1

בפתח הכרעת הדין אני מודיעה, כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, על זיכוי הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

להלן נימוקיי:

1.           כתב האישום שלפניי מייחס לנאשם ביצוע עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, על פי סעיף 184(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום בתאריך 23.3.12 סמוך לשעה 03:15 הבחינו שוטרים, שהגיעו לרח' מיקונס 3 בת"א בעקבות תלונה על קטטה, בנאשם שהחזיק מברג ולא הוכיח כי החזיקו למטרה כשרה, כשלטענתו החזיק בו להגנתו העצמית בשל היותו מאוים.

2.           בתשובתו לאישום, באמצעות ב"כ, לא חלק הנאשם על החזקת המברג במקום ובשעה הנטענים, אך באת כוחו העלתה שלוש טענות משפטיות:

האחת - לעניין חוקיות החיפוש, כשלטענתה החיפוש, במהלכו נמצא המברג נערך שלא כדין , משלא קם חשד סביר שהצדיק עריכתו.

2

השנייה- מברג אינו מהווה סכין, כהגדרתו בחוק העונשין.

השלישית - טענת הגנה מן הצדק. טענה זו נדחתה על ידי כב' השופט עוזיאל בהחלטה מנומקת מתאריך 19.5.13 ולפיכך לא אדון בה במסגרת הכרעת הדין.

3.           אפתח בדיון בטענה השנייה ואפשר שתוצאותיה ייתרו את הצורך לדון בטענה הראשונה שעניינה חוקיות החיפוש.

4.           סעיף 184 לחוק העונשין מגדיר מהו סכין, שהחזקתו שלא כדין נאסרה על פי סעיף 186(א) לחוק העונשין, באופן הבא:

"'סכין' - כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך".

אין מחלוקת כי המברג שהוחזק על ידי הנאשם אינו "כלי בעל להב" והמחלוקת היא האם מדובר ב"כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך".

5.           המאשימה ביקשה לקבוע כי המבחן לקביעה האם מדובר בכלי "שסוגל לדקור או לחתוך" הוא "מבחן השימוש" קרי: הקביעה תהיה על פי מטרת השימוש לשמה הוחזק הכלי, ובעניינו המברג.

וכך סיכמה ב"כ המאשימה את טיעונה" "ברי, כי המברג, על אף שכביכול מהווה "כלי תמים", השימוש הפוטנציאלי בו במקרה דנן, אליבא דהנאשם, הפך אותו לכלי "נשק קר". לשון אחר, הנאשם החזיק במברג כדי שבשעת הצורך, יוכל להשתמש בו ככלי תקיפה. מקום ששימוש בכלי תמים עלול להיות פוגעני ומנוגד לתכליות האיסור הפלילי, הרי שהכלי התמים יוגדר ככלי מסוכן, אף אם על פי ההגדרה הראשונית אינו עונה לכך פורמאלית".

3

מנגד ביקשה ב"כ הנאשם לקבוע כי המבחן הינו "מבחן ההתאמה או מבחן הייעוד" קרי: "רק כלי אשר עבר התאמה פיסית אשר יצרה לו יכולת לדקור או לחתוך, דהיינו עבר מוטציה פיסית, ייכנס לגדר 'סכין'. לטענת ההגנה, יש לבחון את ייעודו של הכלי הנדון ולאיזו מטרה נוצר מלכתחילה זאת בכדי לקבוע האם מדובר בסכין אם לא [...] לא אופן השימוש בכלי הוא העיקר, אלא הכלי עצמו ומהותו הוא בסיס העבירה".

6.           כל אחד מהצדדים הפנה להחלטות שיפוטיות שהתייחסו, בין במישרין ובין בעקיפין, לסוגיה זו וביקשו לראות בהן תמיכה לטענתם.

עיון בפסיקה שהוגשה, בין אם על ידי המאשימה ובין אם על ידי ההגנה, מלמדת ששאלה זו טרם הוכרעה בפסיקה ובעיקר נשארה "בצריך עיון".

בהחלטה, שניתנה בע"פ(חיפה) 37746-12-09, מדינת ישראל נ' יוסי אריאל, אליה הפנתה ב"כ המאשימה, לא נדונה השאלה כלל ועיקר.

הנאשם, שם, הודה בעובדות לפיהן החזיק במברג, לא הועלתה על ידי ההגנה טענה לפיה מברג אינו נכנס להגדרת סכין שבסעיף 184 לחוק העונשין והדיון התמקד בשאלת העונש הראוי בלבד.

ב"כ הנאשם הפנתה לשני פסקי דין, שניתנו, בהסכמת המדינה לזיכוי הנאשמים, בערעורים שהוגשו על הכרעות דין בהן נקבע על ידי הערכאה הראשונה שמברג הינו סכין, כהגדרתו בסעיף 184 לחוק העונשין.

בעפ"א 156/09 (מחוזי נצרת) הצהירה ב"כ המאשימה כי "לאחר התייעצויות רבות שקיימנו בתיק זה, שכללו התייעצות עם פרקליטת המחוז, הן עם ראש לשכת התביעות והן עם פרקליטות המדינה, אנו סבורים, כי ישנו ספק בשאלה האם מברג טסטר נכנס להגדרה של סכין או לא, ובנסיבות אלה, אנחנו מסכימים לביטולו של פסק הדין".

4

בע"פ 14889-07-11 (מחוזי מרכז) הצהירה ב"כ המאשימה כי "המשיבה מקבלת את הצעת המערער והמלצת בית המשפט ומסכימה לביטול פסק דינו של בית משפט קמא ולזיכויו של המערער בשל נסיבות הנוגעות לתיק ספציפי זה, מבלי שיש בכך להצביע על עמדתה העקרונית של המשיבה או להוות תקדים משפטי למקרים אחרים".

7.           בהגדרת המונח "סכין" השתמש המחוקק בביטוי "סוגל" ולא במושג "מסוגל" וכנראה לא בכדי.

מתוך הגדרה זו נראה על פניו שהמחוקק לא התכוון שהמבחן לזיהוי "הכלי האחר" כ"סכין" יהיה "מבחן השימוש" שאם לא נאמר כן נוכל להגיע לתוצאה אבסורדית לפיה כל אבן שקצותיה חדים והם מסוגלים לדקור או לחתוך תוכל להיכנס לגדר ההגדרה של סכין, אם מי שיאחז בה יטען כי החזיק בה "להגנה עצמית" או לכל שימוש תוקפני אחר.

עיון בהגדרת הביטוי "סוגל" במילון אבן שושן מלמד כי פירושו "הותאם" או "הוכשר" - פירוש המתיישב אף הוא עם "מבחן ההתאמה או מבחן הייעוד" ולא עם "מבחן השימוש".

לא די לטעמי, בהחזקת ה"כלי האחר", מתוך מטרה שהשימוש בו יהיה כדי לדקור או לחתוך, על מנת לקבוע, שהכלי "סוגל" "לדקור או לחתוך", מעצם מטרת השימוש בו, וכי התמלאו בו התכונות של "סכין", כהגדרתו בחוק העונשין.

טענת המאשימה - לפיה השימוש הפוטנציאלי בכלי, במקרה שלפנינו מברג, שהוחזק, על פי טענת הנאשם, להגנה עצמית, כדי שיוכל להשתמש בו בעת הצורך ככלי תקיפה, הופך אותו לכלי "נשק קר" - אינו סותר את המסקנה, שהמברג לא "סוגל", לא הותאם ולא הוכשר, לא בשעת ייצורו לייעוד לשמו יוצר "לדקור או לחתוך", ואף לא הוכח שנעשה בו כל שינוי שהכשירו או סיגלו להיות כלי שישמש כדי לדקור או לחתוך, ומכאן כי אינו נכנס להגדרת הביטוי "סכין".

5

הן המחוקק, בהוראות חוק שונות (ראה למשל סע' 404 לחוק העונשין), והן הפסיקה משתמשים בביטוי "נשק קר" כדי להבדילו "מנשק חם", כשלתוך מושג זה נכנסים כלים וחפצים שונים, שדומה שלא יכולה להיות מחלוקת שאינם יכולים להיכנס לגדר הביטוי "סכין" - כגון: אלה, קסדה, אבן, פטיש, גרזן, רכב ואחרים.

המשמעות היא שגם אם ניתן להגדיר מברג, כ"נשק קר" אין זה הופכו מניה וביה לכלי ש"סוגל לדקור או לחתוך" וככזה ל"סכין", על פי הגדרת סעיף 184 לחוק העונשין.

8.           בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך, יצוין כי סעיף 34כא לחוק העונשין קובע כי מקום שדין ניתן "לפירושים סבירים אחדים על פי תכליתו, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין".

סעיף זה קובע למעשה בהוראה חקוקה את גבולות הפרשנות של הדין הפלילי על פי העיקרון המנחה ש"אין עונשין אלא אם כן מזהירין" ולשם כך על האיסורים שבדין הפלילי להיות בהירים ונהירים לכול.

מכאן, אם דין אינו ברור דיו, והוא ניתן לפירושים סבירים אחדים, יש לפרשו על פי הפירוש המיטיב עם מי שאמור לשאת באחריות הפלילית לפי אותו דין, שמא תוטל עליו אחריות פלילית בגין איסור שלא נקבע מפורשות, אלא הוא תולדה של פרשנות הדין.

המלומד י. קדמי מתייחס, בספרו על הדין הפלילים, להוראת הפרשנות שבחוק העונשין ומבהיר "סעיף זה קובע בהוראה חקוקה, כי מקום שבית משפט נדרש לפרשנות של דין - במשמעות הרחבה שיש למושג זה על פי חוק הפרשנות - ועל פי תכליתו ניתן לפרשו, באורח סביר, במספר דרכים, יעדיף בית המשפט את הפירוש המקל יותר עם הנאשם; ובלבד שהמדובר בפירוש סביר המתיישב עם תכליתו של הדין הטעון פירוש" (ראה חלק ראשון בעמ' 573).

6

הדברים נאמרים, כאמור, למעלה מן הצורך, שכן, כפי שהבהרתי לעיל, לא מצאתי שניתן לפרש את המונח "סוגל" על פי מבחן השימוש, וכי הפרשנות הנכונה והראויה הינה על פי מבחן הייעוד. אולם, אף אם ניתן היה לקבל את טענת המאשימה לפיה סובל המונח "סוגל" גם פרשנות על פי מבחן השימוש וכי אף פירוש זה הינו סביר, הרי שעקרון הפרשנות הקבוע בסעיף 34כא, מורה לנו להעדיף את מבחן הייעוד, שהינו הפירוש המקל יותר עם הנאשם.

9.           התוצאה היא שאני קובעת שהמברג - שנתפס אצל הנאשם, גם אם על פי טענתו מטרת החזקת המברג הייתה לשמש ככלי להגנה עצמית - אינו ממלא אחר התנאים שנקבעו להגדרת "כלי אחר" - כ"סכין".

10.       נוכח מסקנתי האמורה, לא ראיתי צורך להידרש לטענות ב"כ הנאשם לגבי חוקיות החיפוש ואני מזכה את הנאשם מהעבירה של החזקת סכין שלא כדין.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ד , 17 ספטמבר 2014, במעמד הצדדים