1.         לבקשת התובע, התביעה נמחקת.

2.         אשר לסוגיית ההוצאות, אציין תחילה כי מצאתי שניתן להכריע בדבר על בסיס הכתובים וללא קיום דיון. זאת שכן האמור להלן עולה מן המסמכים שצורפו וכמו גם על עובדות שאינן במחלוקת, וכן לאור העובדה שהמחלוקת שנותרה עוסקת בסוגיית ההוצאות.

3.         אין חולק, כי הנתבעת יצאה מהמושכר באיחור של מספר ימים (אציין כי הנתבעת מציינת את מועד הפינוי החוזי ומוסיפה שהוא "לכאורה", אולם לא ציינה מועד פינוי אחר לפי חוזה השכירות לשיטתה, סעיף 1.1 לתשובתה). האיחור הוא אומנם של ימים בודדים (ובין הצדדים מחלוקת לגבי מספר הימים), אולם די בכך על מנת שהתובע יהיה רשאי באורח סביר להגיש תביעה לפינוי המושכר. המשכיר אינו אמור להמתין עם הגשת התביעה ובאופן זה לשאת בסיכון להגדלת נזקיו. השוכר הוא שחובה עליו לצאת מן המושכר במועד.

4.         למעלה מן הנדרש אוסיף, שספק רב בעיני אם מהמסרון שצירפה הנתבעת עולה הסכמה לאיחור בן יומיים בפינוי. לכאורה הדבר לא עולה מהמסרון שצורף. אולם ממילא גם בהינתן טענה זו המושכר פונה לאחר איחור של יומיים נוספים. זאת ועוד, הגשת התביעה הייתה סבירה נוכח המסרונים שצירף התובע מאת הנתבעת, אשר הקימו חשש בפני התובע בדבר פינוי המושכר (נספח 4 לבקשת התובע מיום 10.1.2023). כן אוסיף שהנתבעת שמרה על עמימות לגבי מועד פינוי המושכר, אלא עד שהומצאה לה התביעה.

5.         על גבי החשבונית שצירף התובע נרשם שהסכום בן ה-10,000 ש"ח כולל הוצאות אגרה ושליחויות. על כן אין מקום להוסיף על סכום זה רכיבי הוצאות נוספים כפי שטען התובע. הנתבעת טענה שלא צורפה אסמכתא המעידה על כך שסכום זה שולם בפועל, אולם מדובר ממילא בסכום סביר בנסיבות העניין.

6.         על כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות בסך כולל של 10,000 ש"ח.

ניתן להגיש ערעור על פסק-הדין לבית המשפט המחוזי תוך 60 ימים.

ניתן היום, ב' אדר תשפ"ג, 23 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.