1

אובדן רישיונו של המבקש, עקב החרמת רכבו על-ידי המשטרה שנעשה לכאורה ביום 22.12.00, לא פטרה את המבקש מן הצורך לבצע תחליף הפקדה, כנדרש בתקנה 557(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), שנוסחה במועד מתן גזר-הדין היה כדלקמן:

"הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, למזכיר של בית המשפט שהרשיע בעל רשיון נהיגה, או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, לפי הענין, כי רשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרשיון, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום ההצהרה כאמור".

עוד יש להבהיר, כי אף שעל-פי נתוני משרד הרישוי פקע רישיונו של המבקש ביום 15.10.00, דהיינו - טרם מתן גזר-הדין, עדיין חלה עליו חובת הפקדת הרישיון, או ביצוע תחליף הפקדה, וזאת כאמור בתקנה 557(א) לתקנות התעבורה, ולפיה:

"הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר-תוקף אותה שעה."

לפיכך, מניין תקופת הפסילה שהוטלה על המבקש בת"פ (מחוזי נצרת) 528/00 יחל ביום 11.12.13, הוא יום מתן ההצהרה בדבר אובדן הרישיון.

באשר לחישוב תקופות הפסילה בתיקים האחרים המפורטים בבקשה, על המבקש להגיש בקשתו לבתי המשפט שגזרו את דינו בכל אחד מן התיקים.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ד, 05 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.