בית משפט השלום בראשון לציון

ת"פ 16871-08-12 מדינת ישראל נ' אזואיט

03 יוני 2015

בפני כב' סגן הנשיאה, השופט אברהם הימן

המאשימה

 מדינת ישראל

נגד

הנאשמת

לונה אזואיט

אברהם הימן , סגן נשיאה

ראשיתו של תיק זה בכתב אישום שהוגש ביום 16.8.2012 בת.פ. 1681-08-12 כנגד הנאשמת. בדיון שהתקיים בפני ביום 10.7.13 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לפיו תיק פלילי 20279-10-12 "יצורף" לתיק פלילי 16871-08-12, הנאשמת תודה ותורשע בעובדות שבשני כתבי האישום, ובטרם טיעונים לעונש תופנה לשירות מבחן לקבלת תסקיר. הצדדים הצהירו כי לאחר קבלת התסקיר ישובו וישוחחו.

ואכן, באותו מעמד, הודתה הנאשמת בעובדות שני כתבי האישום, הורשעה על פי הודייתה והופנתה לשירות המבחן.

כמפורט לעיל, בהכרעת הדין מהיום ביום 12.2.14 הודתה הנאשמת בעובדות כתב האישום בתיק פלילי 631-04-11. כפי המפורט לעיל בהכרעת הדין הורשעה הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב אישום זה.

ביום 11.3.15 "צרפה" הנאשמת שני תיקים נוספים שמספרם - 36533-04-13 ו- 11829-12-14. הנאשמת הודתה והורשעה בעובדות כתבי האישום הנ"ל.

כאן המקום לפרט במה הודתה הנאשמת.

תיק פלילי 1681-08-12- כולל בחובו שלושה אישומים.

על פי האישום הראשון הודתה הנאשמת כי בין התאריכים 13.7.12- 16.7.12 או בסמוך לכך, במקום ובמועד שאינם ידועים במדויק למאשימה, קיבלה המאשימה לידה תעודת זהות וצ'קים הנושאים את שמה של המתלוננת ענבל פרידמן (להלן: "המתלוננת") ביודעה כי נכסים אלו הושגו בעוון. בגין מעשים אלה הורשעה הנאשמת בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בעוון - עבירה לפי סעיף 412 לחוק העונשין.

על פי האישום השני, הודתה הנאשמת כי ביום 16.7.2012 בין השעות 16:05- 16:15 או בסמוך לכך, רכשה הנאשמת מחנות רהיטים בראשון לציון רהיטים בסך 1,668 ₪ ושילמה באמצעות שני צ'קים הנושאים את שמה של המתלוננת ומספרם 10769 ו- 10768 כאשר מספרי הטלפון המופיעים על גבי השיקים מחוקים. באותה עת מוכרת החנות ביקשה מהנאשמת לחתום בגב הצ'ק, הנאשמת עשתה כן ואף רשמה את מספר הפלאפון שלה. ביום 7.8.12 התבצע חיפוש בדירתה של הנאשמת ונמצאו השידות. בגין מעשים אלה הורשעה הנאשמת בעבירות של קבלת דבר במרמה - עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, זיוף בכוונה לקבל דבר - עבירה לפי סעיף 418 אמצע לחוק והתחזות כאדם אחר- עבירה לפי סעיף 441 רישא לחוק.

על פי האישום השלישי, הודתה הנאשמת כי בתאריך 1.8.12 בשעה 15:00 או בסמוך לכך, בקניון רוטשילד שבראשון לציון הנאשמת ניגשה למיטל גואטה אשר שימשה באותה עת מוכרת בדוכן דינמיקה סלקום בקניון וביקשה לרכוש באמצעות הוראת קבע מחשב נייד ומכשיר טלפון נייד והציגה למוכרת תעודת זהות של המתלוננת וכן צ'ק על שמה של המתלוננת הנושא את פרטי חשבון הבנק שלה. במהלך ביצוע העסקה התריעה המערכת הממוחשבת על הצורך בקבלת אישור אשראי על מנת להשלים את העסקה. הנאשמת אמרה כי עליה ללכת ועזבה את הדוכן. בהמשך הגיעה הנאשמת לדוכן אחר של חברת אורנג' בקניון רוטשילד. הנאשמת אמרה למוכרת בשם ליטל גורן כי ברצונה לרכוש בהוראת קבע מכשיר טלפון נייד והציגה תעודת זהות של המתלוננת. באותה עת התערב בעלה של המתלוננת אשר נכח במקום וביקש מהנאשמת להתלוות אליו למשרדי קב"ט הקניון. בגין מעשים אלה הורשעה הנאשמת בניסיון לקבלת דבר במרמה (2 מקרים) - עבירה לפי סעיף 415 בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין ובהתחזות כאדם אחר - עבירה לפי סעיף 441 רישא לחוק.

תיק פלילי 20279-10-12 - כולל בחובו 7 אישומים.

כנגד הילה פוזיצקי (להלן: "נאשמת 1"), לינה אזואיט (להלן: "הנאשמת ") ו- ליליאן בוסקילה (להלן: "נאשמת 3") הוגש כתב אישום בו יוחסו לשלושה שבעה אישומים. נאשמות 1 ו- 3 נדונו זה מכבר ואילו כנגד הנאשמת 2 כתב האישום הוגש בשנית לאחר שכתב אישום קודם נמחק בשל אי איתורה.

על פי האישום הראשון, הודתה הנאשמת כי ביום 30.11.03 מצאו הנאשמות תיק אשר הכיל בתוכו 3 פנקסי שיקים ו- 3 תעודות זהות, נטלו את המסמכים ללא הסכמת הבעלים וזאת בכוונה לשלול את המסמכים מהבעלים כאשר בכוונתן לערוך "מסע קניות" באמצעות המסמכים. בגין מעשים אלו הורשעה הנאשמת בגניבה - עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין וקשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעףי 499 (א)(1) לחוק העונשין.

על פי האישום השני, הודתה הנאשמת כי במסגרת הקשר ולשם קידומו, ביום 30.11.03 רכשו הנאשמות בחנות "פוקס- מן" שבקניון בת ים בגדים בשווי 570 ₪ באמצעות שתי שיקים. נאשמת 1 זייפה הפרטים על גבי השיק וחתמה על כל אחד מהשיקים חתימה הנחזית להיות חתימת בעליו. בגין מעשים אלה הורשעה הנאשמת בזיוף בכוונה לקבל באמצעות דבר - עבירה לפי 418 לחוק העונשין, שימוש במסמך מזויף - עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין וקבלת דבר במרמה - עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

על פי האישום השלישי, הנאשמת הודתה ביום 30.11.03 במסגרת הקשר ולשם קידומו, רכשו הנאשמות מחנות "קסטרו- מן" שבקניון בת ים בגדים בשווי 527.70 ₪ באמצעות שיק אותו זייפה הנאשמת 1 בכתב האישום משמילאה פרטים על גביו וחתמה חתימה הנחזית להיות חתימת בעליו. במעמד הרכישה הציגה הנאשמת תעודת זהות כוזבת בכוונה להונות. במעשיה האמורים הורשעה הנאשמת בזיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר -עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, שימוש במסמך מזויף - עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין וקבלת דבר במרמה - עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

על פי האישום הרביעי, הודתה הנאשמת כי במסגרת הקשר ולשם קידומו, ביום 30.11.03 רכשו הנאשמות מחנות "נעלי מרקו" שבקניון בת ים שני זוגות נעליים בשווי 400 ₪ וזאת באמצעות שיק אותו זייפה הנאשמת 1 בכתב האישום משמילאה פרטים על גביו וחתמה חתימה הנחזית להיות חתימת בעליו. במעשיה האמורים הורשעה הנאשמת בזיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר -עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, שימוש במסמך מזויף - עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין וקבלת דבר במרמה - עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

על פי האישום החמישי, הודתה הנאשמת כי במסגרת הקשר ולשם קידומו, ביום 30.11.03 רכשו הנאשמות מחנות "פטריק" שבקניון בת ים תיק שחור בשווי 150 ₪ וזאת באמצעות שיק אותו זייפה הנאשמת 1 בכתב האישום משמילאה פרטים על גביו וחתמה חתימה הנחזית להיות חתימת בעליו. במעשיה האמורים הורשעה הנאשמת בזיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר -עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, שימוש במסמך מזויף - עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין וקבלת דבר במרמה - עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

על פי האישום השישי, הודתה הנאשמת כי במסגרת הקשר ולשם קידומו, ביום 30.11.03 רכשו הנאשמות מחנות "קוקה מוקה" שבקניון בת ים פריטים בשווי 540 ₪ וזאת באמצעות שיק אשר את פרטיו מילאה הנאשמת ונאשמת 1 חתמה עליו. במעשיה האמורים הורשעה הנאשמת בזיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר -עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, שימוש במסמך מזויף - עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין וקבלת דבר במרמה - עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

על פי האישום השביעי, הודתה הנאשמת כי במסגרת הקשר ולשם קידומו, ביום 30.11.03 ניסו הנאשמות לרכוש בחנות "רנואר" בקניון בת ים ביגוד בשווי 399.99 ₪ באמצעות שיק אשר את פרטיו וחתימתו מילאה הנאשמת. הנאשמת הציגה תעודת זהות של גב' בלהה אבידור במטרה להונות. הנאשמות עוררו את חשדו של מאיר גולן, קב"ט הקניון שהזעיק שוטרים אשר עצרו את הנאשמות.

במעשיה האמורים הורשעה הנאשמת בזיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר -עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, שימוש במסמך מזויף - עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין, התחזות כאדם אחר - עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין ונסיון לקבלת דבר במרמה - עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

תיק פלילי 36533-04-13

כתב האישום הוגש כנגד לונה אזואיט (להלן: "הנאשמת"), כוכבה סללם (להלן: "נאשמת 2") ו- ליזה חזיזה (להלן: "נאשמת 3"). במסגרת הסדר טיעון תוקן כתב האישום והנאשמת הורשעה באישומים כדלקמן:

על פי האישום הראשון, הודתה הנאשמת כי ביום 10.6.2009 בשעה 15:40 או בסמוך לה, שהו שלושת הנאשמות בחנות "יינות ביתן" בראשון לציון כאשר הנאשמת החזיקה בתחתוניה רשיון נהיגה ופנקס שיקים השייכים לגב' דקלה גריידי. בגין מעשיה המתוארים הורשעה הנאשמת בעבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב - לפי סעיף 413 לחוק העונשין.

על פי האישום השלישי, הודתה הנאשמת כי ביום 25.4.2009 בשעה אשר אינה ידועה במדויק למאשימה, קיבלה הנאשמת לידה פנקס שיקים בבעלות שרית מלאך אשר נגנב מרכבה ביום זה. בהמשך הזדהתה הנאשמת כמתלוננת בכך שזייפה שיק מס' 10269 של המתלוננת ורכשה באמצעותו נעליים בסך של 600 ₪ בחנות "נעלי מרקו". בנוסף, ביום 26.4.09 זייפה הנאשמת שיק השייך למתלוננת בכך שחתמה ושילמה באמצעותו סך 500 ש"ח לחנות מרבידקט מוצרי גלישה בע"מ בקניון הזהב בראשון לציון. בהמשך ביום 28.4.09 זייפה הנאשמת שיק השייך למתלוננת בכך שחתמה עליו ושילמה באמצעותו סך של 798.96 לחנות אייס רשתות שיווק ומוצרי צריכה בע"מ. ביום 1.5.09 זייפה הנאשמת שיק השייך למתלוננת בכך שחתמה עליו ושילמה באמצעות סך של 204.47 לסופר כרמים בע"מ. באותו מועד זייפה הנאשמת שיקים נוספים השייכים למתלוננת בכך שחתמה עליהם ושילמה באמצעותו סך של 1,260 ₪ אשר נרשם עבור "שלומית", סך של 500 ₪ אשר נרשם עבור "אריאלה דואק בע"מ" וסך בסך 285 ₪ אשר נרשם עבור "אנדו לוקו ישראל (2006) בע"מ". ביום 2.5.15 זייפה הנאשמת שיק נוסף השייך למתלוננת בכך שחתמה עליו ושילמה באמצעות סך של 586 ל"מרכז הבשר". בגין מעשיה האמורי הורשעה הנאשמת בקבלת נכסים שהושגו בפשע - עבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין, זיוף בכוונה לקבל דבר - עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, קבלת דבר במרמה - עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, התחזות כאדם אחר במטרה להונות - עבירה לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין.

תיק פלילי 631-04-11

הנאשמת הודתה כי ביום 11.5.09 בשעה 12:17 לערך בקניון חולון אחזה הנאשמת בחמישה עשר שיקים של בנק אוצר החייל, מס' סדרה 0010011 ועד 0010025 ברצף על שם כהן אבלין כשהם חשודים שהם גנובים ואין בידי הנאשמת הסבר סביר לכך. בנסיבות האמורות, בשעה 11:30 לערך, ביצעה הנאשמת רכישה של ביגוד בסך של 1,397 ₪ בסניף "זארה" באמצעות מסירת שני שיקים אשר בבעלות המתלוננת. הנאשמת קיבלה לידיה את הביגוד וזאת ללא הסכמת המתלוננת, תוך שהיא מציגה השיקים כאמור לעובדת המקום הגב' מריה קוסטיביה וכאשר היא יודעת שטענותיה בגין הרכישה ו/או פעולותיה אינן אמת. הנאשמת הציגה תעודה מזהה על שם המתלוננת וזאת בכוונה להונות. הנאשמת זייפה מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בכך שפעלה לשם מילוי השיקים וזאת במטרה לקבל את הביגוד.

בהמשך, בשעה 12:00 ביצעה הנאשמת רכישה נוספת של ביגוד בגובה 730 ₪ וזאת באמצעות מסירת שיק המצוי בבעלות המתלוננת. בעקבות הרכישה הציגה הנאשמת תעודה מזהה על שם המתלוננת וזאת בכוונה להונות. הנאשמת פעלה למילוי השיקים כאמור וזאת לשם קבלת הרכוש.

בגין מעשים אלה הורשעה הנאשמת בהחזקת נכס חשוד כגנוב - עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין, קבלת דבר במירמה - עבירה לפי סעיף 415 (1) לחוק העונשין, זיוף בכוונה לקבל דבר - עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, שימוש במסמך מזויף - עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין.

תיק פלילי 11829-11-14- כולל בחובו 8 אישומים.

על פי האישום הראשון, הודתה הנאשמת כי עובר לתאריך 25.8.14 במועד ובמקום שאינם ידועים למאשימה במדויק קיבלה לידיה תעודת זהות ושיקים השייכים להילה אקציפר (להלן: "המתלוננת") ביודעה כי בעוון הושגו. בגין מעשיה האמורים הורשעה הנאשמת בעבירה של קבלת נכסים שהושגו בעוון - עבירה לפי סעיף 412 לחוק העונשין.

על פי האישום השני, הודתה הנאשמת כי ביום 25.8.14 רכשה מחנות אייס בראשון לציון מוצרים בסך 1,637.66 ₪ ושילמה עבור המוצרים באמצעות שתי שיקים הנושאים את שמה של המתלוננת תוך שהיא מציגה תעודת זהות של המתלוננת. בגין מעשיה האמורים הורשעה הנאשמת בקבלת דבר במרמה - עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, זיוף בכוונה לקבל דבר - עבירה לפי סעיף 418 אמצע לחוק העונשין והתחזות כאדם אחר - עבירה לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין.

על פי האישום השלישי, הודתה הנאשמת כי ביום 27.8.14 בשעה 11:42 או בסמוך לכך רכשה מחנות אור מאניה בקניון רוטשילד שבראשון לציון ג'ינס ונעליים בסך 800 ₪ ושילמה עבורם באמצעות שיק הנושא את שמה של המתלוננת תוך שהיא מציגה תעודת זהות של המתלוננת. במעשיה האמורים הורשעה הנאשמת בקבלת דבר במרמה- עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, זיוף בכוונה לקבל דבר - עבירה לפי סעיף 418 אמצע לחוק העונשין והתחזות כאדם אחר - עבירה לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין.

על פי האישום הרביעי, הודתה הנאשמת כי בתאריך 28.8.14 בשעה 16:05 או בסמוך לכך, ניגשה הנאשמת ביחד עם אחרת שזהותה אינה ידועה למאשימה לחנות "את - לבני נשים" בראשון לציון, רכשה לבני נשים בסך 1,345.5 ₪ ושילמה עבור המוצרים באמצעות שתי שיקים הנושאים את שמה של המתלוננת. הנאשמת באמצעותה או באמצעות אחר חתמה על השיקים של המתלוננת ללא סמכות כדין. במעשיה האמורים הורשעה הנאשמת בקבלת דבר במרמה- עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין וזיוף בכוונה לקבל דבר - עבירה לפי סעיף 418 אמצע לחוק העונשין.

על פי האישום החמישי, הודתה הנאשמת כי ביום 28.8.14 בשעה 21:58 או בסמוך לכך, רכשה מוצרי מזון בסך 1,255.60 ₪ מחנות "מגה" בראשון לציון. הנאשמת שילמה עבור המוצרים באמצעות שיק הנושא את שם המתלוננת תוך שהיא מציגה תעודת זהות של המתלוננת. הנאשמת חתמה על השיק של המתלוננת בשמה ללא סמכות כדין. במעשיה האמורים הורשעה הנאשמת בקבלת דבר במרמה- עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, זיוף בכוונה לקבל דבר- עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין והתחזות כאדם אחר- עבירה לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין.

על פי האישום השישי, הודתה הנאשמת כי ביום 1.9.14 או בסמוך לכך, ניגשה ביחד עם אחרת שזהותה אינה ידועה למאשימה לחנות "את - לבני נשים" בראשון לציון, רכשה לבני נשים בסך 1,224.5 ₪ ושילמה עבור המוצרים באמצעות שתי שיקים הנושאים את שמה של המתלוננת. הנאשמת חתמה באמצעותה או באמצעות אחר על השיקים של המתלוננת בשמה ללא סמכות כדין. במעשיה האמורים הורשעה הנאשמת בקבלת דבר במרמה- עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין וזיוף בכוונה לקבל דבר - עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין.

על פי האישום השביעי, הודתה הנאשמת כי ביום 8.9.14 בשעה 11:54 או בסמוך לכך, רכשה בגדים בסך 1,167.90 ₪ מחנות קסטרו בקניון רוטשילד בראשון לציון. הנאשמת שילמה עבור המוצרים באמצעות שיק הנושא את שמה של המתלוננת תוך שהיא מציגה את תעודת הזהות של המתלוננת. הנאשמת חתמה על השיק של המתלוננת בשמה ללא סמכות כדין. בקבלת דבר במרמה- עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, זיוף בכוונה לקבל דבר- עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין והתחזות כאדם אחר- עבירה לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין.

על פי האישום השמיני, הודתה הנאשמת כי ביום 8.9.14 בשעה 11:31 או בסמוך לכך, רכשה בשמים מחנות "כל פרפיום" בראשו לציון בסך 548 ₪ באמצעות שיק הנושא את שמה של המתלוננת, תוך שהיא מציגה תעודת זהות של המתלוננת. הנאשמת חתמה על השיקים של המתלוננת בשמה ללא סמכות כדין. במעשיה האמורים הורשעה הנאשמת בקבלת דבר במרמה- עבירה לפי סעיף 415 רישא לחוק העונשין, זיוף בכוונה לקבל דבר- עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין והתחזות כאדם אחר- עבירה לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין.

תסקירים.

בעניינה של הנאשמת הוגשו מספר תסקירים המתייחסים לתיקים שונים. אקדים ואומר כי העולה מהתרשמות שירות המבחן כפי המפורט בתסקירים - אינו עומד לצידה של הנאשמת. ההיפך הוא הנכון. ראוי לעיין בתסקיר האחרון שהוגש על ידי שירות המבחן בתיק פלילי20279-10-12 מיום 5.2.15 אשר הוגש לקראת הדיון שנקבע ליום 11.2.15 בטרם הורשעה הנאשמת בשני התיקים: תיק פלילי 36533-04-13 ו- 11829-12-14.

בתסקיר האחרון הנ''ל, מפרט שירות המבחן כל הנסיבות, העובדות והנתונים הרלבנטיים לעונש. סופו של התסקיר, ומבלי שאפרט מתוך האמור בתסקיר, מצא שירות המבחן כי לאור הסתבכויות הנאשמת בעבירות מרמה והתחזות במהלך התהליך הטיפולי בעוד מאסר מותנה חב הפעלה עומד ותלוי נגדה התרשם שירות המבחן כי הנאשמת פועלת מדחפים חזקים המציבים קשיים לייצוב תפקודה. שירות המבחן ממליץ על ענישה מוחשית ומבטל המלצתו לצו מבחן.

ראיות לעונש.

בטרם טיעונים לעונש הגישו הצדדים ראיות לעונש. התביעה הציגה לבית המשפט גיליון הרשעותיה הקודמות של הנאשמת וכן שני מאסרים מותנים שיש להפעילם: האחד למשך 10 חודשים והשני למשך 7 חודשים.

מטעם הנאשמת העיד עד אחד מר יחזקאל בן זמרה, שהוא ראש תחום התמכרויות ביחידה העירונית של העיר ראשון לציון, למלחמה בהתמכרויות. העד העיד כי הוא מכיר את הנאשמת שנים רבות בתוך ניסיונותיה הרבים לצאת ממעגל ההתמכרויות וממעגל העבריינות, ניסיונות שכשלו. לפי התרשמותו של עד זה, נקודת הזמן דהיום, היא הנקודה הקריטית מבחינת שיקומה של הנאשמת. העד סמוך ובטוח כי הפעם רצונה של הנאשמת אמיתי ומבוסס וכי זו הפעם תצליח הנאשמת ולא תיכשל.

טיעונים לעונש.

בא כוח התביעה, פירט כל הנסיבות שיש בהן כדי להחמיר בעונשה של הנאשמת. עיקר טיעונו של התובע, אם לא כולו סומך על עברה הפלילי של הנאשמת ובמיוחד המסקנה העולה מתוך כך היא שבמצבה כיום אין למעשה שמץ של סיכוי לשיקום הנאשמת. התובע פירט אחת לאחת כל ההזדמנויות שניתנו לנאשמת לשקם עצמה. פעם אחר פעם, הלכו בתי המשפט כברת דרך ארוכה למען הנאשמת אך זו איכזבה. תכלית הענישה, לפי שיטת התביעה אחת היא להרחיק הנאשמת מהציבור שהרי ככול שהיא משוחררת עוברת עבירות ופוגעת בציבור.

בא כוח התביעה הציע מתחם עונש שבין שמונה חודשי מאסר בפועל עד כדי 20 חודשים. לפי שיטת התביעה העונש חייב שיהיה קרוב לרף העליון של מתחם העונש, כאמור, תוך הוספת תקופות מאסר מצטברות בגין שני המאסרים המותנים שיש להפעילם.

בא כוח הנאשמת למעשה ביקש רחמים על הנאשמת. לדבריו, מדובר במי שסובלת מבעיות נפשיות, כגון מניה דפרסיה, אשר הן המניע לביצוע העבירות. לדבריו, ביצוע העבירות על ידי הנאשמת, הוא כורח הנובע מבעיותיה הנפשיות. הסניגור המלומד ביקש כי המאסרים המותנים החלים על הנאשמת יוארכו על מנת שיהיה אפשר לשלב הנאשמת בתוכנית טיפולית ביחידה העירונית למלחמה בהתמכרויות. עוד מצא בא כוח הנאשם להפנות שאלה רטורית הנוגעת לתכלית הענישה, והשאלה היא מה יועיל עונש המאסר לחברה ולציבור, שהרי ייגזר על הנאשמת עונש מאסר, וככל שלא תטופל ממילא תשוחרר מבית הסוהר ותמשיך בביצוע העבירות.

דיון והכרעה.

מה העונש ההולם לפי העובדות המפורטות לעיל, רוצה לומר לפי העבירות הרבות שביצעה הנאשמת עת שני מאסרים מותנים עומדים ותלויים נגדה האחד למשך 10 חודשים והשני למשך 7 חודשים? בא כוח התביעה עתר, כאמור, להפעיל המאסרים המותנים הללו במצטבר דהיינו למשך 17 חודשי מאסר ולהשית על הנאשמת עונש מאסר נוסף למשך 20 חודשי מאסר באופן שייגזר על הנאשמת עונש של 37 חודשי מאסר. בעתירתו לעונש זה, הפנה תשומת הלב לעברה הפלילי של הנאשמת, במיוחד לכך, שעונשי מאסר מותנים לא היה בהם כדי להרתיעה מלעבור עבירות, והרחיב הדיבור באשר לחומרת מעשי הנאשמת. כמו כן, הפנה התובע תשומת הלב, להזדמנויות שניתנו לה על ידי בתי המשפט, שהיה בהם כדי לאותת לנאשמת כי עליה לשנות מדרכיה, הזדמנויות שלא נוצלו על ידי הנאשמת, ההיפך מכך, כאילו עודדו אותה לעבור עבירות נוספות.

בבואי לגזור דינה של הנאשמת שואל אני שאלה אחת, מה גבול מידת הרחמים של בית המשפט כלפי הנאשמת? אני מפנה תשומת הלב, לעברה הפלילי של הנאשמת ובעיקר למידת הרחמים שגילה בית המשפט כלפיה בעבר. בתיק פלילי 1764/07 בגזר דין מיום 27.1.10 נדונה הנאשמת לפני בגין מגוון ומספר עבירות רב - ב- 24 אישומים שעניינם קבלת שיקים גנובים, זיופם ורכישה באמצעותם במרמה של סחורות בחנויות שונות עת מתחזה היא כבעלת השיקים או כמיופה הכוח מטעם הבעלים לעיתים באמצעות תעודת זהות או מסמכים אחרים של בעלי השיקים שאף הם היו גנובים, תוך שהיא מוסרת מספרי טלפון וכתובות שגויים ומוחקת את מספרי הטלפון של בעלי השיקים שהיו רשומים על גביהם. הנאשמת קיבלה במרמה סכומים של למעלה מ- 24,000 ש''ח. בגזר הדין מצאתי לנקוט מידת רחמים כלפי הנאשמת, ודחיתי עתירת התביעה להשית עליה מאסר בפועל, ותחת זאת גזרתי עליה מאסר על תנאי.

התביעה לא השלימה עם גזר הדין המקל שהשתתי על הנאשמת, וערערה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל הערעור והחמיר בעונשה של הנאשמת והשית עליה מאסר למשך 6 חודשים שירוצה בעבודות שירות. המאסר על תנאי שהשתתי על הנאשמת למשך 7 חודשים, נותר על כנו.

הנה כי כן, מידת הרחמים לפיה הלכתי בגזר הדין, ומידת רחמים נוספת לפיה הלך בית המשפט המחוזי, בקבלו הערעור ובאי השיתו עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח אלא עונש שירוצה בעבודות שירות, לא הופנם על ידי הנאשמת. ומשום כך אני חוזר ושואל מה גבול מידת הרחמים ועד היכן ניתן למתוח אותו.

אכן, הנאשמת מעוררת רחמים. מתחננת היא על נפשה לבל ייגזר עליה עונש מאסר בפועל. מפעילה כל תכונותיה ומאמציה כדי לפעול על רגשות הרחמים. מדובר באישה כבת 47 שכפי שנאמר סבתא לנכדים, החוזרת ועוברת עבירות פליליות שבמהותן הן עבירת מרמה. אך לדעתי, ולמרבה הצער, יש לעיתים לומר לאדם, גם אם מדובר בנאשמת שלפני, על פי נסיבותיה, "עד כאן". ובלשון העם, יש והיא הלשון המובנת ביותר נאמר לה "הגזמת!". "הגזמת במתיחת החבל. די לך בהתנהגותך העבריינית למרות בכייך ולמרות תחינותייך". זה הוא מצבה של הנאשמת. הנאשמת חוזרת ועוברת עבירות, זהות במהותן ופוגעת בציבור. הנאשמת הוכיחה חד וחלק ללא כחל ושרק כי משחקת היא ברחמי בית המשפט. הנאשמת למעשה מהתלת בבית המשפט.

תיקון 113 לחוק העונשין מחייב לקבוע מתחם עונש הולם. לעיתים נראה כי קביעת מתחם עונש הולם לפי הוראות התיקון, הוא מעשה שיפוטי טכני וחסר תוכן מהותי. שכן מה יועיל לקבוע מתחם של חודשי מאסר בגין מעשיה של הנאשמת? האם יהיה בכך כדי מסלול לפיו ילך בית המשפט? וכי האם באמור לעיל במעשי הנאשמת, ורמיסת רחמי בית המשפט בהליכים קודמים כדי להבהיר חומרת העונש שיש להשית על הנאשמת? שאלה רטורית שלא אשיב עליה. העונש ההולם בגין מעשי הנאשמת, כמפורט לעיל, הוא חודשי מאסר בפועל. לא מצאתי לנקוב באופן מלאכותי במספר חודשים, כאילו בתכנת מחשב עסקינן: 20 חודשי מאסר או שמא 15 חודשים או אולי 17 חודשים? הענישה אינה תרגילי חשבון מספריים. הענישה היא עניין מהותי ורב חשיבות מאשר התעסקות במספרי חודשי מאסר.

בבואי לגזור הדין מצאתי לקחת במכלול השיקולים לקולא הודיית הנאשמת. יש לעשות כן, לפי שככל שנאשם, מודה בעבירות אותן ביצע, מביע חרטה אמיתית וכנה, ומפנים המעשה האסור יש לזקוף זאת לזכותו. כך אני עושה במקרה זה. אלא שלנוכח חומרת התנהלותה של הנאשמת כפי שפרטתי לעיל, נראה כי גם אם כך אעשה הרי שלא יהיה בזה כדי להקל באופן משמעותי בעונשה של הנאשמת. אדגיש עם זאת שלקחתי עניין זה במסגרת שיקולי העונש כמרכיב לקולא.

בטרם אודיע על גזר דינה של הנאשמת מצאתי כי חייב אני לומר דבר מה בעניין מידת הרחמים. גם כעת משבא אני לגזור דינה של הנאשמת מצאתי לנקוט במידת הרחמים. אותה מידת רחמים שבגזר הדין בתיק פלילי 1764/07 הביאני להימנע מלגזור עליה עונש מאסר בפועל, גזר דין אשר הוחמר על ידי בית המשפט המחוזי בערעור (עפ''ג 11753-03-10). אלא שגם אם אפעיל שיקול דעת מרחם על הנאשמת, ואני עושה כן, עדיין, התנהלותה הבעייתית של הנאשמת היא הנותנת. בלי להכביר מילים באשר לאמור בתסקירי שירות המבחן, אומר כי אין האמור בהם כדי לעמוד לצידה של הנאשמת. הנאשמת על פי התרשמות שירות המבחן מצויה בסיכון לעבור עבירות בעתיד וכי אין בהליכים הפליליים בעבר כדי להרתיעה.

אשר על כן, אלה העונשים שאני משית על הנאשמת:

אני מורה על הפעלת המאסר המותנה למשך 10 חודשים שהושת על הנאשמת בתיק פלילי 3309/07 מבית משפט זה על פי גזר דין מיום 27.1.08.

אני מורה להפעיל המאסר המותנה למשך 7 חודשים שהושת על הנאשמת בתיק פלילי 1764/07 מבית משפט זה על פי גזר דין מיום 27.1.10.

בגין העבירות בהן נדונה הנאשמת במשפט זה אני גוזר עליה עונש מאסר למשך 12 חודשים.

עונשי המאסר הללו, דהיינו המאסרים המותנים המופעלים והמאסר בפועל למשך 12 חודשים יופעלו באופן חופף ומצטבר באופן שתקופת המאסר הכוללת בגזר דין זה היא למשך 24 חודשי מאסר בפועל.

7 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרור הנאשמת ממאסר לא תעבור עבירה מן העבירות בהן הורשעה.

אינני גוזר על הנאשמת סנקציה כספית.

המוצגים:

דרכון של אורי ביטון שנתפס בביתה של הנאשמת כחלק מחקירה, שלושה שעונים שנתפסו בביתה של הנאשמת וטלפון נייד יוחזרו לנאשמת. יתר המוצגים ייעשה בהם על פי שיקול דעתו של הממונה על החקירה.

עותק מגזר הדין יועבר לשירות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

ניתנה והודעה היום ט"ז סיוון תשע"ה, 03/06/2015 במעמד הנוכחים.

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

אני מורה על עיכוב עונש המאסר, המאסר בפועל בלבד עד ליום 12/7/2015.

רוצה לומר שככל שהנאשמת לא תחל ריצוי עונש המאסר יחול המאסר המותנה שהשתתי עליה בגזר הדין.

הנאשמת תתייצב למאסרה בבית סוהר "הדרים" במועד הנ"ל עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותה תעודת זהות או דרכון".

על הנאשמת לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.

תנאי לעיכוב ביצוע כאמור לעיל הוא חתימה על ערבות צד ג' של בתה של הנאשמת מישל אזואיט ת.ז. 305060139.

כמו כן אני מוציא צו עיכוב יציאה מן הארץ, ככל שידיה דרכון עליה להפקידו במזכירות בית המשפט עד ליום 7/6/2015.

ניתנה והודעה היום ט"ז סיוון תשע"ה, 03/06/2015 במעמד הנוכחים.