1

1.      בישיבת ההקראה שהתקיימה בפניי ביום 20.12.22, הורשע הנאשם על פי הודאתו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום אי תשלום שכר מינימום לפי סעיפים 2(א) + (ב) לחוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987 (2 יחידות עבירה) (להלן - חוק שכר מינימום).

2.      ב"כ המאשימה טען לעונש וציין, כי הורתו של כתב האישום בתלונה שהוגשה ע"י עובדת לשעבר של הנאשם, לפיה היא לא קיבלה שכר עבודה בגין עבודתה.

3.      ב"כ המאשימה הוסיף, כי הקנס המקסימלי שנקבע בחוק עומד על סך של 226,000 ₪ לכל יחידת עבירה וכי הערך החברתי המוגן שנפגע - אי תשלום שכר מינימום - מהווה פגיעה בזכות קוגנטית שנועדה להבטיח קיום מינימלי בכבוד (עפ"א 38980-04-10 מדינת ישראל נ' עמרם).

4.      באשר למתחם הענישה, הפנה לת.פ 63228-10-15 מ"י נ' מועדון כדורגל אשקלון, שם נקבע כי המתחם הראוי הוא בין 20% ל- 50% מגובה הקנס המקסימלי.

5.      כמו כן הפנה לת.פ. 18424-02-11 מדינת ישראל נ' ש.ג.מ הקו החדש, שם דובר על תקופה של חודש ועשרה ימים במהלכה לא שולם שכר מינימום ונקבע קנס בשיעור של 10 עד 20% מגובה הקנס המקסימלי.

2

6.      במקרה זה, הוסיף, נוכח העובדה שהנאשם הודה בביצוע העבירה, המאשימה מבקשת להטיל קנס בטווח של 30 אלף עד 50 אלף ₪. בנוסף, המאשימה מבקשת כי הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה למשך 3 שנים. ביחס לקנס עצמו ביקש כי הוא יועמד על סך של 30,000 ₪.

7.      הנאשם טען לעונש והקדים וציין כי הוא בן 35 וכי העובדת שהתלוננה הגיעה לעבוד אצלו דרך אחיו וכי הוריה הם לקוחות שלו. עוד הוסיף, כי הוא עצמאי מזה למעלה מ- 10 שנים ומעולם לא היה לו מקרה כזה.

8.      ביחס לנסיבותיו האישיות בתחום הכלכלי, ציין, כי בשנים האחרונות מצבו הכלכלי הורע וכל קנס כספי יחמיר את מצבו. עוד הוסיף, כי הוא אב ל- 4 בנות קטינות, הבכורה בת 10, וכי אין לו עבר פלילי. בנוסף, רעייתו מתקיימת מקצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי ואינה עובדת. הנאשם ציין עוד כי הוא עבר תאונת דרכים וכי נגרם לו נזק כספי. להוכחת טענותיו, הגיש מסמכים מהבנק (נא/1).

9.      הנאשם סיים בטענה כי שילם לעובדת את המגיע לה וכי הסיבה היחידה שלא הגיע להסדר עם המאשימה הוא גובה הקנס שנתבקש על ידם, בו לא יכול היה לעמוד מבחינה כספית.

10.  ב"כ המאשימה אישר כי ידוע למאשימה כי שכרה של העובדת שולם.

דיון והכרעה

11.  העבירה בהן הורשע הנאשם נועדה להגן על זכות קוגנטית בסיסית של עובד ולא ניתן להקל ראש בחשיבותה של זכות זו. גובה הקנס שהמחוקק קבע לצד העבירה - 226,000 ₪ - מטיב לבטא יותר מכל את החומרה היתרה המיוחסת לעבירה של אי תשלום שכר מינימום.

12.  בדב"ע 3-237/97 עזרא שמואלי ואח' נ' מדינת ישראל נ' רשות השידור (28.8.01), נפסק כי:

3

"חוקי המגן קובעים זכויות סוציאליות מינימליות לעובדים. החברה האנושית סבורה שזכויות מינימליות אלו הן כוח חיוני לעובדים שאין לאפשר לוותר עליו. יש להגן על העובדים. זהו הנימוק העיקרי לקוגנטיות של חוקי המגן. נימוק נוסף הוא המודעות של משפט העבודה לעמדת המיקוח החלשה של העובד. גישה זו מצאה לה ביסוס במשך כמה עשרות השנים לקיומו של משפט העבודה בישראל. בית הדין לא סטה מגישה זו במשך תקופה ממשוכת וטוב שכך. יש חשיבות לכך שהמערכת המשפטית עמדה על נוקשות זו בתחילת דרכו של משפט העבודה. היה חשוב לבסס עקרונות אלו. כיום ההלכה מבוססת. ההגנה המוחלטת על זכויותיו המינימליות של העובד היא עובדה קיימת".

13.  ובע"ע (ארצי) 248/07 מדינת ישראל, נציבות שרות המדינה נ' תמי עדרבי, (25.11.07), שם נפסק, כי:

"זכויות מכח חקיקת המגן הינן בבחינת יסוד מכונן ביחסי עבודה, ויש להקפיד בשמירתן ובהרחבת תחולתן על כלל ציבור העובדים".

אשר לענייננו

14.  לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה, כי מתחם הענישה שנתבקש ע"י המאשימה בנסיבותיו של תיק זה סביר וראוי בשים לב לערכים החברתיים המוגנים על יד חוק שכר מינימום.

15.  מקובלת עלי הטענה כי הקנס הגבוה שהמחוקק קבע לצד העבירה בה הנאשם הורשע על פי הודאתו, מעיד על החומרה היתרה שהוא מייחס לעבירה זו.

16.  אשר על כן, אני קובע, כי לאור נסיבות ביצוע העבירה, מתחם הענישה הוא בין 10% עד 20% מגובה הקנס המקסימלי.

17.  ביחס לעונש הספציפי, סבורני כי נסיבותיו האישיות של הנאשם מצדיקות חריגה לקולא ממתחם הענישה, ואנמק.

4

18.  הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה ואין חולק כי הסיר את המחדל. הדבר מלמד כי הפנים את חומרת העבירה. בנוסף, בבואי לשקול את גובה הקנס שנתבקש, החלטתי להיעתר לבקשת המאשימה ולחייב את הנאשם לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה למשך התקופה המקסימלית שנתבקשה - 3 שנים.

19.  כידוע, העיצום הכספי הנו רק רכיב עונשי אחד המצטרף לרכיב עונשי אחר והוא הטלת התחייבות על הנאשם להימנע מביצוע עבירה. התחייבות זו מהווה כשלעצמה עונש של קנס מותנה, הגם שמדובר בעונש הקל שבעונשים הקבועים בחוק העונשין (ראו דברי כב' הנשיא (בדימ') א. גרוניס בדנ"פ 8062/12 מדינת ישראל המשרד להגנת הסביבה נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ, (2.4.2015) עמ' 9-10, פיסקה 12.

20.  עוד החלטתי להתחשב במצבו הכלכלי והמשפחתי של הנאשם ובעובדה שבהתאם למסמך שהציג מהבנק, הוא ביתרת חובה גדולה מאוד. סבורני כי הכבדת היד על הנאשם מבחינת גובה הקנס, עלולה חלילה להוביל למצב שהוא ומשפחתו ייפלו למעמסה על הקופה הציבורית, ולכן, מבחינת האינטרס הציבורי, ובשים לב לכך שהנאשם פעל להסרת המחדל וחסך בזמן שיפוטי יקר בזכות העובדה שהודה במיוחס לו, מן הראוי להטיל קנס ברף נמוך בשיעור 5% מהקנס המקסימלי, וסה"כ סכום של 11,300 ₪.

21.  לאור כל האמור לעיל, אני משית על הנאשם קנס בסך 11,300 ₪.

אחרית דבר

22.  לאור כל האמור לעיל, אני משית על הנאשם את העונשים הבאים:

קנס בסך 11,300 ₪;

הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך של 1,130 ₪ כל אחד.

מועד תשלומו של התשלום הראשון - 01.08.22 ובכל 1 לחודש לאחר מכן.

5

23.  בנוסף, אני מורה לנאשם לחתום על טופס התחייבות עצמית להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע על פי הודאתו בתיק זה למשך 3 שנים מהיום. ככל שהנאשם יפר את התחייבותו, יהיה הוא צפוי לקנס המקסימלי הקבוע בחוק בסך 226,000 ₪.

24.  ההתחייבות תישלח לנאשם ותוחזר על ידו לתיק ביה"ד כשהיא חתומה בתוך 45 יום מהיום.

הוראות כלליות

25.  תשומת לב הנאשם מופנית להוראות הכלליות הבאות:

א.    ככל שמועד התשלום חל בשבת או ביום חג, עליו להקדים את התשלום על מנת להימנע מקנסות ומריבית פיגורים.

ב.     החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית הדין.

ג.       ניתן יהיה לשלם את הקנס כעבור 3 ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

·        בכרטיס אשראי - באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il.

·        מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  - בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000.

·        במזומן בכל סניף של בנק הדואר - בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

המזכירות תשלח לנאשם, שאינו מיוצג, את טופס ההתחייבות.

ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"ב, 13 יוני 2022, בהעדר הצדדים.