בפני כב' סגן הנשיאה, השופט אברהם הימן

המאשימה

 מדינת ישראל

נגד

הנאשם

אייל נחושתן

הרקע.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גניבה בידי עובד. על פי עובדות כתב האישום, עבד הנאשם כ"טלר" בסניף בנק מזרחי בנתב''ג (מן הסתם הכוונה לנמל התעופה ע''ש בן גוריון). בין התאריכים אוגוסט 2012 ועד לחודש מאי 2013 במועדים שאינם ידועים, במספר רב של הזדמנויות, בין פעם אחת לשלוש פעמים בשבוע, גנב הנאשם סכומי כסף מהבנק בסכומים של 200 ש''ח ועד 2,000 ש''ח. הנאשם דיווח דיווחים כוזבים במחשבי הבנק בכך שהקליד סכום כולל ללא החוסר מהכסף שנטל. הסכום הכולל שגנב הנאשם הוא 46,867 ש''ח.

בדיון שהתקיים לפני כב' השופטת נחמן, ביום 25.11.14, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון. על פי ההסדר, הנאשם יודה בעובדות כתב האישום, יורשע ובטרם טיעונים לעונש יופנה לשירות המבחן. עמדת התביעה כפי שהוצהר היא להרשעה ולמאסר למשך 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות וכן עונש נלווה. הוצהר כי הנאשם יהיה רשאי לעתור לביטול הרשעתו ולסיום ההליך באי הרשעה.

כפי המוצהר בין הצדדים כך היה. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, ובביצוע עבירה של גניבת הכסף, הורשע והופנה לשירות המבחן.

בדיון שהתקיים לפני ביום 11.5.15 טענו הצדדים לעונש, עת היה בידיהם תסקיר משירות המבחן.

התסקיר.

שירות המבחן, כדרכו, ערך תסקיר מקיף, מעמיק ומקצועי ביותר תוך פירוט כל העובדות, הנתונים והנסיבות הרלבנטיים לעניין. סופו של דבר המליץ שירות המבחן, להשית על הנאשם עונש של מאסר מותנה ולהותיר ההרשעה על כנה. מטבע הדברים לא אפרט מהאמור בתסקיר במיוחד לא מהתרשמות קצינת המבחן, אומר אך כי העולה מהתסקיר שמדובר באדם נורמטיבי בדרך כלל, חסר הרשעות קודמות, שירת שירות מלא בצה''ל, למד לימודים אקדמאיים לתואר ראשון בכלכלה וחשבונאות, נסיבות חייו הובילוהו לעבוד בבנק, ומשום מצוקה כלכלית אליה נקלע, גנב סכומי הכסף.

טיעונים לעונש.

באת כוח התביעה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר למשך 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות. בבואה לבסס עתירה זו, הפנתה לחומרת העבירה של גניבה ממעביד, לסכום הכסף שנגנב כ- חמישים אלף ש''ח.

באת כוח הנאשם, מצאה כי המקרה שלפני מתאים לסיום ההליך באי הרשעת הנאשם. לדבריה, ותוך הדגשה רבה, הפנתה תשומת הלב לכך שהכסף הוחזר לבנק. הסניגורית מצאה כי מתחם העונש בעבירות של גניבה ממעביד הוא בין שירות לתועלת הציבור לבין מאסר לחודשים מספר, מאסר שירוצה בעבודות שירות. באת כוח הנאשם עתרה לחייב הנאשם בשל''צ בלבד, דהיינו ברף הנמוך של מתחם העונש.

דיון והכרעה.

השאלה העומדת לדיון ולהכרעה, לדעתי, במקרה זה אינה אם לסיים ההליך בשל''צ בלבד כפי עתירת באת כוח הנאשם, אלא השאלה היא במקום אחר. השאלה היא האם במקרה זה, של פקיד בנק שסרח, וגנב ממקום עבודתו סכום כסף לא מבוטל, אף שעד אותה עת היה אדם נורמטיבי, חסר הרשעות קודמות, שירת שירות מלא בצה''ל, בעל השכלה אקדמאית, האם העונש ההולם הוא מאסר על תנאי בלבד או מאסר שירוצה בעבודות שירות? זו לדעתי השאלה.

התלבטתי לא במעט בבואי לגזור דינו של הנאשם. ראשית, מה מתחם העונש? עיון בפסיקה שהוגשה על ידי הצדדים, מראה כי מתחם העונש יכול שיהיה ברף התחתון מאסר מותנה וברף העליון מאסר למשך חודשים ובנסיבות הגניבה שלפני עד כדי 18 חודשים. בתווך יש וייגזר על הנאשם מאסר שירוצה בעבודות שירות.

לפני אדם נורמטיבי, חסר הרשעות קודמות, שמעד וגנב מבנק בו עבד כפקיד סכום של כ- 47,000 ש''ח. נסיבות הגניבה היא מצוקה כלכלית ואישית של הנאשם, לרבות הנסיבות המפורטות בתסקיר שלא מצאתי כי ראוי לחזור עליהם. העונש ההולם במקרים אלה, הוא מאסר שירוצה בעבודות שירות. השאלה היא האם בנסיבות המקרה לרבות לנוכח המסקנה שמאסר בעבודות שירות יהיה בו כדי להסיג הנאשם אחור, להחלישו ולפגוע במאמציו להשיב חובותיו ולהגיע ליציבות כלכלית, יש כדי להקל עם הנאשם.

עוד מצאתי לציין לקולא כי הנאשם השיב כספי הגניבה, משמע במידה מסוימת גילה הגינות ואף חרטה על המעשה. כמו כן, יש לקחת בחשבון, הודיית הנאשם תוך חסכון בזמן שיפוטי ובמקרה דנן, גם הפנמת המעשה האסור.

אל מול נסיבות ההקלה בדין הללו, עומדת מהות העבירה ובמיוחד נסיבות ביצועה. השאלה העומדת לדיון בעת גזירת הדין במקרה זה היא מה משמעות גניבת כספים על ידי פקיד בנק שכלי העבודה שלו הוא כספו של הבנק? האם אין בכך כדי הפרת אימון משמעותית של העובד ביחד למעבידו הבנק? האם אין בהקלה בדין כדי העברת מסר שלילי בדבר החומרה שיש במעשה זה ובנסיבותיו? שהרי המעביד, אף שהוא גוף גדול, חזק ואיתן כלכלית, כבנק, סומך ידיו ועיקר תפקודו הוא בנאמנות עובדיו. נאמנות זו היא אחת עיקרית, שמירה על כספי הבנק. למה הדבר דומה? לבעליה של משאית הנותן אימון בנהג שכירו הנוהג במשאית וזה גונב המשאית. ברור הוא שהפרת האימון במקרה זה היא מהמדרגה הראשונה. במאמר מוסגר אציין ואדגיש את אשר ידוע, העונש הקבוע בצד עבירת הגניבה ממעביד הוא שבע שנות מאסר, עונש חמור ביותר בין היתר בהשוואה לעונש הקבוע בצד עבירת הגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין. ההבדל בעונשים מבטא כוונת המחוקק באשר למהות העבירה ולחומרתה.

האיזון שאני מוצא במקרה זה, הוא בהשתת עונש מאסר לתקופה קצרה שתהיה בעבודות שירות. התביעה עתרה לעונש מאסר למשך 6 חודשים ואני מוצא כי העונש יהא לתקופה קצרה.

אלה העונשים שאני משית על הנאשם:

3 חודשים מאסר בפועל.

עונש המאסר ירוצה בעבודות שירות כפי חוות דעת הממונה על עבודות שירות בשב''ס שעותק ממנה מצוי בידי הנאשם, הוא יודע פרטיה לרבות מועד תחילת העבודות. הואיל והמועד חלף הריני קובע כי מועד תחילת העבודות הוא 1.7.15.

5 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה נגד הרכוש למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין - החזקת נכס חשוד כגנוב.

קנס בסך 500 ש''ח או חודש מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד ליום 1.9.15.

עותק מגזר הדין יועבר לשירות המבחן.

עותק מגזר הדין יועבר לממונה על עבודות שרות בשב"ס.

המוצגים: ייעשה בהם על פי שיקול דעתו של הממונה על החקירה.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

אברהם הימן , סגן נשיאה

אברהם הימן , סגן נשיאה