1

בקשה לביטול כתב האישום בטענה של הגנה מן הצדק מטעמים של: אכיפה בררנית, הכללת ידיעות כוזבות (בכתב האישום) והתעמרות.

לטענת הנאשם - המאשימה כללה בכתב האישום ידיעות כוזבות, לפיהן הנאשמים לא שילמו במועד את המס הנובע מ-2 דוחות (7/13 ו-12/14), וזאת חרף העובדה שבמועד הגשת כתב האישום הדוחות שולמו במלואם. נטען, כי הדבר נעשה לצורך הצדקת הגשת כתב אישום בנסיבות בהן איחור בלבד בהגשת הדוח אינו מוביל להגשת כתב אישום, אלא ניתן להסתפק בהליך מנהלי. עוד נטען, כי המאשימה נוקטת באכיפה בררנית כלפי הנאשמים וכי הקשיים בתשלום הדוחות במועד נבעו, רובם ככולם, עקב מאות עיקולים שהוטלו על הנאשמים ע"י רשות המיסים.

המאשימה בתגובתה עתרה לדחיית הבקשה. לטענתה הנאשמים הם אלו שהציגו מצג שווא (בנתוני 2 הדוחות) וממשיכים ומבצעים עבירות, במודע וכדרך קבע, ואין להם להלין אלא על עצמם.

2

בתשובה לתגובת המאשימה טען ב"כ הנאשם כי מקצת העובדות הנטענות בתגובת המאשימה אינן נכונות, ולטענתו, הפער בין הסכום לתשלום בדוחות לבין סך ההפרש בין סכום העסקאות למס התשומות, נובע מכך שקודם להגשת הדוחות שולמו סכומים ע"ח דוחות אלה, כך שבסכום לתשלום נרשמה יתרת הסכום שנותרה לתשלום בגין אותו דוח.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה וכן בתיק בית המשפט, לא מצאתי פגם או פסול בהגשת כתב האישום (המקורי והמתוקן) ולא שוכנעתי, כי התקיימו המבחנים אשר נקבעו בפסיקה לצורך הוכחת קיומה של טענת הגנה מן הצדק, העולה עד כדי המקרים החריגים בהם יש להורות על ביטול כתב האישום.

הטענה לאכיפה בררנית- נטענה בהעדר הצגת תשתית עובדתית לקיומה. על הטוען לאכיפה בררנית להניח תשתית ראייתית מבוססת לכך שעניינו דומה לעניינם של אחרים, אשר לא הוגש כתב אישום בעניינם בנסיבות דומות. המאשימה בתגובתה טענה, כי בנסיבות של חזרתיות בביצוע העבירות, תוך כדי הליכים משפטים תלויים ועומדים, כפי הנטען כנגד הנאשמים, מגישים כתב אישום. הנאשם בתשובה לתגובה לא התייחס לטענה זו ולא הציג תשתית ראייתית אשר תסתור את טיעוני המאשימה.

הטענה להכללת ידיעות כוזבות- לא הוכחה ונטענה ביחס ל-2 דוחות בלבד (מתוך 11 דוחות הכלולים בכתב האישום). לא מצאתי ביחס לאישומים הנוגעים ל-2 הדוחות הללו כל פגם, שכן מבחינה מהותית אי תשלום המס הנובע מהדוחות כמוהו כאי הגשת דוח במועד ואין המדובר בנסיבות בידיעה כוזבת. ביחס לתיקון שבוצע בכתב האישום, אציין כי תיקון כתב האישום בוצע בטרם מענה ובאופן שאינו פוגע בזכויות הנאשמים, שכן הנאשמים אינם חולקים על כך שכל הדוחות הוגשו באיחור.

3

באשר לטענת הנאשמים לתשלום הדוחות (7/13 ו-12/14) שלא על דרך צירוף מלוא התשלום לדוח, אלא בדרך אחרת- המדובר בטענת הגנה אשר אף היא לא נתמכה בראיות, ומכל מקום המדובר בטענה שבעובדה שככל שתהיה לה רלוונטיות לאשמה, תתברר במסגרת שמיעת הראיות בתיק. כך גם יתברר מקור סמכותם ונפקות פועלם של הנאשמים אשר כללו ב-2 הדוחות סך לתשלום קטן מזה הנובע מההפרש בין נתוני מס העסקאות לבין נתוני מס התשומות, נתונים אשר הוצגו על ידם.

ביחס לטענה של התעמרות וגניבת עין מצד הרשות- למאשימה כרשות מנהלית עומדת חזקת התקינות המנהלית ולפיה היא מוחזקת כמי שפעלה כדין, כל עוד לא הוכח אחרת, ובענייננו חזקה זו לא נסתרה. הנאשמים אינם מכחישים את העובדה כי הגישו את הדוחות ושילמו את המס המתחייב באיחור, איחור שנע בין חודש ל-6 חודשים, ולא פירטו טענתם להתעמרות, מלבד העובדה שננקטו כנגדם הליכים פליליים וכן הליכים אזרחיים ועיקולים. אציין כי לרשויות המס סמכויות אכיפה נרחבות אשר להן קיום עצמאי שנפרד מההליך הפלילי, וכל סנקציה שהוטלה על הנאשמים, במישור האזרחי, אינה יכולה לאיין את הפליליות שלכאורה במעשה של הגשת הדוחות באיחור או תשלום המס באיחור.

לסיכום:

•          הנאשמים לא עמדו בנטל להוכחת קיומה של טענת הגנה מן הצדק.

•          הטענות שנטענו ביחס לאכיפה בררנית והתעמרות לא נתמכו באסמכתאות.

•          הראיה היחידה שהוצגה הינה ביחס ל-2 דוחות בלבד ואף תומכת בגרסת המאשימה.

•          תיקון כתב האישום לא פגע בזכויות הנאשמים.

לנוכח כל האמור לעיל- הבקשה נדחית.

קובע למענה ליום 18/06/17 שעה 11:30.

הסנגור יודיע לנאשמים חובת התייצבותם.

עותק ישלח לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ז, 16 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.