1.      לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 3.5.23, בדיון אליו לא התייצבה המבקשת.

2.      בבקשה לקונית שהגישה המבקשת בו ביום, היא טענה שלא ידעה על מועד הדיון שנקבע ליום 3.5.23 וכי קיבלה הודעה על דיון שנקבע ליום 3.6.23. נקבע כי עליה לתמוך בקשתה בתצהיר ערוך ומאומת כדין - ואז הוגשה בקשה מפורטת.

3.      בבקשה החדשה נטען כי בין הצדדים מתנהל הליך גישור בו נעשה נסיון להגיע להסכמות באשר למכלול המחלוקות שבין הצדדים, ובכלל זאת גם ביחס למחלוקת נשוא התביעה דנן. מכאן, כי בקשת המשיב למתן פסק דין נגדה נגועה בחוסר תום לב.

4.      עוד נטען כי ביום 3.1.23 נקבע מועד הדיון ליום 4.6.23 והמבקשת לא ידעה על הדיון שנקבע ליום 3.5.23.

5.      לעניין סוגיית מועד הדיון יוער כבר עתה - מועד הדיון נקבע בהודעת המזכירות (16.11.22) ליום 11.1.23. המבקשת עתרה לשנות מועד זה משום שהיתה צפויה להיעדר בו מן הארץ, ובהחלטה מיום 19.12.22 נדחה הדיון ונקבע מועד הדיון ליום 3.5.23.

6.      המשיב (התובע) ביקש להורות על שינוי מועד זה (בקשה מיום 3.1.23) ובהחלטה מאותו מועד נקבע כי המועדים שהוצעו בבקשת המשיב לא פנויים ביומן וכי ניתן יהיה לקבוע את הדיון ליום 4.6.23. נקבע כי על המשיב להביע עמדתו טרם מתן החלטה. לא הוגש דבר ולפיכך המועד (3.5.23) נותר על כנו.

7.      המשיב הגיש תגובתו לבקשה לביטול פסק הדין. בתגובה הפנה להחלטות הנזכרות לעיל (לעניין שינוי מועד הדיון) וביקש לדחות את טענות המבקשת כאילו לא ידעה על מועד הדיון שנקבע וכאילו סברה שהוא קבוע למועד אליו מעולם לא נקבע. כן ציין המשיב כי הליך הגישור לא רלוונטי לתביעה דנן, וכי ניהול ההליך במקביל להליך הגישור (בוודאי כשמדובר בתביעה שהסעד הנתבע בה הוא פינוי) הוא דבר שבשגרה. המשיב הזכיר כי בהליך הגישור מיוצגת המבקשת. המשיב הוסיף כי לו יבוטל פסק הדין הרי שיש להתנות זאת בתשלום לקופת המשיב של הוצאות משמעותיות וכן בהפקדה לקופת בית המשפט, להבטחת חיוביה הכספיים של המבקשת למשיב.

8.      המבקשת השיבה, חזרה על הטענה כאילו נדחה הדיון ליום 4.6.23, ושבה על הטענות לעניין היקף המחלוקת בין הצדדים וטעמי ההגנה העומדים לזכותה, לעמדתה.

9.      נקבע כי מהתשובה משתמע כי המבקשת לא בארץ - ומאחר ומדובר בתביעת פינוי של נכס בארץ, הרי שככל שכך הם פני הדברים מדובר בסעד תיאורטי ואין מקום להדרש לו. נתבקשה הבהרה.

10.  המבקשת השיבה כי מרכז חייה בארץ, כי היא אכן מחוץ לגבולות הארץ בעת הזו אולם מדובר בשהות זמנית לצרכי עבודה, וחזרה על הבקשה.

11.  לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

12.  בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

13.  פסק דין שניתן במעמד צד-אחד בשל היעדר המצאה כדין למבקש הוא פסק דין פגום מעיקרו הטעון ביטול מחובת הצדק "שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397 (1954); ראו גם: ע"א 5000/92 בן-ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, 835 (1994);

14.  אין בידי לקבל את טענות המבקשת לעניין הסברה כאילו הדיון שנקבע ליום 3.5.23 בוטל ונדחה למועד אחר. לזכותה אניח כי קריאתה השגויה את ההחלטה מיום 3.1.23 אינה אלא כזו (כלומר, שגיאה ותו לא) - אולם אין בכך כדי להצדיק את התעלמותה של המבקשת מכך שהדיון נותר על כנו והיא לא התייצבה אליו. המבקשת לא זכאית לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

15.  בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. כידוע, שניים המה השיקולים לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה: הטעם למחדלו של המבקש מזה, וסיכויי הגנתו מזה; כאשר לרוב ינתן משקל רב לסיכויי ההגנה, מתוך הנחה שתרופה למחדלו של המבקש ניתן להשיג באמצעות השתת תשלום הוצאות (רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פסקאות 10-11 (22.5.2012); רע"א 3269/16 השרון שרותי טקסי בע"מ נ' מוניות קו 51 בע"מ, פסקה 16 ופסקה 22 (14.6.2016)).

16.  הכלל הנקוט בפסיקתנו הוא כי כאשר מבסס המבקש סיכויים להגנתו יש להעתר לבקשתו לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, תוך חיובו לשאת בהוצאות המיותרות שגרם לבעל הדין שכנגד. (רע"א 7612/16 עבאס נ' עבאס (החלטה מיום 21.12.16).

17.  מבלי להביע עמדה באשר לעצמת סיכויי ההגנה, לא מצאתי כי ניתן לקבוע כבר עתה כי לא ניתן להם משקל כלשהו. לא ניתן גם להתעלם מכך שבין הצדדים מחלוקת רחבת היקף יותר מזו שבאה לידי ביטוי בהליך שלפני - ונכון עושים הצדדים המנסים לפתור את המחלוקות בהליך מחוץ לכתלי בית המשפט. בית המשפט מחזק את ידי הצדדים במאמצי ההדברות הללו.

18.  מכל האמור, אני קובע כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי הגנת המבקשת באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין.

19.  עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שמהמצוי בתיק עולה כי מזה למעלה מחצי שנה (משתמע כי מאז נובמבר 2022, עת הוגשה הבקשה לדחיית הדיון שהיה קבוע בינואר) לא יושבת המבקשת בארץ. לא יוותר מצב דברים זה על כנו, ולו יזכה המשיב בתביעתו, יש בכך כדי להעיד על הקושי הצפוי בגביית הוצאות ההליך שצפויות להפסק לזכותו של הצד שיזכה בו. אין בידי גם להתעלם מנסיבות העדרותה של המבקשת מהדיון (שגם אם מדובר בשגגה, כאמור, היא נובעת מעצימת עיניים של המבקשת).

20.  מכאן, שיש להורות על חיוב המבקשת בהוצאות הבקשה ולקבוע כי תפקיד ערובה לקופת בית המשפט להבטחת הוצאות ההליך. המבקשת תישא בהוצאות הבקשה לביטול פסק הדין בסך 500 ₪ ותפקיד לקופת בית המשפט סך 5,000 ₪ - וכל זאת עד ליום 11.7.23 (ההוצאות ישולמו למשיב באמצעות ב"כ). ככל שכך ייעשה - יבוטל פסק הדין כמבוקש והמזכירות תקבע מועד חדש לדיון על פי היומן.

21.  באחריות המבקשת להגיש עדכון לתיק עם תשלום ההוצאות וביצוע ההפקדה, וככל שלא ייעשה כן - יוותר פסק הדין על כנו, ולא יבוטל.

ההחלטה תישלח לצדדים.

ניתנה היום, ו' תמוז תשפ"ג, 25 יוני 2023, בהעדר הצדדים.