כללי

1.      הנאשם הורשע לאחר ניהול הליך הוכחות בהחזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

העובדות שבהן הורשע הנאשם

2.      על פי העובדות שבהן הורשע הנאשם בהכרעת הדין, ביום 22.02.2021 בסמוך לשעה 02:10 בשכונת בר אילן בירושלים, החזיק הנאשם בתיקו סכין מתקבעת מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח שהחזיקה למטרה כשרה.

טיעוני הצדדים וראיות לעונש

3.      כראיות לעונש מטעם התביעה הוגש פלט ההרשעות הקודמות של הנאשם.

4.      בא-כוח המאשימה, עו"ד רמי בן חמו, עתר להשית על הנאשם חודשיים מאסר בעבודות שירות בכפוף להתאמתו, לצד מאסר על תנאי והתחייבות. אשר למתחם העונש ההולם, טען שזה נע בין מאסר על תנאי ועד למספר חודשי מאסר בעבודות שירות לצד רכיבי ענישה נוספים. בטיעוניו הדגיש את הערכים המוגנים שנפגעו, את אי נטילת האחריות, ואת עברו הפלילי של הנאשם. אשר למצבו הנפשי של הנאשם, טען שלא הוגשה חוות דעת אודות מצבו הנפשי במסגרת פרשת העונש, וממילא גם לא נחקר מאן דהוא אודותיה, ועל כן אין להתחשב בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוצגה בשלב ההוכחות. אשר לעונש המתאים בגדרי המתחם, טען שיש למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של המתחם אך לא בתחתיתו ולגזור עליו את העונש המבוקש.

5.      בא-כוח הנאשם, עו"ד דוד מועלם, ביקש לגזור על הנאשם מאסר על תנאי והתחייבות. אשר למתחם העונש ההולם טען שזה נע ממאסר על תנאי ועד למספר חודשי מאסר בעבודות שירות. אשר לנסיבות ביצוע העבירה טען שהאזור שבו נתפס הנאשם היה ריק מאדם. בטיעוניו הדגיש שהנאשם נמצא בלתי כשיר לעמוד לדין ובלתי אחראי למעשיו בשני הליכים קודמים בשנת 2017 ובשנת 2016, ונשלח לטיפול מרפאתי כפוי ולאשפוז. עוד הדגיש בטיעוניו שחלפו למעלה משנתיים מאז שנעברה העבירה, ומאז לא הסתבך הנאשם בעבירות נוספות. אשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ציין שהוא סובל מנכות פיזית ונפשית, הוא מטופל ומאוזן, תפקודו השגרתי תקין, והוא מתקיים מקצבת נכות. בהתחשב בכל אלה, לא יתאים הנאשם לעבודות שירות. לאור כל הנתונים דלעיל ביקש להסתפק בענישה צופה פני עתיד.

דברי הנאשם

6.      הנאשם ניצל את זכותו למילה האחרונה. בדבריו לפני חזר על דברים שאמר במהלך ניהול התיק בנוגע לאירוע בשטח ובנוגע להליך החקירה.

דיון והכרעה

קביעת מתחם העונש ההולם

7.      כידוע, העיקרון המנחה בקביעת העונש הוא עיקרון ההלימה, דהיינו, קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג ומידת העונש שיוטל עליו (להלן: "העיקרון המנחה").

בית המשפט מצווה לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה בהתאם לעיקרון המנחה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

8.      במקרה זה נפגעו הערכים החברתיים המוגנים שעניינם ההגנה על שלום הציבור וביטחונו והשמירה על הסדר הציבורי.

9.      מידת הפגיעה בערך המוגן היא ממשית בהתחשב בגודלה ואופייה של הסכין - סכין פרפר שאורך להבה 9 ס"מ, ופוטנציאל הסיכון אשר היה גלום בה.

10.  אשר למדיניות הענישה הנוהגת; לפני כשנתיים ניתן בבית המשפט העליון פסק הדין ברע"פ 5833/20 דרדיק נגד מדינת ישראל (17.09.2020), שבו נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בהחזקת סכין ונידון לארבעה חודשי מאסר בעבודות שירות לצד מאסר מותנה. זאת לאחר שבמסגרת ערעור המיר בית המשפט המחוזי את תקופת המאסר בעבודות שירות שנגזרה על הנאשם למאסר ממש לאחר שהנאשם לא התייצב לראיונות התאמה שנקבעו לו. בהתייחסו לעונש קבע ביהמ"ש העליון כך: "העונש שהושת על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה במקרים דומים, והמבקש אף לא טען לכך בבקשתו...".

בגזר הדין שניתן בערכאה קמא (ת"פ (ת"א) 58325-08-16 מדינת ישראל נגד דרדיק (10.06.2019)) סקר בית משפט השלום את הפסיקה הנוהגת בעבירת החזקת סכין, ומצא שזו מגוונת ונעה במנעד שבין צו שירות לתועלת הציבור ועד למאסרים בפועל (ועיינו בהפניות המאוזכרות שם). מפסקי הדין עולה שמידת החומרה נגזרת מסוג הסכין, נסיבות החזקתה, נסיבות העבירה בכללותן, קיומן של עבירות נלוות, והסבריו של הנאשם.

11.  במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, נתתי דעתי לאחריותו המלאה של הנאשם לעבירה ולהשלכותיה, לסיכון הפוטנציאלי שבו הועמד הציבור אם היה נעשה שימוש בסכין לצרכי עבירה; ולהתנהגותו של הנאשם במהלך האירוע כמפורט בהכרעת הדין.

אמנם לא הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית אודות מצבו העדכני של הנאשם, אולם בשנת 2017 ובשנת 2016 הוא נמצא כמי שאינו אחראי למעשיו ואינו כשיר לעמוד לדין, ועל רקע התנהגותו התמוהה משהו במהלך האירוע, במהלך החקירה, ובמהלך הדיונים בבית המשפט, ניתן להסיק שהוא מתמודד נפש ועל כן אניח לטובתו שקיימת קרבה לסייג לאחריות פלילית - סייג השפיות.

12.  בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, ולאחר שקלול מכלול הנסיבות והשיקולים הרלוונטיים, אני סבור שמתחם העונש ההולם את המעשה נע בין מאסר על תנאי לצד עונש מוחשי בדמות קנס או צו של"צ ועד למספר חודשי מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי ועונשים נלווים.

13.  לא מצאתי שקיימים במקרה זה שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולה.

גזירת העונש המתאים לנאשם

14.  בגזירת העונש המתאים לנאשם, רשאי בית המשפט להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה ולתת להן משקל, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם.

בהתאם לכך נתתי דעתי לעברו הנפשי של הנאשם שבעטיו אפשר שעונש מאסר שיוטל עליו יוביל להחמרה במצבו; לאי נטילת אחריות על העבירה, נתון שכידוע אין בו כדי להחמיר עם הנאשם ברם יש בו כדי למנוע הנחת הנחות מקלות לגביו והתחשבות בו; למצבו הפיזי והנפשי; ולמצבו הכלכלי כמי שמתקיים מקצבת נכות.

עוד נתתי דעתי להרשעותיו הקודמות של הנאשם. בשנת 2017 נמצא הנאשם כמי שאינו אחראי למעשיו ואינו כשיר לעמוד לדין בתיק איומים, והוטל עליו טיפול מרפאתי כפוי. בשנת 2016 נמצא הנאשם כמי שאינו אחראי למעשיו ואינו כשיר לעמוד לדין בשישה תיקי חקירה שעניינם עבירות מין, עבירות אלימות והסגת גבול, והוטל עליו צו אשפוז. בשנת 2014 הורשע בעבירות מין וגניבה כקטין, ונידון למאסר על תנאי, צו של"צ, צו מבחן, התחייבות ופיצוי.

15.  לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ומתוך התחשבות בעברו הנפשי, הגעתי לכלל מסקנה שיש למקם את עונשו של הנאשם ברף התחתון של מתחם העונש ההולם, קרי, לגזור עליו מאסר על תנאי והתחייבות.

כיוון שהמאשימה חזרה בה מעתירתה להטלת קנס מחמת מצבו הכלכלי של הנאשם, לא אגזור עליו קנס.

סוף דבר

16.  לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים - סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן:

                                א.        מאסר בן ארבעה חודשים שאותו לא יישא הנאשם אלא אם יעבור בתוך שלוש שנים מהיום עבירת אלימות או החזקת סכין ויורשע בה בתוך התקופה או לאחריה.

                                 ב.         התחייבות בסך 3,000 ₪ למשך שנתיים שלא יעבור עבירת אלימות או החזקת סכין. אם לא יחתום על ההתחייבות ייאסר למשך 10 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י' כסלו תשפ"ג, 04 דצמבר 2022, במעמד הצדדים.