1

לאחר שבחנתי את העדויות החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

1.         נאשמים 1 ו-2 הם אם ובנה, עניינו של נאשם 1 הסתיים ביום 6/11/13 בפני כב' השופט צחי עוזיאל.

2.         התביעה יחסה לנאשמת 2 עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. התביעה טוענת כי ביום 27/6/11 בבית הדין הרבני בתל אביב, לאחר שבנה תקף את עו"ד ר. ל., אשר ייצג את בעלה, הנאשמת איימה עליו בכך שאמרה לו שהיא תדאג שיפגעו בו ושהיא תגיע עד ראש הממשלה בשביל לשלול את רישיונו.

3.         המחלוקת בין הצדדים מסתכמת בביטוי שהיא "תדאג שיפגעו בו". בהודעתה במשטרה וכן בעדותה בפניי טענה הנאשמת כי היו יחסים מתוחים בינה לבין המתלונן. היא ציינה כי חשה שהמתלונן גרם במתכוון לבנה לתקוף אותו ועל כן קיללה אותו, לדבריה אמרה שאלוהים ישלם לו על מעשיו וציינה שתגיע עד לראש הממשלה כדי לגרום לשלילת רישיונו כעורך דין.

2

4.         המתלונן העיד בפניי עדות נרגשת וטען כי המתלוננת השמיעה איומים כליו וכלפי בני משפחתו לפיהם תשלח אנשים לפגוע בו ובילידיו. המתלונן הוסיף כי הדברים נאמרו בנוכחות שוטרים שהגיעו למקום.

5.         העד נשאל על-ידי ב"כ הנאשמת מדוע לא הזכיר את האיומים כלפי בני משפחתו בתלונתו במשטרה. העד ציין כי באותו יום היה נסער נוכח התקיפה שהותקף בעת מילוי תפקידו כעורך דין.

6.         מדוח הפעולה של רס"מ דקל דוד שהוזעק למקום (ס/7) עולה כי הוא לא היה עד להשמעת איומים בנוכחותו.

7.         לאחר שבחנתי את העדויות שנשמעו בפניי וכן את המסמכים שהוגשו לעיוני, הגעתי לידי מסקנה כי לא ניתן לשלול את דברי הנאשמת לפיהם אכן הייתה שיחה נסערת בינה לבין המתלונן, אך ללא השמעת איומים. נוכח מסקנתי זו החלטתי לזכות את הנאשמת מחמת הספק.

ניתנה היום, 03 אפריל 2014, במעמד הצדדים