1

כללי:

1.      התביעה מייחסת לנאשם שתי עבירות: תקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז 1977 (להלן:"החוק") ואיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

2.      התביעה טוענת כי ביום שבת 27.7.13 בבית כנסת ברחוב הפועל הצעיר 10 בגבעתיים פרץ ויכוח בין מר רפאל משה, יליד 1957, לבין הנאשם על רקע טענותיו של הנאשם כי המתלונן משוחח בשעת תפילה.

3.      הנאשם והמתלונן יצאו לחצר בית הכנסת, כאן הנאשם תקף את המתלונן בכך שהכה אותו במכות אגרוף עד אשר אבד המתלונן את הכרתו. בהמשך איים הנאשם על המתלונן בכך שאמר למתפללים אחרים "אני עוד ארצח אותו" "אני אראה לו".

4.      התביעה גם טוענת כי הנאשם שלח את בן דודו לבית הנאשם ודרש לסיים את העניין בדרכי שלום והוסיף כי יש למתלונן "ילדים בריאים ושלמים".

5.      הנאשם כפר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. ב"כ הנאשם אישר כי הנאשם היה במקום והוסיפה "אכן במהלך מכירת ספרי תורה היה רעש בבית הכנסת בין היתר בשל דיבורו של המתלונן. המתפללים קראו למתלונן לשמור על השקט".

הנאשם הכחיש כי שלח את בן דודו לביתו של המתלונן. הסנגורית גם אישרה כי הנאשם והמתלונן יצאו מבית הכנסת כדי לא להפריע.

2

הסנגורית טענה כי המתלונן אשר כעס על הערות שהעירו לו, ניסה לתקוף את הנאשם. הנאשם הדף אותו והמתלונן נפל על גדר וצמחיה ונחבל.

מהלך הדיון:

6.      בפני העידו המתלונן ומספר עדי התביעה, מתפללים בבית הכנסת. מטעם ההגנה העיד הנאשם וכן מתפללים מאותו בית כנסת.

7.      אין מחלוקת בין הצדדים כי המתלונן שוחח עם דודו בתוך בית הכנסת בשעת מכירת עליות לתורה. חלק מהמתפללים ביניהם הנאשם ביקשו ממנו להפסיק לדבר. הנאשם והמתלונן יצאו לחצר בית הכנסת ושם התרחש האירוע נשוא כתב האישום.

8.      בחנתי בזהירות את עדותו של המתלונן והגעתי לידי מסקנה כי עדותו משקפת את מה שהתרחש באותו יום.

הסנגורית הצביעה על סתירות בין דבריו בפני לבין הודעתיו במשטרה וכן בעימות בינו לבין הנאשם.

לא מצאתי כי יש בסתירות אלה כדי לפגוע במהימנותו, המתלונן ציין כי הנאשם ניגש אליו, למרות שישב במרחק ממנו, העיר לו בתוך בית הכנסת על כך שהוא מדבר ובהמשך הזמין אותו החוצה.

בחוץ כעס על כך שהמתלונן אמר לו שזכותו לדבר בעת מכירת מצוות ואז הכה אותו הנאשם, במספר מכות אגרוף בפניו.

9.      הסנגורית מדגישה כי המתלונן ציין כי אבד הכרתו, לכן לא יכול היה לדעת ממה נפגע בפניו. אני דוחה טענה זו. המתלונן היה אומנם המום מהמכות ונפל כתוצאה מכך, אך שוכנעתי כי הטשטוש שלו נמשך שניות בודדות.

10.  חיזוק לדברי המתלונן ניתן למצוא בעדותו המהימנה של מר שמואל כהן שהעיד ששמע את הנאשם צועק "אני אראה לו" "תזוז לא מעניין אותי, כל מי שידבר בבית כנסת אני אראה לו".

11.  גם מר אברהם שושני מסר דברים דומים ואף חמורים יותר שנאמרו ע"י הנאשם, אולם מאחר ועד זה קרוב משפחתו של המתלונן התייחסתי לדבריו בזהירות.

3

12.  מר דניאל בן שלמה שהודעתו הוגשה בהסכמה (ת/2) ציין כי היה דין ודברים בין הנאשם למתלונן בתוך בית הכנסת, המתלונן השיב "עכשיו זה לא תפילה" ואז הנאשם אמר לו "בו בו צא החוצה".

כשהוא יצא החוצה ראה את הנאשם עומד ליד הגינה "ואז נעלם".

13.  הנאשם עשה עלי רושם לא אמין, הוא ניסה לצמצם את מעורבותו בוויכוח בתוך בית הכנסת, טען כי הגן על עצמו ע"י הדיפת המתלונן וטען כי המתלונן נפגע מנפילה על עץ וגדר בשעה שאישר כי לא ראה על מה הוא נפל.

הנאשם אישר כי מתפללים תפסו אותו כשניסה להרים את המתלונן ולא ידע להסביר מדוע עזב את המקום מבלי לברר מה קרה.

14.  עדי הגנה עשו עליי רושם לא אמין, התרשמתי כי הם מנסים לעזור לנאשם למרות שלא היו עדים להתרחשות עצמה.

אחד מהם טען כי המתלונן צעק עליו "אתה אשם". עד זה לא ראה חבלות על המתלונן, השני ראה דימום אך לא שמע כל הטחת אשמה כלפי מתפללים בתוך בית הכנסת.

15.  המתלונן נפגע כתוצאה ממכות האגרוף שספג מהנאשם יתכן כי חלק מהפציעות נגרמו מנפילתו אך אין לזה משמעות משפטית כיון שנפל כתוצאה מהמכות שספג.

16.  דברי הנאשם כפי שעולים מעדותו של מר שמואל כהן כשהמתלונן על הריצפה ומדמם הם בגדר איום ברור דהיינה אמירה זה מה שיקרה למי שמדבר בתוך בית הכנסת. לא הובאו מספיק ראיות להוכיח כי הנאשם שלח את אחיינו לבית המתלונן.

17.  לאור כל האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ה , 02 מרץ 2015, במעמד הצדדים