1

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בחודש אוקטובר 2013 בקשר למעשים מחודש יוני 2012. על פי הנטען תקף הנאשם קטין וגרם לו חבלה של ממש בנסיבות ובאופן המתוארים בכתב האישום.

מיד לאחר שהתמנה לנאשם סנגור ובטרם מתן תשובה לאישום, התבקשה המאשימה לבדוק את הטענה להפרת חובת היידוע לגבי זכות השימוע. לאחר בדיקה אישרה המאשימה כי שני מכתבי יידוע נשלחו לכתובת שמסר הנאשם אלא שהנאשם החליף כתובת במשרד הפנים והמכתבים לא הגיעו ליעדם. אציין כי מתגובת המאשימה עולה כי אינה חולקת הלכה למעשה על כך שלא ניתנה לנאשם זכות השימוע.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בנפקותו של הפגם.

ב"כ הנאשם עותר בנסיבות אלה לבטל את כתב האישום ולאפשר לו לשטוח את טענותיו מבלי שתלוי ועומד כתב אישום מעל צווארו של הנאשם. ב"כ הנאשם מאשר כי פנה למאשימה ושטח טענות ונדחה, אך למרות זאת הוא סבור כי יש חשיבות בקיום שימוע כמצוות החוק והוא אינו רואה בפניה או בהליך של שימוע בדיעבד תחליף מספק לכך. המאשימה מצידה מציינת כי הטענות המהותיות הוצגו בפניה והיא שקלה אותן, ויש לה נכונות מלאה לערוך שימוע בדיעבד כשההליך תלוי ועומד, כשלשיטתה לפי עקרונות הבטלות היחסית אין מקום לביטול ההליך.

השאלה הטעונה הכרעה היא אם יש מקום בהתאם לעקרונות המנהליים של בטלות יחסית הנהוגים בהקשר זה, לבטל את כתב האישום ולאפשר שימוע, או שמא ניתן להסתפק בביצוע שימוע בדיעבד כשההליך תלוי ועומד.

2

כידוע, השיקולים בהקשר זה מושפעים הן מתכליתו של הליך השימוע והן משיקולי יעילות דיונית, תוך התייחסות לשלב שבו מצוי ההליך ולאיזון בין האינטרסים המתנגשים והפגיעה בהם, כשזכותו של הנאשם למיצוי אפיקי הגנתו מהווה שיקול מרכזי.

בתיק שלפניי, הדיון בשלב ראשוני ותחילי, טרם התנהלו הליכים מהותיים, והטענה נטענה בהזדמנות הראשונה. בנוסף, כתב אישום המתייחס לארוע במחצית שנת 2012 הוגש בשלהי שנת 2013, כך שלא הייתה בהילות בהגשתו מצד המאשימה. יתרה מכך, המאשימה לא הצביעה על כל נזק קונקרטי שעשוי להתרחש אם יבוטל ההליך, לא מבחינת משך הזמן שההליך עלול להתעכב אם יהא צורך להגיש את כתב האישום פעם נוספת לאחר השימוע, כשלא מדובר בעיכוב העולה על מספר שבועות, ולא מבחינת קושי באיתור הנאשם והתייצבותו או תנאים מגבילים שנועדו לשמור על שלום הציבור ויבוטלו. מנגד, חומרת האישומים וההשלכות שעלולות להיות לנאשם אם יורשע, אינן מבוטלות.

ודוק, הגם שהמאשימה הצהירה על נכונותה לקיים שימוע בדיעבד, והגם שהסנגור שטח טענות מהותיות בפניה לאחר קבלת הייצוג, אין בהליך בדיעבד כשכתב האישום תלוי ועומד כדי למלא אחר תכלית השימוע, ולא בכדי חזרו והדגישו בתי המשפט את המשמעות של שימוע לפני הגשת כתב אישום, וציינו כי לא הרי שמיעת טענות נאשם כהרי שמיעת טענותיו של מי שטרם הוחלט על הגשת כתב אישום בעניינו.

בשל כל הטעמים האמורים, ואף לאחר שלקחתי בחשבון את פניית הנאשם למאשימה, שוכנעתי כי יש הצדקה לבטל את כתב האישום ולאפשר לנאשם לעשות שימוש בזכות המסורה לו בדין לבצע שימוע טרם נקיטת ההליך הפלילי בעניינו.

לפיכך כתב האישום בטל טרם הקראה. הדיון הקבוע ליום 7.5.14 בטל. מובהר כי מנין הימים למתן הודעה על רצון לקיים שימוע נמנה ממועד החלטתי זו.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים בפקס.

3

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ד, 23 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.