1

1.   ביום 02.05.19 הנאשם הוכרז סוחר סמים, הצדדים הסכימו כי הדיון לגבי חילוט הרכוש יהיה בנפרד מגזר הדין. ביום 21.11.19 ניתן גזר דין בתיק והתיק נקבע לדיון בחילוט ליום 02.02.20.

ביום 02.02.20 התקיים דיון במסגרתו הנאשם העיד על מקור הכספים והצדדים טענו בעניין.

2.   הנאשם העיד תחת אזהרה לדבריו הכספים שהיו בכספת "זה כסף שקיבלתי מאבי בערך שנה לפני שהוא נפטר." סכום הכסף שהתקבל מאביו הוא 220,000 דולר. לדבריו הכסף שנתפס בבית הנאשם מקורו מעבודה. הנאשם לא מסר גרסה במשטרה כיוון שהונחה ע"י עו"ד לשתוק. הנאשם טען כי אין לו אסמכתא להעברת הכספים. עוד נטען כי הכספים שנתפסו בבית "חלק מהכסף שלי, וחלק ממכירת רכב שקיבלתי מהוריי ומכרתי אחרי שנה ולא השתמשתי בו וגם על זה הצהרתי וזה נאמר. " לדבריו מתוך הסכום שנתפס 65,000 ₪ היו כספים ממכירת רכב.

טענות הצדדים

2

3.   ב"כ המאשימה הפנה לסעיף 31 (6) לפקודת הסמים שקובע למעשה חזקה שלפיה כאשר נאשם מוכרז כסוחר סמים יראו כל רכוש שבחזקתו כרכוש אשר הושג בעסקת סמים. לפי סעיף 36 א (ב) לפקודה, אשר קובע שכאשר הורשע נאשם בעסקת סמים ולאחר מכן הוכרז כסוחר סמים כמו בענייננו, יצווה בית המשפט על חילוט כל רכוש שהושג בעבירת עסקת סמים. לעמדת המאשימה שיקול דעתו של בית המשפט הוא צר ומוגבל לנימוקים מיוחדים שצריכים להיות מפורטים בפרוטוקול. מסר היום הנאשם גרסה ראשונה לגבי מקור הכספים, כאשר בעת חקירתו במשטרה לא מסר את הגרסה ומשכך מדובר בגרסה כבושה. לעניין הכסף שבדירתו, לא סביר להניח שאדם שמתפרנס כמנהל משמרת בבית קפה או מסעדה יחסוך סכומים של עשרות אלפי שקלים, כאשר במקביל הוא צריך לשלם למחייתו. הנאשם לא הציג לבית המשפט שום אסמכתה ולא ראשית אסמכתה לעניין מקור הכספים, לא הכספים בדירה ולא לגבי הכספים שבכספת חשבון הבנק. נאשם לא עמד בנטל מאזן ההסתברויות המוטל על כתפיו לסתור את החזקה שבחוק, הגיש פסיקה התומכת בעמדתו. ביקש להורות על חילוט מלוא הכסף שנתפס.

4.   ב"כ הנאשם טען כי אין שום ראיה שהכסף שנתקבל הוא כסף פרי עסקת סמים. ב"כ הנאשם טען כי על בית המשפט לשקול את נסיבות המקרה הקונקרטי שבפניו, בנוסף יש לשקול את נושא המידתיות והפרופורציה. לגבי נסיבות העבירה מדובר בקונה אחד שש פעמים כשכל היקף הסחר זה 6,000 ₪. בנוסף יש לראות את סוג הסם, מדובר בגראס. כמו כן כל התקופה של ביצוע העבירה הוא עבד והוא נעדר עבר פלילי. הנאשם נתן הסבר והכספים נתפסו בכספת ולא בבית. בבית נתפסו 80,000 ₪ והוא נתן הסבר שהוא עובד. הנאשם לא נתן הסבר במשטרה כיוון שקיבל יעוץ ושמר על זכות השתיקה. הגיש פסיקה התומכת בעמדות וביקש להסתפק בחילוט מידתי.

דיון והכרעה

5.   במקרה הנוכחי הצדדים אינם חולקים על עצם ההצדקה לחילוט וחוקיות החילוט. המחלוקת שנפלה בין הצדדים היא לגבי סכום החילוט. בעוד התביעה מבקשת לחלט את כל הכספים שנתפסו מבקשת ההגנה להסתפק בחילוט מצומצם נוכח העבירה בה הורשע הנאשם.

6.   ראשית הדברים, יצוין כי הנאשם לא הוכיח את מקור הכספים. הנאשם לא הביא שום ראיה למקור הכספים וכל שיש בפני בית המשפט אלו אמירותיו בבית המשפט. היה מקום להביא אסמכתא לדברים ולו בדמות הצהרת הנאשם למס הכנסה, בני משפחה ששמעו על העברת הכספים ומקורם, העברת הבעלות ברכב שטען הנאשם כי ביצע מאותם תאריכים, אישור המעסיק לנוהל של החזקת כספי העסק בבית הנאשם. הנאשם בחקירה שמר על זכות השתיקה, למעשה בסופו של יום לא הובאה שום ראיה תומכת לעדות הנאשם. בנסיבות אלו הנאשם לא עמד בנטל הנדרש להפרכת החזקה.

3

7.   הנאשם הורשע בעובדות כתב האישום כדלקמן "על פי עובדות כתב האישום המתוקן ביום 9.8.16 בשעה 09:30 לערך, החזיק הנאשם בביתו, ברחוב גאולה 31 ת"א, סם מסוכן מסוג קנבוס, במשקל של 1.07874 ק"ג נטו, שלא לצריכתו העצמית, ללא היתר או רשיון כדין. בחודש יוני 2016 ועד אוקטובר 2016 בשש הזדמנויות שונות, במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, סחר הנאשם בסם מסוכן, בכך שמכר לשלי ישראל, 10 גרם סם מסוכן מסוג קנבוס, בתמורה ל 1,100 ₪ בכל פעם, ללא היתר או רשיון כדין."

8.   שאלת המידתיות היא מהותית בתיק זה. המאשימה מבקשת לחלט 5 טלפונים ניידים, 60,300 ₪, 235 אירו, 5,817 $, וכן 220,000 $, בחשבון בנק. מדובר בסכום של מעל 830,000 ₪ נכון לכתיבת ההחלטה.

9.   לאחר ששמעתי את הצדדים בהעדר מחלוקת לעצם החילוט בהתחשב בעבירות בהן הורשע הנאשם, סוג הסם שנתפס בביתו של הנאשם, הכמות שנתפסה, מספר העסקאות שביצע הנאשם והתמורה שהתקבלה. אני סבור כי על בית המשפט לשקול את סבירותו ומדתיותו של החילוט. בנסיבות האמורות אני מורה על חילוט סכום השווה לערך של 130,000 ₪ נכון למתן ההחלטה. המאשימה רשאית לחלט שווה ערך בכסף זר או לחלט לפי שער חילופין בכסף ישראלי, יתרת הכסף תושב לנאשם. הטלפונים של הנאשם יחולטו.

10.              מזכירות נא להודיע לצדדים תוכן ההחלטה.

ניתנה היום, ז' שבט תש"פ, 02 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.