1.      לפניי בקשת המאשימה לאפשר השלמת טיעונים לעונש, נוכח טענתה, כי המסכת העובדתית והעמדה העונשית שהוצגו לא היו ממצות ונכונות.

רקע

2.      ביום 24.4.2023 שמעתי טיעונים לעונש בתיק זה, וקבעתי את מועד השמעת גזר הדין ליום 12.6.2023.

3.      ביום 11.5.2023 הגישה המדינה בקשה דחופה לאפשר השלמה של הטיעונים לעונש, נוכח טענות נטענת שנפלה בעת השמעת עמדתה העונשית, שכן הושמטה עובדה הנוגעת לרכיב של מאסר מותנה חב-הפעלה בן 3 חודשים, והטיעון התייחס לתיק אחד ולא לשני התיקים גם יחד. הסניגור מתנגד נחרצות וטוען כי אין מקום לאפשר "מקצה שיפורים" נוכח השלב המתקדם בו מצוי ההליך.

דיון והכרעה

4.      לאחר ששקלתי בדבר, יש מקום להיעתר לבקשה.

א.    הטעם העיקרי לכך נעוץ בכך שבהתאם לתקנה 1 לתקנות העונשין (מאסר על-תנאי), תשמ"ה-1985, קיימת סמכות לתביעה לבקש מבית המשפט לקיים דיון ולתקן גזר דין, ככל שנתברר שנפלה שגגה ולא נתבקשה בעת הטיעונים לעונש הפעלת עונש של מאסר על-תנאי. בית המשפט העליון בע"פ 1100/91 מ"י נ' ג'עפרי (מיום 10.2.1993) עמד על אפשרות זאת, המהווה חריג לעקרון סופיות הדיון, אך מקיימת את התכליות של צדק וודאות משפטית. ראו גם החלטתי בת"פ 13667/09-17 מ"י נ' אלבז (מיום 4.9.2019).

ב.     במקרנו, בקשת המאשימה באה טרם מתן גזר הדין, כך שמדובר בסיטואציה "קלה יותר" מבחינת הנאשם. כך או אחרת, טוב עשתה המאשימה שגילתה את טעותה, משל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא, והגישה את הבקשה במועד שהגישה. מכל מקום, נוכח לשון התקנה, הייתה עומדת לה אפשרות להגיש בקשה (המוגבלת רק לעניין המאסר המותנה) גם לאחר מתן גזר הדין.

5.      לפיכך, אני מקבל את הבקשה במובן זה, שהצדדים יוכלו להשלים את הטיעונים לעונש במועד הדיון הבא ולאחר מכן יינתן גזר הדין.

נא לשלוח לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשפ"ג, 20 מאי 2023, בהעדר הצדדים.