לפני

השופט דר' עודד מודריק, סגן נשיא

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י עו"ד אלכסנדרה קרא פמת"א - פלילי

המאשימה

נגד

1.שגיא יוסף

ע"י עו"ד שחר חצרוני

הנאשמים

גזר דין (נאשם מס' 1)

הנאשם, שגיא יוסף, כבן 29 שנים, נותן את הדין לפי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות.

זה קיצור מעשה. ביום 4.2.14, בשעת לילה מאוחרת הגיע הנאשם בלוויית אחרים [שלושה מהם - הנאשמים עמו בכתב אישום זה; זהות האחרים אינה ידועה (להלן: "קבוצת יוסף")] לבילוי במועדון "החתול והכלב" בתל אביב. בה בעת הגיעו לבילוי במועדון, ציון בקשי (להלן: "המתלונן") ושניים מחבריו. כטוב לבו בשיכר נגש המתלונן אל בן צבאן (הנאשם מס' 4 בתיק זה), נישק את ראשו פעם אחת ואמר לנשקו פעם נוספת. לפי שבן צבאן נפצע בראשו באורח חמור מספר שנים קודם לכן, חששו מי מחבריו שהבחינו במעשה המתלונן, שנשקפת לבן צבאן סכנה ממשית. אחד מהם - הנאשם מס' 2, אייל נגר (להלן: "נגר") ניגש אל המתלונן. מאן דהוא מקבוצת יוסף ניגש אל הנאשם ואל הנאשם השלישי וקרא להם לגשת אל המתלונן.

הנאשם, ביחד עם אחר מקבוצתו, היכו במתלונן מכות נמרצות והפילו אותו ארצה. התפתחה קטטה. כשהמתלונן קם על רגליו אחז הנאשם בצווארו וניסה להדוף אותו. אחרים מקבוצתו (בעיקר נגר) תקפו את המתלונן והפילוהו שוב אל הרצפה. בשלב הזה בעט הנאשם בבטנו של המתלונן ולאחר מכן, ביחד ע נגר חבט באגרופיו בראשו של המתלונן בעוצמה רבה.

הנאשם לא חדל ממעשיו חרף ניסיונות של מי מחבריו למנוע זאת ממנו. סופו של דבר רק התערבות מאבטחי המועדון קטעה את מהלכי ההשתוללות הביריונית.

בשל התקיפה נגרמו למתלונן שני שברים ברגלו הימנית ( שבר ב"פטישון האחורי"[1] ושבר אלכסוני בשוקית (Fibola)[2] ונקרעה רצועת הקרסול הימני. המתלונן אושפז לטיפול בבית חולים.

הסדר הטיעון שנכרת בין המאשימה לבין הנאשמים כלל הסכמה לכך שהמאשימה תטען, ביחס לנאשם ולנגר, לעונש של 12 חודשי מאסר לנשיאה בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן (הוסכם כי שלושה מן הנאשמים ובהם הנאשם דנן יישאו יחדיו בפיצוי בסך 100,000 ש"ח). הנאשם ונגר, לפי ההסכם, הורשו לטעון לכל רמה של עונש שהם רואים כראויה.

לאחר שסכום הפיצוי הופקד במלואו בקופת בית המשפט, נגזר עונשו של נגר לשנת מאסר בפועל (בלי התנגדות מצדו להשתת עונש זה). עתה, לאחר שהתקבל תסקיר שרות המבחן עליי לגזור את עונשו של הנאשם.

באת כוח המאשימה עו"ד אלכסנדרה קרא ביקשה שייגזר לנאשם עונש של שנת מאסר בפועל. הבקשה נסמכת על חומרתן היחסית של עבירות האלימות שבוצעו בידי כמה תוקפים בצוותא חדא תוך ניצול חולשתו ופגיעותו של המותקף. אלמלא נמצאו מי שעצרו את הנאשם מן הסתם היה ממשיך בתקיפה האכזרית עוד כהנה וכהנה.

בעבירות אלימות ממין זה נמצא הרף העליון של מתחם העונש הראוי מרחק ניכר מעל שנת המאסר הנדרשת. עונש של שנת מאסר מצוי בתחתית המתחם.

העונש שהתביעה עותרת לו מביא בחשבון את הודאת הנאשם, את העובדה שעברו הפלילי אינו מכביד ואת התהליך השיקומי שעבר. נוסף לכך ציינה התובעת שהנאשם פתח במהלכי התקיפה, ללא טעם וסיבה. הוא היה למבצע עיקרי ובוודאי שחלקו אינו נופל מחלקו של נגר שנדון כאמור לשנת מאסר בפועל.

הסנגור, עו"ד שחר חצרוני ביקש להימנע מגזירת עונש של כליאה ממשית והוא על בסיס שלוש טענות עיקריות. הטענה האחת נוגעת למתחם העונש הראוי. מעיקרה יוחסו לנאשם עבירות אלימות חמורות ביותר. במסגרת הסדר הטיעון תוקן כתב האישום והומר לעברות אלימות קלות הרבה יותר; עברות שהן בסמכות בית משפט השלום. אכן גם עברות אלימות אלה אינן דבר של מה בכך אולם ראוי לציין שהנאשם לא תכנן את המהלכים האלימים; היה זה מהלך תגובתי שהתגבש על אתר על רקע של שתיית אלכוהול. הנאשם לא השתמש בחפץ חד או במכשיר קהה, או בכל חפץ אחר; הוא השתמש בידיו. מטבע הדברים הפגיעה שפגע במתלונן הייתה משנית וקלה יחסית. מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות ממין זה, בנסיבות ממין אלה אינה של מאסר בפועל, בוודאי לא מאסר ממושך. יש גזרי דין רבים שבהם נגזר עונש של מאסר לנשיאה בעבודות שרות [ רע"פ 7378/13 ח'אלד חרובי נ' מדינת ישראל; ע"פ 5794/13 מדינת ישראל נ' חליל שיכה; ע"פ 900/11 רכארדו עטאללה נ' מדינת ישראל].

הטענה השנייה נוגעת יחס שבין העונש הראוי לנאשם לבין העונש שנגזר לנגר. כאמור עונשו של נגר נגזר לשנת מאסר בפועל. אכן לנאשם ולנגר חלק כמעט זהה בפרשת העברה; אולם נגר הוא "שור מועד"; בעברו כמה וכמה הרשעות בעברות אלימות, לרבות תוך שימוש בנשק קר, וכן תלוי ועומד נגד כתב אישום בגין ניסיון רצח שבגינו הוא צפוי למספר שנות מאסר. לחובת נגר מאסרים מותנים ועונש המאסר שנגזר לו בתיק דנן יהיה, למעשה, חופף לעונש שייגזר לו בתיק ניסיון הרצח.

נסיבותיו של הנאשם שונות לחלוטין. עברו הפלילי אינו מכביד. הוא נשוי ואב לשני ילדים; אשתו בחודשי הריון מתקדם; הוא עובד לפרנסתו כמנהל מוסך שבבעלות אביו; ניחם היטב על מעשיו ומשתף פעולה עם שרות המבחן כדי לנסות להתגבר על מכשלות שונות שעלולות לדרדר אותו שוב למעשי אלימות. עונש של מאסר שנופל כדי 50% מעונשו של נגר עשוי לבטא יחס נאות בין שניהם. יתר על כן הנאשם היה למעלה מחודש ימים במעצר. אפילו תניח שייגזר לו עונש של שנת מאסר בפועל, באורח מעשי - בהנחה של "ניכוי 1/3 ו"הפחתה מנהלית" - תסתכם תקופת כליאתו כעת בחצי שנה לערך. משך זמן כזה אפשר שיתבצע בעבודת שרות.

הטענה השלישית נסמכת על תסקיר שרות המבחן. התסקיר מציין את רקע הצמיחה של הנאשם שגדל במשפחה נורמטיבית שהתקשתה להציב לו גבולות מרסנים. סופו שהתחבר לקבוצת שוליים חברתית וכך הסתבך בעבירות בעבר ובמעשה העברה הנוכחי. הנאשם מודע לבעייתיות שבהתנהגותו ומזה זמן ניכר משתף פעולה עם שרות המבחן ומשתתף בטיפול קבוצתי. הנאשם אמנם מעיד על עצמו שנטש את החברה השולית ושהוא מבקש לעצמו מסלול התנהלות תקין, אולם עדיין צפוי ממנו סיכון לא מבוטל שאפשר שיתבטא במעשי עברה דומים לאלה שבפרשה דנן.

שרות המבחן שקלל את כל אלה וביחד עם הבעת חרטה מצד הנאשם והנכונות שלו לפצות את המתלונן בסכום כסף נכבד מאד הציע השרות לגזור לו עונש של מאסר לנשיאה בעבודות שרות.

גזירת עונש היא מהלך דו שלבי ולעתים תלת שלבי. בראשונה על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם את העבירה בנסיבותיה. בשנייה יש צורך לשקלל את הנסיבות המשפיעות החיצוניות כדי "למקם" את העונש הראוי במקרה הפרטני בנקודה מסוימת בתוך המתחם. בשלישית, בנסיבות מתאימות, יש לבחון האם יש מקום לסטות מן המתחם (אל מתחת לרף התחתון בעיקר משיקולי שיקום).

לעניין מתחם העונש ההולם. עבירות האלימות דנן הן ביטוי לפגיעה בערך החברתי המוגן של הגנת הגוף והנפש. הפגיעה הגופנית שנגרמה למתלונן אינה מבוטלת. לא קשה לשער את רגעי האימה ותחושת חוסר האונים שעברו עליו שעה שמספר אנשים ובראשם הנאשם חברו להתקפה רבתי עליו. העובדה שהתוקפים לא השתמשו בנשק חם או קר ספק מהווה נחמה פורתא לנתקף שלא יכול היה לדעת אם יימצא מי שיחלץ אותו מן המצר ושנפשו תהיה לו לשלל. "בית משפט זה [בית המשפט העליון] חזר פעמים רבות על החומרה שבעברות אלימות ועל הצורך למגר את תופעת האלימות הפושה בחברה הישראלית ... חומרה זו מצדיקה ענישה מכבידה"[ ע"פ 3427/13היב נ' מ"י] וכן: "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להילחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד. לפיכך, שעה שנגע האלימות והפרת החוק פושה בחברתנו מן הראוי שידע כל איש ותדע כל אישה כי אם יבחרו בדרך האלימות יטו בתי המשפט להשית עליהם עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח" [ע"פ 3863/09 מ"י נ' חסן].

בעיניי העובדה הנוקבת העולה מפסיקה זו היא שהענישה הראויה בעבירות אלימות, גם אם נסיבות העבירה ותוצאותיה אינן חמורות במיוחד (בדידן אין להקל ראש בתוצאת האלימות), היא של מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח ולא מאסר בעבודת שרות. בפסקי הדין הללו נקבעו מתחמי ענישה שבין 6 ל-18 חודשי מאסר, אך יש גם אחרים שבהם נקבעו מתחמים מחמירים ועונשים חמורים יותר.

הסנגור הוכיח, על ידי שהציג עשרות גזרי דין שנגזרו בערכאות שונות, שהיו שופטים שתחמו מתחמים מקלים וגזרו עונשים שלא עלו על תקופת המאסר המרבית לנשיאה בעבודת שרות. השקפתי היא שגזרי הדין הללו אינם משקפים בהכרח "מדיניות ענישה" כוללת. גזרי דין יפים לנסיבותיהם. קשה מאד לערוך הכללה שתקיף את המגוון שאין לו שיעור ואין לו מידה של נסיבות הביצוע של עבירה טיפוסית כלשהי.

"מלאכת גזירת העונש" - כתב השופט יצחק דנציגר - "אינה מלאכה שרירותית, אך גם איננה מדע מדויק. עניין היא לשיקול דעת הנסמך על הערכת מכלול הנסיבות והשיקולים, תוך מתן משקל לנסיבותיו המיוחדות של העבריין, לאופיין של העבירות ולנסיבות ביצוען במקרה הנדון ולשיקולים הנוגעים לאינטרס הציבורי ובכללם שיקולי הרתעה, גמול, שיקום והגנה על שלום הציבור" [ע"פ 941/13 פרץ נ' מ"י]. על כן בעיני הניסיון למיצוע (גם כאשר הממוצע נפרש על פני "מתחם") עונשה של עבירה טיפוסית, הוא משימה קשה. העדר "דיוק מדעי" עלול ליצור פערי ענישה בין שופטים שונים ואפילו פערים בין גזרי דין שונים שיצאו מתחת ידיו של שופט מסוים.

מנגד בהחלט ניתן לאפיין עבירות טיפוסיות מסוימות כעבירות שבהן ככלל ייגזר עונש מאסר בפועל או עונש מאסר לתקופה ארוכה וכיוצא באלה. כמו כן ניתן, על דרך של מדיניות שיפוטית לקבוע הנחיות באשר למשמעות ההתנגשות שבין שיקולי הענישה השונים (ראו להלן לעניין היחס שבין הגנה על ערכים מוגנים כמו שלמות הגוף והנפש לבין שיקולי שיקום).

כיון שבעבירות אלימות מסוג העבירות שבהן הורשע הנאשם נקבע שהעונש ההולם הוא מאסר בפועל, ברי לי שהרף התחתון של המתחם עולה על התקופה המרבית של מאסר שניתן לשאתו בעבודת שרות. מאחר שניתן לדמות מעשי אלימות מאותו סוג שהם חמורים יותר בנסיבותיהם (כגון שפרץ האלימות עוצמתי יותר או תוצאותיו חמורות יותר), ניתן לומר שהרף העליון של המתחם עשוי להגיע לכדי 24 חודשי מאסר.

מהו העונש הראוי לנאשם זה. מעשי העברה, כשהם לעצמם בנסיבותיהם הצדיקו עונש של שנת מאסר בפועל, כפי עונשו של נגר. אלא שמצד הנסיבות החיצוניות ניתן לקרב את עונשו של הנאשם אל הרף התחתון של המתחם. הנסיבות השוקלות לעניין זה הן עברו הפלילי של הנאשם המרוחק מרחק רב מזה של נגר, מצבו המשפחתי והנכונות שלו לשנות דרכיו ולהשתקם.

הנאשם, מפי סנגורו ובעצמו, ביקש בכל לשון של בקשות להטות את עונשו אל מתחת לרף התחתון של המתחם ולקבל את המלצת שרות המבחן להסתפק בעונש של מאסר בעבודת שרות משיקולי שיקום.

פרשתנו היא - כפי שכתבה השופטת דפנה ברק-ארז בהקשר לפרשה דומה - " אחד מאותם מקרים שבהם קיים מתח בעייתי בין שיקולי השיקום הנוגעים לעבריין (וחשובים גם בהיבט החברתי הכולל במבט לעתיד) לבין החשיבות הנודעת להרתעה. המקרה שבפנינו הוא אחד מאותם מקרים. על טיבו של האיזון העדין בין שיקולי הענישה האישיים הנוגעים לעבריין ולשיקומו לבין השיקולים הכלליים הנוגעים לטובתו ולביטחונו של הציבור כולו - ועל הקושי שבמציאת איזון אשר יבטא את מידת הדין ואת מידת הרחמים גם יחדעמדה השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 10673/04 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 1.5.2008), בהדגישה את החשיבות הנודעת ל"שמירת שווי המשקל הראוי בענישה, שהוא ערובה יסודית לעשיית צדק במשפט, צדק עם הפרט, וצדק עם הכלל, כאחד" (שם). על רקע זה, יש מקרים שבהם שיקולי השיקום נדחים מפני שיקולים אחרים; מנגד, יש גם מקרים אחרים, והם הרלוונטיים לדיון שבפנינו, שבהם מקבלים שיקולי השיקום משקל מכריע...

לא נוכל גם להסכים לגישה לפיה השיקום מוחק לחלוטין שיקולי ענישה אחרים, ובעיקר כאשר מדובר בעבירות שפגיעתן בסדר החברתי היא קשה" [ע"פ 420/12 סחונציק נ' מ"י]

אף אני סבור שבדידן שיקולי השיקום (שלפי תסקיר שרות המבחן אינו מובטח כלל ועיקר וניכר בו בנאשם ששיתוף הפעולה כעת נובע במידה רבה מחשש לעונש של מאסר) אינם יכולים לדחוק כליל את שיקולי ההגנה על הסדר החברתי. לא ניתן לעבור לסדר היום על התופעה של אלימות מתגברת, במיוחד אלימות נעדרת טעם. אינו דין שהבריות, המהלכים ברחוב, משתמשים בדרך או יוצאים לקניות, או למקומות בילוי, יהיו שרויים בחשש מתמיד שמאן דהוא וחבר מרעיו יתאוו לפגוע בהם על לא עוול בכפם. העושה כן בפרץ אלימות חמור ואחר כך יגלגל עיניו כלפי בית המשפט בטענת "שיקום", בדרך כלל לא יישמע.

לבי לילדיו הקטנים של הנאשם ולאשתו ההרה. אביהם אכל בוסר ושלמה יקהו שיניהם. אך רחמנות יתרה על מי שהתאכזר לאחרים סופה שתגרום לאכזריות כלפי הציבור כולו.

על פי הטעמים הללו אני דן את הנאשם לעונש של 21 חודשי מאסר שמהם 9 חודשים לנשיאה בפועל שבמניינם תקופת מעצרו מיום 11.3.14 ועד יום 14.4.14. יתר המאסר על תנאי לשלוש שנים מתום המאסר בתיק זה והתנאי הוא שלא יעבור עבירה שיש בה יסוד של אלימות והיא פשע.

לעונש זה אני מוסיף חיוב בפיצוי המתלונן בסכום של 33,334 ש"ח. הסכום כבר הופקד בקופת בית המשפט.

זכות ערעור כדין