1

 

 

 

 

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד - אביעד כ"ץ

הנאשם - בעצמו ובא כוחו עו"ד - חופית אדרי

 

 

[פרוטוקול הושמט]

 

 

החלטה

 

 

בתיק זה מונה לנאשם סניגורית מטעם הסניגוריה הציבורית, אף היא גיבשה הסדר מול התביעה כולל תיקון כתב אישום ודחיה לקבלת תסקיר. מסיבות לא ברורות הנאשם עומד על כך שהדיון יסתיים היום ואפילו במחיר ויתור על הסניגורית.

 

הסניגורית חשה שלא תוכל להמשיך לייצגו לאור עמדתו זו ולכן ביררתי זאת מולו והוא עומד בתוקף על כך בנסיבות אלה הוא ייצג את עצמו ואפילו לאחר שבית משפט הסביר לו כי המדיניות העונשית הינה בגין עבירות אלה מאסר בפועל.

 

2

אמנם על פי חוק לכשעותרת התביעה למאסר על הנאשם להיות מיוצג, אך זכותו של נאשם לוותר על הייצוג.

התרשמתי כי מדובר בנאשם שמבין משמעותו של שחרור הסניגור מהיצוג והעובדה שיהיה עליו ליצג עצמו בטיעונים לעונש.

ולכן, אני מורה על שחרור הסניגוריה הציבורית מהיצוג על פי בקשת הסניגורית.

הואיל והנאשם עומד על כך שהטיעונים לעונש וגזר הדין ינתנו היום, הדיון לא ידחה.

 

 

 

ניתנה והודעה היום ט' אדר ב תשע"ד, 11/03/2014 במעמד הנוכחים.

 

 

[פרוטוקול הושמט]

 

גזר דין

 

הנאשם הודה והורשע בכך שב- 8.2.14 בשעה 10:30 לערך, בעת ששהה עם אשתו א' א', לה נשוי כשנתיים ולהם שני ילדים משותפים בני שנה וחצי וחצי שנה, בדירתם בקרית גת - אסר עליה לצאת מן הדירה ואיים עליה באומרו :"אם את יוצאת, את במוצאי שבת במעצר", המתלוננת נכנסה עם הבן לחדר השינה כדי להלביש אותו, הנאשם נכנס בעקבותיה ותקף אותה שלא כדין בכך שדחף את המתלוננת באצבעות ידיו בבית החזה שלה. בהמשך כשנמצאה בסלון תקף אותה שלא כדין בכך שחנק אותה בידיו והושיבה על הספה ולאחר מכן איים עליה בעת שאחז בידו סכי מטבח. ובהמשך, בעת שאחז בסכין המטבח הצמיד הסכין לראשה ואמר "את לא יוצאת" כדי להפחידה. המתלוננת התקשרה למוקד 100 של משטרת ישראל ואז איים כי יפגע בה באומרו "תחכי, בורא עולם יקח לך את הלב ואחר כך את היד ואת הרגל ואז א' לא תהיי, אז כדאי לך מהר מאוד לחזור בתשובה" - 4 עבירות של איומים, 2 עבירות של תקיפת בת זוג.

3

 

הנאשם יליד 31.12.84.

 

הנאשם הי המיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית שגיבשה הסדר עם התביעה על פיו כתב האישום יתוקן באופן שהעבירות תהיינה פחות חמורות ובתנאי שידחה לקבלת תסקיר לבחון אפשרות שיקומית טיפולית , הנאשם התנגד בתוקף, אף שהסניגורית הסבירה לו מהות ההתנגדות, עד כדי כך שהסניגורית חשה שלא תוכל לייצגו ולטעון לעונש ולכן ביקשה לשחרר את הסניגוריה מן היצוג. ביררתי שוב ושוב מול הנאשם מה עמדתו ואם מבין את משמעות החלטתו ולדבריו, מבין היטב, ומודע אף לכך שהתביעה עותרת למאסר וקיימת אפשרות שבגין העבירות בהן הודה, יגזר דינו למאסר.

הנאשם התעקש ליצג את עצמו וביקש שהדיון לא ידחה כדי להעמיד עו"ד אחר, גם לא לצורך קבלת חוות דעת ממונה, לאחר שבית המשפט הציע לו זאת.

 

הנאשם אומר שהוא יכבד כל החלטה של בית המשפט וגם לא טען טענות במסגרת טיעונים לעונש ולכן בית המשפט שאל אותו שאלות כדי לרדת לקנקנו. לדבריו, השניים עדיין נשואים זה לזה , אולם מתקיים הליך בבית דין רבני לגירושין. כפי הנראה הוא מתנגד להליך הזה. כשנשאל לגבי זכויות ביקור, טען שממילא לא יכול היה לעמוד בהם שכן שוחרר בתיק זה בתנאי מעצר בית מלא וכיבד את התנאים. שמעתי כי אף לא נתקבל תסקיר מעצר ושוחרר בהסכמה . עו"ד חופית אדרי טוענת כי בהחלטת השחרור נתבקש תסקיר מעצר, אך התסקיר טרם נתקבל ולדברי הנאשם, אף לא פנו אליו.

 

התובע טוען כי על פי המתחם יש להטיל עליו מאסר לריצוי בכלא.

 

ביולי 2012, נכנס לתקפו תיקון 113 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 שעניינו הבניית שיקול הדעת השיפוטי בעת גזירת הדין. בתיקון נקבע כי בכל מקרה העיקרון המנחה הינו עקרון ההלימה, כלומר יחס הולם בין חומרת המעשה , נסיבותיו ומידת האשם , לבין סוג ומידת העונש המוטל על הנאשם .

4

המחוקק מצא כמפורט בסעיף 40 ט' לחוק כי על ביהמ"ש לקבוע המתחם העונשי ההולם , תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע , במידת הפגיעה, ובמדיניות הענישה הנהוגה. כמו כן יתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ולאחר קביעת המתחם ההולם ישקול נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כגון נסיבותיו המיוחדות של הנאשם. בימ"ש רשאי לחרוג מן העונש ההולם ,מחד בשל שיקולי שיקום ,ומאידך ,בשל שיקולי ההגנה על שלום הציבור.

 

אם מדובר בעבירות בעלות חומרה יתרה, בימ"ש יחמיר אך ורק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, שתפורטנה בגזר הדין, ואם יש מקום להחמיר מעבר למתחם הסבירות, יעשה כן על פי חוו"ד מקצועית בלבד, כגון תסקיר שרות המבחן, או אם לנאשם עבר פלילי משמעותי.

 

5

בערעור פלילי 1323/13 רך חסן וניסים אלגרביה נ' מדינת ישראל מיום 13.5.13, בית משפט עליון (כב' השופטת ארבל), ציין כי מתחם העונש ההולם הוא אמת מידה נורמטיבית המשקללת את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מהעבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו ונסיבות ביצועה, לרבות מידת אשמו של הנאשם. בשלב זה לא מתחשבים בנסיבותיו האישיות שאינן קשורות בביצוע העבירה, כגון, נסיבות חיים, הפגיעה שתיגרם לו ולמשפחתו, מאמציו לחזור למוטב ועברו הפלילי או העדר עבר פלילי. אולם, אין בכך כדי לגרוע מהצביון האנדווידואלי שהעניק המחוקק לשלב עיצוב המתחם שבא לידי ביטוי בהוראה להתחשב בסוג העבירה, בנסיבות מסוימות בהן בוצעה. כגון, תכנון מוקדם, נזק בכח ובפועל, מידת האכזריות כלפי הקורבן ועוד וכן תוך התייחסות למידת האשם של הנאשם המסוים, כגון: הסיבה שהובילה אותו לבצע את העבירה, חלקו היחסי בעת ביצוע העבירה, יכולתו להימנע מביצוע המעשה, מצוקתו הנפשית עקב התעללות הקורבן ועוד. החוק לא מגדיר את היקפו הרצוי של מתחם העונש, אך מתחם רחב מדי שיש בו להכיל שלל מעשים ונסיבות, באופן שכל תוצאה עונשית תיתפס בו, איננו מתחם ראוי, שכן ירוקן מתוכן את תכלית החוק. מאידך, קיימת מגמה המתנגדת למתחם צר מדי. לדעתה, רוחב המתחם שיקבע תלוי במורכבות העבירה, מידת השונות שבנסיבות ביצוע, כך שככל שהנסיבות הרלבנטיות משליכות על חומרת המעשה, המתחם יעוצב באופן מדויק ופרטני יותר. יש ליתן הדעת לעובדה שככל נקבע מתחם צר יותר, כך יוענק משקל נמוך יותר לנסיבות שלא קשורות לביצוע העבירה, שהן ברובן נסיבות המקלות עם הנאשם ולהיפך, ככל שנקבע מתחם רחב יותר, כך תהיה לנסיבות אלה השפעה גדולה יותר על קביעת העונש. כמו כן, ציינה שאין לטעות בין המתחם העונשי ההולם לטווח הענישה הנהוג. מתחם העונש ההולם מגלם הכרעה ערכית המבוססת על שיקולים שונים, ומדיניות הענישה הנהוגה היא רק אחד מהם, כשטווח הענישה הנהוג מהווה נתון אימפרי-עובדתי, המורכב מעונשים מקובלים ולכן, הזיהוי של המתחם ההולם עם טווח ענישה מקובל הוא שגוי, שכן יאפשר להכניס שיקולים שאינם קשורים בביצוע העבירה בתוך קביעת מתחם העונש, שאמור להיות "נקי" משיקולים אלה והרי, רף הענישה בטרם התיקון, לא הבחין בין נסיבות הקשורות בביצוע העבירה לאלה שאינן קשורות לביצוע העבירה. על כל פנים, מתחם העונש אינו משמש "תעריף ענישה קבוע" שיש להחיל באופן אוטומטי, אלא לתפיסה הגוזרת מתחם עונשי הולם מהנסיבות הספציפיות של האירוע, בהתייחס ליסוד העובדתי והנפשי.

 

באשר לטווח הענישה: בית-משפט עליון פסק לא אחת על הצורך להחמיר הענישה במקרי אלימות. כך קבע המשנה לנשיא (כתוארו דאז) מ' חשין (בדימוס) בע"פ 8314/03 רג'אח שיהד בן עווד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 7.6.2005):

 

"בית-המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי-המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגיפה. עלינו למוד את הרחמים שבליבנו כמידה הראויה להם, והרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן. יצא הקול מבית-המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה. יצא הקול ויידעו הכל כי מי שיורשע בעבירת אלימות יישא בעונש חמור על מעשהו. והעונש יהיה על דרך הכלל כליאה מאחורי סורג ובריח. וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר."

 

 

6

בעפ"ג מרכז 6178-10-08 תק-מח, 2009, מירחי באייבצאייב נ' מדינת ישראל. המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בשני אישומים של איומים, היזק לרכוש בזדון ותקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש וכן הפרת הוראה חוקית ונדון ל- 32 חודשי מאסר, שנה מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת בסך של 10,000 ₪. בית משפט מחוזי מצא לנכון להתערב בגזר הדין והעמיד המאסר על שנתיים תוך שמציין שאכן המדיניות הענישה הנהוגה במקרה של אלימות פיזית ומילולית כלפי בנות זוג היא מדיניות מחמירה של הטלת עונש מאסר בפועל לתקופות לא קצרות, כפי שנקט בית משפט קמא, אך נראה כי לאור עברו הנקי והעובדה שמדובר במאסר ראשון החמיר במידה המצדיקה התערבות .

 

ברע"פ 795/10 בעניינו של גוני ניב, מדובר בגזר דין של מותב זה שהטיל 10 חודשי מאסר בפועל על נאשם שהורשע בתקיפת בת זוגו ואיומים, בכך שסטר לה בפניה ולאחר מכן נטל סכין אותו הצמיד לצווארה ואיים כי יהרגה, בהמשך רדף אחריה כשהסכין בידו תוך שמאיים על חייה. הוא שולב בהוסטל טיפולי לגברים אלימים אך הפסיק הטיפול, בהמשך לא שיתף פעולה בהליך טפולי ולכן גזרתי דינו כאמור והערעור בבית משפט מחוזי נדחה. בית משפט עליון, (כב' השופט רובינשטיין) לא מצא לנכון ליתן רשות ערעור. יצוין כי באותו מקרה המתלוננת עצמה ביקשה גם כן להקל בעונשו ובית משפט עליון התיחס לכך שהבאתי בחשבון את דעתה ולמרות שקולו של נפגע עבירה -קול חשוב הוא ועל בית משפט להיות כרוי לדברים, אך מדובר בשיקול אחד בלבד שעל בית משפט לשקול, על אחת כמה וכמה לכשמדובר בקורבן שתלותו במבצע העבירה רבה, ולכן יש חשש אינהרנטי שרצונו מוטה כפי שציינתי בגזר דיני.

 

 

ע"פ 2037/92 יצחק בן דוד נ' מדינת ישראל, מיום 22.6.92 (לא פורסם) נקבע:

"בית המשפט מצווה לשרש את התופעה של אלימות שבתוככי המשפחה, שנעשית יותר ויותר למכת המדינה, וכן מצווה הוא להגן על הצד המוכה, שלא תמיד כוחו עומד לו להגן על עצמו. הרתעה זו צריך והינתן לה ביטוי על ידי השתת עונש מאסר משמעותי, למען ישמעו ויראו, הן מי שהורשע במעשה אלימות והן עבריינים בכח".

 

בברע"פ 1293/08 אלכסנדר קורניק נגד מדינת ישראל בימ"ש העליון ,אליו מפנה התובע בטיעוניו, מדובר בנאשם שהגיע לבית בת זוגו, ממנה חי בנפרד, כדי להשיב בתם לרשותו, על-פי הסדרי ראיה, ואיים כי יפגע בה . בגין זאת הורשע, והוטל עליו מאסר בפועל של שנה וכן מאסר מותנה של שנה למשך 3 שנים בגין כל עבירת אלימות כולל איומים, וכן קנס בסך 5000 ₪ והתחייבות בסך 5000 ₪.

7

על פס"ד זה הוגש ערעור לבימ"ש מחוזי שנדחה , וצויין שגם לעניין העונש נשקלו שיקולים ראויים ואף שעברו של הנאשם נקי, מדובר בענישה שאיננה חריגה והיא משקפת מדיניות הענישה כלפי מי שתוקפים את בנות זוגם. בבית משפט עליון, לדברי כב' השופט ג'ובראן בנסיבות אלה לא מצא סטיה מנורמת הענישה המקובלת וכי העונש הולם.

 

הערך החברתי המוגן, הראשון במעלה, לכשמדובר בעבירות אלימות כלפי בת זוג הינו הצורך להגן על שלום הציבור ובעיקר החלשים בחברה שאינם יכולים להגן על עצמם.

העונש ההולם מי שמרים יד על חלש ממנו , הנתון לחסדיו, ומעמידו במצב שחש סכנה לחייו הינו ללא ספק מאסר. ניתן להימנע ממאסר רק אם נסיבות התקיפה ברף התחתון והתוקף לוקח אחריות מלאה על מעשיו, מביע חרטה ומשתלב בהליך טיפולי - שיקומי, שיש בו לצמצם במידה רבה המסוכנות הנשקפת ממנו.

אם אין הנאשם מכיר בנזקקות טיפולית ודוחה לכן כל הצעה טיפולית, יש להחמיר עימו ואפילו אם מדובר באדם שבעת ביצוע העבירה עברו היה נקי.

כאמור, בנסיבות חמורות, כשנלוות לאלימות ולאיומים, שימוש בסכין ואיום עם הסכין, חבלות של ממש, כולל חבלה חמורה, על אחת כמה וכמה שיש להטיל מאסר, לתקופה שבין 10 עד 18 חודשים .

 

במקרה שבפני הואיל והנאשם עמד על כך שלא יתקבל תסקיר, לא קיבלתי פירוט של נסיבות ובעיקר מניעים העומדים מאחורי ביצוע העבירות. לא ירדתי לסוף דעתו של הנאשם כשהתנגד בתוקף להסדר הטיעון המקל שהוצע לו שכלל אפשרות שיקומית על מנת שבית משפט יוכל להתחשב בעונש בסופו של יום. להתרשמותי, הוא עדיין כועס על המתלוננת הן על התלונה והן על כך שהיא פתחה בהליכי גירושין. תקוותי, שלא מדובר בעמדה שהיא ילדותית ובלתי בשלה בבחינת תשלום מחיר אישי כדי לפגוע במתלוננת, שכן בגין העבירות בהן הודה והורשע שהן עבירות בהחלט חמורות המעידים על המסוכנות, העונש הראוי הוא עונש של מאסר כפי המתחם שצוין לעיל. מאידך גיסא, מדובר אכן במי שלוקח אחריות על מעשיו ומכיר בכך שאמור לשאת בעונש.

 

 

 

 

8

 

בהתחשב במהות העבירה ונסיבותיה ולאחר שקילת האינטרס הציבורי מול נסיבותיו/ה האישיות של הנאשמ/ת ועברו/ה, אני דנה את הנאשמ/ת לעונשים הבאים:

 

1.         מאסר בפועל לתקופה של 10 חודשים.

 

2.         אני מטילה על הנאשמ/ת 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנה/ים והתנאי הוא שלא ת/יעבור עבירות של תקיפה והחזקת סכין.

 

3.         אני מטילה על הנאשמ/ת 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנה/ים והתנאי הוא שלא ת/יעבור עבירה של איום .

 

4.         הנאשמ/ת ת/יחתום על התחייבות בסך 10,000 ₪ להימנע מביצוע העבירה/ות בה/ן הורשע במשך 3 שנה/ים מהיום.

            אם לא ת/יחתום על ההתחייבות, ת/יאסר למשך 90 ימים במצטבר.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

 

ניתנה והודעה היום ט' אדר ב תשע"ד, 11/03/2014 במעמד הנוכחים.

 

 

[פרוטוקול הושמט]

 

החלטה

 

לבקשת הנאשם ובהסכמת התובע, אני מעכבת תחילת ריצוי המאסר היום 11.3.14 בשעה 17:00, במועד זה עליו להתיצב בבית המשפט כדי להאסר והמשמר יתאם זאת מול המשטרה או נחשון.

העיכוב בתנאי שתוכן החלטה זו יועבר מיד על ידי התביעה לידיעת המתלוננת.

 

 

ניתנה והודעה היום ט' אדר ב תשע"ד, 11/03/2014 במעמד הנוכחים.