1

בפניי בקשה של נאשמים 1 - 7 להורות למאשימה להסיר מסיכומיה הנוגעים אליהם חלקים הקבילים רק נגד נאשמים 16 - 19, אך אינם קבילים נגד נאשמים 1 - 7.

2

דין הבקשה להידחות. מן החומר שבפניי עולה כי יש ממש בטענת הנאשמים, כי טיעוני המאשימה ביחס לנאשמים 1 - 7 כוללים גם התייחסויות לראיות אשר אינן קבילות נגדם. בנקודת המוצא, מוטב היה כי סיכומי המאשימה לא ייערכו בדרך זו, וכי תישמר בקפידה המסגרת הראייתית שנקבעה בהסכמות הדיוניות עם נאשמים 1 - 7. יש ממש בטענת הנאשמים, כי זו דרך הפעולה המתחייבת מן הדין. חרף זאת, לא מצאתי הצדקה מספקת להיעתר למבוקש. מבחינה מעשית, היעתרות למבוקש תחייב את המאשימה לערוך מחדש את סיכומיה, ועלולה להיות כרוכה בה הארכה לא מבוטלת של הדיון. למרות זאת, אילו הייתי סבור, כי הדבר דרוש על מנת למנוע פגיעה בזכויות הנאשמים, הייתי נעתר למבוקש. ברם, לא שוכנעתי כי זהו המצב. מנקודת המבט של זכויות הנאשמים, בית משפט זה ער היטב למסגרת שנקבעה לעניין זה בהסכמות הדיוניות. ככלל, אין במקרה זה קושי מיוחד להבחין בין הראיות הקבילות לגבי נאשמים 1 - 7, ובין אלה שאינן קבילות. בנוסף לכך, הנאשמים יוכלו בסיכומיהם להפנות את שימת לב בית המשפט לעניין זה, ככל שמדובר בדוגמאות החורגות מאלה שפורטו בבקשתם. במצב זה, ובלא לגרוע מן האמור לעיל לעניין האופן בו היה על המאשימה לנהוג מלכתחילה לעניין זה, לא עולה בנסיבות המקרה חשש של ממש לעיוות דין, העשוי להצדיק מתן הוראה ברוח המבוקש על ידי הנאשמים.

התוצאה של כל האמור היא, כי הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ו, 19 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.