1

כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו עבירה של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, ביום 21/8/2012 ניתן ע"י מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, אלוף ניצן אלון, צו האוסר על הנאשם לשהות באזור יהודה ושומרון מחוץ לתחום הישוב חרמש (להלן: "הצו"). הנאשם הפר את הצו בכך שביום 23/8/2012 שהה בכביש הגישה ליישוב מגרון.

בתשובתו לאישום הנאשם הודה בעובדות, למעט בטענה שהפר את הצו. לטענתו, בזמן שהומצא לו הצו נאמר לו כי עומד לרשותו זמן סביר כדי להתפנות מהמקום. הנאשם ארז את חפציו וניסה לדאוג למוביל שייקח את החפצים מהמקום, אך הדבר ארך זמן, עד שהנאשם נתפס.

הנאשם מבקש לזמן לישיבת ההוכחות הקבועה ליום 8/6/2015 את אלוף ניצן אלון.

בבקשתו מבהיר הנאשם כי הוא אינו חולק על חוקיות הצו. עם זאת, מאחר ונחתם על ידי אלוף אלון צו פרטני כלפי הנאשם, יש לעמוד על המידע שהונח לפניו עובר להוצאת הצו בכל הנוגע למקום מגוריו של הנאשם ומקום מושבו. לסברת ההגנה, חקירתו של אלוף אלון תוכיח את טענת הנאשם לפיה הוא התגורר במקום עם אשתו עובר למסירת הצו.

עוד טוען הנאשם כי המאשימה מנועה מלהגיש כראיה את הצו שלא באמצעות עורכו.

2

בפסיקה נקבע כי החומר שעמד בפני מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, על בסיסו הוציא צו איסור שהייה פרטני, אינו רלבנטי להגנתו של נאשם (ע"ח (י-ם) 12516-05-14 אטינגר נ' מדינת ישראל 7/10/2014).

עוד יש להוסיף כי עדותו של האלוף אינה מתבקשת בנוגע לעובדות המצויות בידיעתו האישית, אלא בנוגע ל"מידע שעמד בפניו". מדובר אפוא בעדות מפי השמועה בלבד, שאין בה להצדיק את זימונו לעדות בבית המשפט.

עוד נקבע בפסיקה כי ניתן להגיש לבית המשפט העתק של צו שניתן על יד מפקד האזור מתוקף סמכותו, כראיה לכאורה לעצם נתינתו ולתוכנו, שלא באמצעותו (ע"פ (ירושלים) 69/96 פדרמן נ' מדינת ישראל 3/7/1996). בהתאם, העדתו של אלוף ניצן אלון אינה נדרשת לשם הגשת הצו.

יש להוסיף עוד כי הוצאת הצו, תוכנו ותוקפו אינם נתונים במחלוקת, כמפורט לעיל.

עדותו של אלון ניצן אלון אינה נדרשת אפוא, ואינה רלבנטית.

לפיכך, הבקשה לזימנו לעדות נדחית.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ה, 03 מאי 2015, בהעדר הצדדים.