1

בפני בקשת המבקש לביטולו של כתב האישום, מטעמי הגנה מן הצדק, אותה הגיש יחד עם תגובתו לכתב האישום, וביקש להעלותה כטענה מקדמית, לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982.

רקע - האישום:

1.      באוגוסט 2016 הוגש כתב האישום נגד הנאשם (ונגד שני נאשמים נוספים, שעניינם הופרד), בגין מאות עבירות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, שעיקרן:

                    א.        הוצאת חשבוניות כוזבות בסך מס כולל של 1,106,657 ₪, מבלי שבוצעו העסקאות נשוא החשבוניות ותמורת 'עמלה' אותה קיבל ממקבלי החשבוניות. כך עבר הנאשם על סעיף 117(ב1) לחוק, כשפעל להביא לכך שאדם אחר יתחמק או ישתמט מתשלום מס שאותו אדם חייב בו;

                     ב.         ניכוי מס תשומות בסך כולל של 1,754,797 ₪, ללא מסמכים כדין, ולמעשה ללא תיעוד כלל. כך עבר הנאשם על סעיף 117(ב)(5) לחוק, כשניכה מס תשומות מבלי שיש עליו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק, במטרה להתחמק או להשתמט מתשלום מס;

2

                      ג.         פעולות שבוצעו באמצעות אחרים, שהיוו שימוש במרמה או בתחבולה, או הרשאת אחר לשימוש בהן, במטרה להתחמק מתשלום מס, עבירות לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק;

2.      תקופת ביצוע העבירות הנטענות השתרעה החל משנת 2009 ועד שנת 2012, שבה נעצר הנאשם (ושוחרר).

טענות הנאשם מפי ב"כ המלומד:

1.      התביעה השתהתה תקופת זמן בלתי-סבירה עד להגשת כתב האישום, תוך גרימת עינוי-דין קיצוני לנאשם.

2.      התביעה הפרה את נהליה-שלה, משלא פעלה לפי הנחיית היו"מ 4.1202 "משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום", הקובעת כי אישום בפשע יוגש לא יאוחר מ-18 חודשים מעת שהועבר התיק לטיפול תובע.

3.      השיהוי גורר עמו נזק ראייתי, כשחלוף הזמן פוגם בזיכרון העדים.

4.      שיהוי זה מצדיק אפוא את ביטולו של כתב האישום.

תשובת המאשימה:

1.      עניינו של הנאשם דנן נחקר במסגרת פרשה רחבה ומורכבת בענף הטקסטיל, שנחקרה החל משנת 2011 ועד לשנת 2014. במהלך החקירה גויסו עדי מדינה, נחקרו מאות חשודים ועדים, נתפסו מאות ואלפי מסמכים, ונעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים-מודיעיניים. פעולות החקירה הובילו להרחבת מעגל החשודים וסוף-דבר להגשת כתבי אישום רבים, בנוסף לחשודים שעניינם הסתיים בהסדרים ללא אישום.

2.      תיק החקירה הנוגע לנאשם נפתח במארס 2012 והועבר לתביעה בנובמבר 2012, אך פעולות החקירה בפרשה המשיכו כאמור עד לשנת 2014.

3.      המאשימה מייחסת לנאשם דנן תפקיד עיקרי ומרכזי בביצוע עבירות חמורות בהיקפים גדולים.

4.      כבר באוקטובר 2015 פנתה התביעה לסניגורו-דאז של הנאשם, העבירה לו את ליבת חומר החקירה, וניסתה לתאם מועד לשימוע. רק בפברואר 2016 התקיימה ישיבת שימוע ראשונה, ולבקשת הסניגור נקבע ישיבה נוספת באוגוסט 2016, כשלאחריה הוגש כתב האישום.

5.      מבחינת העניין ולוח הזמנים עולה ברורות, כי הגשת כתב האישום תוך שנה וחצי מעת העברת התיק לטיפול התביעה, לא היתה אפשרית.

3

דיון ומסקנות:

1.      כידוע היטב, וגם אם למרבה הצער, חקירתם של תיקים מסוג זה היא קשה, ארוכה ומסורבלת; גם סקירת החומר הרב, ביצוע השלמות וגיבוש עמדת התביעה לעניין הגשת אישום, מתמשכים זמן רב; וכל זאת, תוך לקיחה בחשבון את העומס הרב המקשה ממילא על גופי החקירה והתביעה, שאך בנדיר יכולים לפנות עצמם מכל משימה אחרת לצורך טיפול בעניין אחד ויחיד.

2.      בוודאי כך הדבר, כאשר מדובר בפרשה נרחבת, רבת נחקרים, חשודים וחשדות, כפרשה דנן.

3.      השתהות של כארבע שנים, בין מועד מעצרו של הנאשם עד להגשת כתב האישום, ודאי שאינה רצויה, אך אין לומר כי מדובר בהשתהות חריגה, שיש עמה פריצת כל גבול ראוי, קל וחומר התנהגות בלתי-נסבלת או התעמרות בנאשם חו"ח.

4.      הנחיית היו"מ מדגישה את היותם של פרקי הזמן המוכתבים בה כלליים וגמישים, ולכאורה העניין דנן מצדיק התייחסות שאיננה התייחסות כללית (אזכיר, שאין בפני אלא טענות הצדדים, והיקף החומר לא נחשף בפניי, למעט הניתן להסקה מהאישומים, מרשימת העדים, ומטבלאות שנספחו לכתב האישום).

5.      כל שנאמר יפה יותר לעניינו, משלמדתי מתגובת המאשימה כי העברת חומר והזמנה לשימוע נעשו כבר באוקטובר 2015.

6.      ובאשר לאפשרות קיומו של נזק ראייתי: טענה זו נטענה בעלמא, ללא ביסוס כלשהו.

7.      לנוכח האמור לעיל, נדחית עתירת המבקש לביטול כתב האישום.

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשע"ח, 14 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.