1

1.     בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, בית המשפט יקבע לפי שיקול דעתו את מועד פינוי הנכס נשוא התביעה על ידי הנתבע, וזאת לאור טענות הצדדים בכתבי טענותיהם ובפרוטוקול הדיון מיום אתמול, 29.09.2021. כן הוסכם שככל ולא יינתן צו פינוי מידי, בית המשפט ישקול טענות הצדדים ביחס לבקשת התובע להתנות את הפינוי בתשלום דמי שכירות, לרבות טענת הנתבע להעדר סמכות בית המשפט במסגרת הליך זה לפסיקתם.

2.     שקלתי מכלול טענות הצדדים ועיינתי במוצגיהם ולאור כל אלה מצאתי להורות על פינוי הנתבע ממשק מספר 36 במושב צרופה וזאת לא יאוחר מיום 15.12.2021. למען הסר ספק מובהר בזאת כי הוראה זו חלה על כל השטחים המפורטים בכתב התביעה - החווה לגידול דגי נוי, המחסן הנוסף והשטח הנוסף כהגדרתם בכתב התביעה.

כמו כן, בנסיבות העניין לא מצאתי לחייב את הנתבע לשלם לתובע דמי שכירות.

3.     להלן עיקר השיקולים לתוצאה אליה הגעתי לעיל:

                           א.       מזה מספר חודשים הנתבע מחזיק בשטחים נשוא התביעה מבלי לשלם תמורה כלשהי בעדם.

2

                            ב.       הנתבע הבטיח בעבר לפנות את השטחים הנ"ל ובדיון שהתקיים בתביעה הוא ביקש ארכה של 6 חודשים.

                            ג.        מתן צו פינוי מידי הינו סעד קיצוני בנסיבות העניין הואיל ועל הנתבע להתארגן למעבר למקום אחר ופרק הזמן שהוקצב עד לפינויו מהמקום הוא הוא הזמן הסביר לצורך כך.

                            ד.       בהעדר הסכם שכירות בתוקף בין הצדדים, לא מצאתי לגזור גזירה שווה מדמי השכירות ששולמו בעבר ולקבוע לפיהם את הסכום שעל הנתבע לשלם לתובע בעקבות דחיית בקשתו למתן צו פינוי מידי. הדברים הינם מקל וחומר לאור העובדה כי התובע הגיש תביעה למתן סעד של פינוי מושכר ולא סעד כספי.

4.     הנתבע ישלם לתובע, באמצעות בא כוחו, הוצאות האגרה ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 4,680 ₪ (כולל מע"מ) וזאת עד ליום 31.10.2021 שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ב, 30 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.