. היא ממשיכה לנגוס ברכושם של רבים ופגיעתה רעה כלכלית ואנושית.."

 

בהקשר זה קבע בית המשפט השלום לנוער במחוז תל אביב בת"פ 3508-11-21 מדינת ישראל נ' פלוני (23/12/21): "גניבת רכב טומנת בחובה מכלול נזקים לקורבן העבירה ולחברה בכלל. נפיצותה של העבירה והשלכותיה הביאו לחקיקת סימן ה1 בפרק יא בחוק העונשין שכותרתו "עבירות בקשר לרכב" כשלצד אלה נקבעו עונשים חמורים מהעונשים הקבועים לעבירות הרכוש הכלליות... בית המשפט רואה חשיבות גדולה במסר מרתיע בניסיון לצמצום התופעה, אשר צריך ותיעשה בהכבדה משמעותית של הענישה שיהיה בה להרתיע את הרבים ובעיקר את העבריינים שגניבת רכבים והעברתם לשטחי הרשות הפלסטינית הפכה לעיסוקם המקצועי העיקרי, למען תפסק הפגיעה בסדרי החברה ובשלטון החוק והסכנה לביטחונה של החברה הישראלית תקטן".

 

וראה גם בת"פ 32735-08-22 של בית המשפט השלום לנוער בנתניה מדינת ישראל נ' פלוני אשר ניתן ביום 20/9/22 ובו נקבע: "...פוטנציאל הנזק שהנו נדבך משמעותי בין אדני הענישה, נלמד היטב מנסיבותיו המצערות של האירוע אשר המחישו למרבה הצער סכנות נהיגה ללא רישיון, הימלטות בשל חשש מגילוי צבר העבירות והרצון להעביר את הרכב אל היעד, לרוב בשטחי הרשות.. לצד עבירה זו וברקע הדברים צבר חומרה נוכח העובדה כי הנאשם הינו תושב הרשות הפלסטינית אשר כניסתו מלכתחילה לארץ אינה מותרת. תודגש ותובהר זכותה של מדינת ישראל להגן על גבולותיה, לבחור ולברור את הבאים בשעריה מכל היבט אותו תמצא לנכון לקדם. זו מציאות חיינו וממנה לא ניתן להעלים עין. ודברים אלה יפים גם לעניין טענת ההגנה לפיה חוק הנוער מאבחן בין קטינים ישראלים לקטינים תושבי הרשות הפלסטינית.."

 

5

וכן - "...גם אם תניח כי מעורבותו של אותו נאשם בעבירה "הינה תולדת פיתוי על ידי אחר" וזאת מתוך הכרה בתופעה קשה ונרחבת של שימוש בקטינים למען הובלת רכבים גנובים אל שטחי הרשות. דווקא בשל נפיצות הדבר, ראוי שייצא מסר ברור מבית משפט זה כי אין תוצאתה ההכרחית של קטינות המבצע, כדי לפטור אותו מענישה ראויה. יש להילחם דווקא בתופעה נטענת זו, בה משתמשים גורמים עבריינים, בקטינים, אשר בעת הצורך יישאו אחריות, מתוך הנחה שהדין עמם לא ימוצה בשל גילם שהרי אין בזהות מבצעי העבירה ועובדת קטינותם כדי להפחית מנזקי הגניבה, לפרט הנפגע ולכלל הציבור על השלכות הרוחב, של תופעה נרחבת זו."

 

למול התופעה שבה "...פתאום קם אדם בבוקר ומוצא...שמכוניתו חלפה עם הרוח או במקרה הטוב נפרצה ותכולתה נשדדה..." (בש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל) בשלה העת לעשות כל מאמץ שיביא לשינוי בנוסחת האיזון וייתכן שההצלחה טמונה בפוטנציאל הפגיעה בכיסו של מבצע העבירה, לאור הספק האם הכבדת הענישה השיגה את המטרה של הרתעת הרבים.

 

אשר להטלת עונשי מאסר ממושכים - אין חולק כי השפעת הענישה על קטין עשויה להיות קשה ומשמעותית יותר מענישה זהה המוטלת על בגיר, ואולם לעיתים יגברו שיקולי ענישה אחרים, חרף גילם של הנאשמים.

 

עוד אבהיר כי אינני מקבלת הנרטיב של ב"כ הנאשם 2 לפיו יש לגזור גזירה שונה בין עונשי הנאשמים מפאת חלקיהם השונה בביצוע העבירות המיוחסות להם. לשיטתי "השלם עולה על סך חלקיו"- הנאשמים היו חלק מאותה התארגנות עבריינית שלכל אחד מהם תפקיד שונה בהוצאה לפועל של מעשי העבירה- האחד נהג האחר תצפיתן. כל אחד מהם נכנס באופן לא חוקי ושלא כדין לשטחי מדינת ישראל, ובצוותא חדא עם אחרים גנבו כלי רכב והעבירו אותם לשטחים.

 

לנאשם 1 אשר נהג ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בת תוקף ובכך סיכן סכנה של ממש את משתמשי הדרך ועוברי האורח זהו מעמד ראשון בבית המשפט בעוד שנאשם 2 חזר לבצע המיוחס לו מספר ימים לאחר שחרורו ממאסר בפועל חרף המאסרים המותנים אשר תלויים ועומדים נגדו. כך או כך אגזור גזירה שווה בעונשם בגין תיק זה.

 

סוף דבר -

אשר על כן ומפני כל אלה, ולאחר שנתתי דעתי בטיעוני הצדדים ושקלתי השיקולים הצריכים לעניין אני מרשיעה את הנאשמים בהתאם לסעיף 24(1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, ומטילה עליהם את העונשים הבאים:

 

1.       אני מטילה על הנאשמים מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים. מתקופת המאסר תנוכה תקופת מעצרם של הנאשמים.

6

 

2.       אני מטילה על הנאשמים מאסר לתקופה של 5 חודשים, וזאת על-תנאי למשך 3 שנים, שלא יעברו שוב עבירת רכוש מסוג פשע.

 

3.       אני מטילה על הנאשמים מאסר לתקופה של 3 חודשים, וזאת על-תנאי למשך 3 שנים, שלא יעברו שוב עבירת רכוש מסוג עוון או עבירה על חוק הכניסה לישראל, ולנאשם 1 גם עבירות נהיגה ללא רישיון ו/או נהיגה ללא פוליסת ביטוח.

 

4.       לנאשם 2 - אני מורה על הפעלת המאסרים המותנים אשר הוטלו בת"פ 27021-01-22 של בית משפט השלום לנוער בפתח תקווה ביום 6/2/22 אלה ירוצו באופן מצטבר וחופף למאסר שאותו הוא מרצה היום וסך הכל ירצה הנאשם 2 20 חודשי מאסר.

 

5.       הנאשמים יחתמו על התחייבות כספית בסך של 6,500 ש"ח להימנע במשך שנתיים מהיום מביצוע עבירות רכוש ו/או כניסה לישראל שלא כחוק. הנאשמים התחייב בעל פה באולם ובית המשפט רושם בפניו התחייבות זו, הצהרתו והסכמתו של הנאשם.

 

לאור תקופות המעצר והמאסר הממושכות אינני גוזרת על הנאשמים קנסות.

 

 

מזכירות - בהסכמת הנאשם ככל וישנם כספים העומדים לזכות הנאשם בתיק העיקרי ו/או במצורפים לו ו/או בהליך המ"ת היתרה תושב למפקיד או מי מטעמו.

 

זכות ערעור כחוק.

 

 

 

ניתנה והודעה היום י"ח כסלו תשפ"ג, 12/12/2022 במעמד הנוכחים.

 

 

הוקלדעלידימירישרפי