1

כללי

1. בפני בקשה לקבלת מסמכים לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: "החוק") .

2. כנגד הנאשם תלוי ועומד כתב האישום המייחס לו ביצוע עבירת תקיפת בת זוג, לפי סעיפים 379+ 382(ב)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977, בכך שביום 14/2/13 דחף את המתלוננת וירק בפניה.

3. ב"כ הנאשם עתר לקבל לידיו מידע מגורמי התביעה, זאת על מנת לבחון אפשרות ביסוס טענת אכיפה בררנית ופגם בשיקול הדעת המנהלי, במסגרת טענה מקדמית של הגנה מן הצדק.

4. לשם כך עתר לקבל לידיו המסמכים הבאים :

א. העתק כתבי אישום שהוגשו בחמש השנים האחרונות במחוז דרום בגין תקיפה סתם - בן זוג ובגין תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש.

2

ב. מספר התיקים שנסגרו בעילה של חוסר עניין לציבור בחמש השנים האחרונות במחוז דרום בגין תקיפה סתם - בן זוג ובגין תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, כמו גם תמצית ראייתית ותמצית ההחלטות לסגירתם.

במעמד הדיון הסכים ב"כ הנאשם לצמצם דרישותיו לפרק הזמן הנדרש מחמש שנים לשנה .

טיעוני הצדדים

5. לטענת ב"כ הנאשם הוא מבקש לבחון את שיקול דעת התביעה במספר מישורים - בחינת עניינו של הנאשם בפני עצמו, בחינת עניינו של הנאשם אל מול מדיניות ההעמדה לדין הכללית של התביעה ובחינת עניינו של הנאשם אל מול תיקים דומים אחרים -זאת על מנת לבחון אפשרות לבסס טענות אפליה על בסיס דוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים או דוקטרינת ההגנה מן הצדק.

6. ב"כ המאשימה ביקשה לדחות הבקשה.

בנימוקיה הבהירה שהפסיקה קבעה כי בבוא נאשם לבקש חומרי חקירה נוספים, עליו לבסס תשתית ראייתית מסוימת המצדיקה קבלת הבקשה.

לטענתה, במקרה דנן לא הובאה כל תשתית ראייתית .

זאת ועוד, החלטה בדבר הגשת כתב אישום הינה החלטה מורכבת הכוללת פרמטרים רבים ומורכבים ועל כן גם בקבלת המידע המבוקש לא יהיה די כדי לבחון את שיקול הדעת המנהלי שכידוע נהנה מחזקת התקינות.

לא זו אף זו, במקרים בהם נעתרו בתי המשפט לבקשות מסוג זה היו אלה מקרים בהם החומר המבוקש היה ממוקד או שהעבירה הייתה חריגה ולא היה מצוי מידע רב.

במקרה דנן, עסקינן בעבירה נפוצה ועל כן לא ניתן ללמוד דבר מהפסיקה אליה הפנה ב"כ הנאשם.

בנוסף, תמצית הראיות ונימוקי הסגירה אותם ביקש ב"כ הנאשם לקבל לידיו מהווים תרשומת פנימית שאיננה מהווה חלק מחומר החקירה.

המסגרת הנורמטיבית

3

7. זכות הגילוי והעיון בחומרי חקירה הינה זכות יסוד של הנאשם אשר מבקשת להבטיח ניהול הליך פלילי הוגן לנאשם.

השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשות לקבלת חומרי חקירה, בין אם על פי סעיף 74 לחוק ובין אם על פי סעיף 108 לחוק הינם שיקולים דומים.

המבחן העיקרי להכרעה הוא מבחן הרלבנטיות ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש.

מבחני השכל הישר וניסיון החיים מדריכים את בית המשפט בשאלה איזה חומר רלבנטי להגנת הנאשם .

יחד עם זאת, אל לו לבית המשפט להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין.

בית המשפט לא יתיר "מסע דיג" בלתי ממוקד.

ראה: בש"פ 8252/13 מדינת ישראל נגד ליאל שיינר, פורם בנבו (23/01/14)

9. באשר לטענת "אכיפה בררנית", היא איננה טענה משפטית עקרונית. היא קודם כל, טענה עובדתית.

כיוון שרשות מנהלית, ובכלל זה גורמי התביעה, נהנית מחזקת התקינות המנהלית, מי שמבקש לטעון טענת אכיפה בררנית, עליו הנטל להפריך חזקה זו.

גם בטענה זו על הנאשם המבקש לקבל לידיו חומרי חקירה לבסס טענותיו ולא די בהעלאת ספקולציות והשערות.

ראה: ע"פ 8551/11 יצחק כהן סלכגי ואח' נגד מדינת ישראל, פורסם נבו (12/8/12)

מן הכלל אל הפרט

10. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, שמעתי טענות הצדדים במהלך הדיון ובחנתי הבקשה אל מול המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה סבורני כי יש מקום לדחות הבקשה ואנמק.

11. כאמור, לא כל טענת הגנה ערטילאית מצדיקה מיד מתן מידע נוסף ו/או חומרי חקירה.

כפי שטען הסניגור הן בבקשתו והן בדיון, לאחר קבלת אותם נתונים אותם הוא מבקש, הוא יבחן אותם וישקול האם יש בהם כדי לבסס עבור הנאשם טענת הגנה.

4

12. בכך, לא עמד ב"כ הנאשם בדרישה הראשונית להציג תשתית ראייתית מספקת לדרישתו. כאמור, רשויות התביעה נהנות מחזקת התקינות המנהלית ועל הנאשם המבקש לקבל חומרים נוספים להציג תשתית ראייתית ולו בסיסית כדי לבסס בקשתו.

13. זאת ועוד, כיוון שמלאכת העמדה לדין הינה מלאכה מורכבת הלוקחת בחשבון פרמטרים רבים ושונים ברי כי קבלת מספרי התיקים שנסגרו בשנים האחרונות לא יהיה בהם כדי לבסס טענה כלשהי שכן בחינת שיקול הדעת של התביעה מחייב השוואה מדויקת בין המקרים השונים.

משכך, גם מתן תמצית ראייתית ונימוקי הסגירה לא יהיה בהם כדי לפרוס מלוא התמונה לבחינת טענת אכיפה בררנית.

14. ערה אני לפסיקת בית המשפט העליון בעע"מ 2398/08 מדינת ישראל נגד אליצור סגל, פורסם בנבו (19/6/11) (להלן: "פרשת סגל") אלא שלא ניתן ללמוד מפסיקה זו לעניינו שכן שם עסק בית המשפט העליון בפרשנות לחוק חופש המידע ולא בפרשנות הסעיף בחוק.

עיון בפרשת סגל מעלה כי פסק הדין עסק בעיקרו בשאלת פרשנות הסעיף בחוק חופש המידע, שם לא נדרש מבחן הרלבנטיות שנקבע לעניין בקשות המוגשות בהתאם לסעיף 108 לחוק.

מה גם שבפרשת סגל בית המשפט העליון הדגיש כי עניינו האישי של המבקש הינו משמעותי בשל אופי העבירה שנדונה שם (ראה שם, פסקה 32), מה שאין כן בענייננו.

ודוק, גם בפרשת סגל ציינה כבוד השופטת מ. נאור כי "...כך למשל, כאשר המידע דרוש לנאשם לצורך טענה של הגנה מן הצדק מחמת אכיפה סלקטיבית בעבירות המתה, מין, אלימות או רכוש, שהן לצערנו עבירות נפוצות והאכיפה בהן היא נרחבת, האינטרס האישי במידע עשוי להצדיק הקצאת משאבים פחותה בהשוואה לבקשה דומה שהיתה מוגשת בעבירות שהן נדירות ואשר מדיניות האכיפה בהן היא מצומצמת או כזו שמעוררת רגישות מיוחדת. הטעם לכך נובע מכך שבעבירות האחרונות, בהן האכיפה אינה נפוצה, גובר החשש מפני אכיפה סלקטיבית.." (שם, פסקה 32).

15. לא זו אף זו, קבלת הבקשה תאלץ את רשויות התביעה להשקיע משאבים רבים באיסוף חומר שאינו קשור ואינו רלבנטי לתיק זה, תוך בזבוז זמן ומשאבים יקרים.

5

ראה: בש"פ 5535/13 מדינת ישראל נגד שימשילשווילי, פורסם בנבו (15/8/13).

16. עיון ביתר ההחלטות אליו הפנה ב"כ הנאשם בבקשתו מעלה כי היו אלה מקרים בהם הבקשות היו ממוקדות במספר מצומצם של תיקים לבחינה והשוואה, מה שאין כן במקרה שלפנינו.

17. סוף דבר הנני דוחה הבקשה.

18 . מזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ח, 28 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.