1

הנאשמת שלפניי הודתה בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בו תוקן כתב האישום בביצוע שתי עבירות של ניסיון להיזק לרכוש במזיד בניגוד לסעיף 452 ביחד עם סעיף 25 בחוק העונשין התשל"ז -1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן עולה כי הנאשמת מתגוררת בבניין אשר בקומת הקרקע שבו נפתחה חנות ופיצוציה כאשר בין הצדדים קיימת מחלוקת לעניין הפעלת העסק והנאשמת רואה בהפעלת העסק מטרד ומנגד המתלוננים טוענים להטרדות חוזרת ונשנות של הנאשמת כלפיהם.

עוד עולה מעובדות כתב האישום כי בחודש פברואר 2013 שפכה הנאשמת שקיות סוכר על מוצרי פיצוחים במקום וביולי אותה שנה, השליכה שני מנגלים על הרצפה.

שירות המבחן המליץ שלא להרשיע את הנאשמת וציין בתסקיר כי מדובר ברצף אירועים חריג וקיצוני עבור הנאשמת אשר אינו משקף את דפוסי התנהגותה בדרך כלל.

הנאשמת ביטאה בפני שירות המבחן חשש כי הרשעה בדין תגרום נזק הן לתעסוקתה כמנהלת חשבונות והן לכוונתה לאמץ ילד.

שירות המבחן אומנם התרשם כי הנאשמת מתקשה לשלוט בהתנהגותה נוכח צבירת הכעסים המתמשכת וכי המשך המגורים בסמיכות לפיצוציה מעמידים את הנאשמת בסיכון להישנות עבירות דומות ואולם מנגד, צוינו עמודותיה החברתיות החיוביות, עברה הנקי, קבלת האחריות על ידה והמוכנות לשאת בעונש.

מדובר כאמור ברצף של אירועים אשר אין חולק כי פגע בערך של ההגנה על הקניין.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם כטענת ההגנה מהרקע לאירועים.

בפניי הונחו מסמכים עליהם חתומים חברי ועדים שונים באיזור הסמוך לפיצוציה ודיירי בתים המגוללים קשיים לא מבוטלים אותם חווים דיירי הבניינים כתוצאה מפתיחת פיצוציה בפתח בניין מגורים.

2

מהמסמכים עולה כי הפיצוצייה הפכה מטרד הכולל הקמת רעש עד שעות מאוחרות , רכישת אלכוהול במקום, עישון, צעקות ועוד.

אכן הפסיקה קבעה שני תנאים לצורך אי הרשעה. נראה כי מבלי להקל ראש בדבר ובמעשי הנאשמת אין מחלוקת כי הנאשמת עומדת בתנאי הראשון שהוא מהות העבירות והמעשים בפועל אשר בוצעו על ידה , אשר מתמצים כאמור בשפיכת שקיות סוכר ובהשלכת מנגלים, אירועים אשר התרחשו בפער של מס' חודשים האחד מהשני.

לכאורה אכן הנאשמת אינה עומדת בתנאי השני, שכן לא הוצגו בפני שירות המבחן או בבית המשפט מסמכים המלמדים על נזק קונקרטי כדרישת המחוקק.

יחד עם זאת, סבורני כי לא ניתן להתעלם מהרקע המתואר לעיל לביצוע המעשים, מקולתה היחסית של העבירה בה הודתה הנאשמת, מקבלת האחריות על ידה, ומעברה הנקי.

אשר על כן, סבורני כי האינטרס הציבורי אינו מחייב להרשיע את הנאשמת במקרה זה, ולפיכך אני מקבלת את המלצות שירות המבחן ומטילה על הנאשמת צו מבחן למשך שנה מהיום ושל"צ בהיקף של 80 שעות בהתאם לתכנית שתוכן על ידי שירות המבחן.

מובהר לנאשמת כי ככל שלא תבצע את תכנית השל"צ ניתן יהא לשוב ולגזור את עונשה.

העתק הפרוטוקול יועבר לשירות המבחן.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ה, 17 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.