1

הנאשם הורשע, לפי הודאתו, בביצוע עבירה של גניבת רכב והתפרצות למקום מגורים. בגזר דין מיום 19.3.18 הוטל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים שיבוצע בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצויים.

ביום 26.4.18 פנה שירות המבחן לבית המשפט וביקש לשקול הוספת רכיב של צו מבחן לגזר הדין, וזאת בשל הליך השיקום שבו החל הנאשם.

הנאשם הצטרף לבקשה. התביעה התנגדה. לטענתה, הואיל וערעור מדינה תלוי ועומד נגד גזר הדין, ועמדת התביעה היא למאסר בפועל, אין באפשרותה להסכים להטלת צו המבחן.

2

לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, תיקון טעות בפסק דין אפשרי בשתי נסיבות: האחת, אם נפלה בפסק הדין טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס או השמטה מקרית, רשאי בית המשפט לתקן את פסק הדין תוך 21 יום בהחלטה מנומקת; השנייה, בהסכמת בעלי הדין ניתן להחליט בכל עת על תיקון פסק הדין.

אודה ולא אבוש, כי במקרה הנדון נפלה טעות בגזר הדין, בכך שלא הוטל צו מבחן. הטעות נובעת מהפער בין תסקירי שירות המבחן. בעוד שבתסקיר הראשון לא המליץ שירות המבחן על צו מבחן, בתסקיר השני המליץ עליו, ואילו הענישה הושתתה, בטעות, על התסקיר הראשון.

ניתן לומר כי מדובר בהשמטה מקרית, שהרי בגזר הדין צוין מפורשות כי הענישה מבוססת על האינטרס השיקומי של הנאשם ועל המלצת שירות המבחן. דא עקא, כי חלפו עברו להם 21 יום מעת מתן גזר הדין. יתר על כן, התביעה מתנגדת לבקשה, ומכאן כי לא ניתן לתקן את הטעות בהסכמה. לא ניתן אלא להעיר, כי עמדת התביעה, בהקשר זה, תמוהה, הואיל וערעורה של המדינה טרם הוכרע, ומה נזק ייגרם, אם בתקופה שעד ההכרעה, יטול הנאשם חלק בהליך שיקומי? לכך לא מצאתי תשובה.

בנסיבות אלו, ועם כל הצער שיש בדבר, שהרי המשך הטיפול בנאשם יתרום הן לנאשם עצמו והן לאינטרס הציבורי, אין בידי לתקן הטעות שנפלה.

העתק ההחלטה יומצא גם לשירות המבחן, אשר ישקול להפנות תסקירו האחרון לבית המשפט המחוזי, הדן בערעורה של המדינה.

ניתנה היום, י"ח אייר תשע"ח, 03 מאי 2018, בהעדר הצדדים.