1.      הנאשם הורשע על סמך הודאתו בעבירה של איומים. לפי עובדות כתב האישום שבהן הודה, בתאריך 9.1.2022 עמד לצדו של נאשם 1 במרפסת הבית שבו הם מתגוררים המשקיף אל ביתם של המתלוננים. המתלוננת, שגילתה שכבלי מצלמות האבטחה שהותקנו מחוץ לביתה נחתכו, פנתה אל הנאשמים בעודה עומדת מחוץ לביתם ושאלה אותם אם הם אחראים לחיתוך הכבלים. נאשם 2 השיב לה: "אני קרעתי לך את החוט של המצלמות, אני לא רוצה מצלמות", ובעקבות כך התפתח ויכוח בינו לבין המתלוננת. בהמשך יצא מביתו המתלונן, בן זוגה של המתלוננת, ושאל את הנאשמים מדוע חתכו את כבלי המצלמות. נאשם 1 השיב לו: "אני נותן לכם עכשיו יומיים להוריד את המצלמות, אם לא אני אשרוף אתכם עם הבית", ונאשם 2 אמר למתלונן: "אנחנו אמרנו את שלנו".

2.      הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון שהוסכם בו על הפנייתו לתסקיר שירות המבחן, ועל כך שהתביעה תעתור לעונש של 12 חודשי מאסר בפועל כולל הפעלת עונש מאסר מותנה בן 7 חודשים העומד לחובתו. במהלך ההמתנה לתסקיר נעצר הנאשם בתיק נוסף והושם במעצר בפיקוח אלקטרוני שהוריד מעל הפרק ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות. התובע טען (בניגוד למדיניות הענישה הנוהגת) שמתחם העונש ההולם לעבירת איומים בנסיבות כבמקרה זה נע בין מאסר בפעול שניתן לרצות בעבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר בפועל. הסניגור טען כי המתחם מתחיל במאסר על תנאי ומגיע לתקופת מאסר של מספר חודשים שניתן לרצות בעבודות שירות.

3.      במעשהו פגע הנאשם בזכותם של שכניו לשלוות נפש. הפגיעה הייתה בדרגה קלה עד בינונית.

4.      בהתחשב בנסיבות העבירה שהן מקרה יחיד של הצטרפות לאיום של אדם אחר ואמירת דברים בעלי מאפיינים עברייניים ללא שימוש ב"אמצעי ממחיש", על בסיס מדיניות הענישה הנוהגת אני קובע שמתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי ל-10 חודשים מאסר בפועל.

5.      התובע טען שהנסיבות שאינן נוגעות לביצוע העבירה מצדיקות מיקום עונשו של הנאשם באמצע מתחם העונש ההולם, אך לנוכח הסדר הטיעון ביקש כאמור שיגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל כולל ההפעלה של עונש המאסר המותנה העומד לחובתו.

6.      הסניגור טען שיש להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל שכולו חופף למאסר מותנה בן 7 חודשים שעומד לחובתו.

7.      בדברו האחרון הביע הנאשם את צערו "על הכל", וסיפר שעשה "סולחה" עם המתלוננים. לדבריו, הוא נמצא במערכת זוגית ומעוניין להתחתן ולהתקדם בחיים.

8.      הנאשם בן 30 ולחובתו שש הרשעות קודמות. באחד מן המקרים הקודמים הורשע בעבירות אלימות ואיומים ונידון בגינן לעונש של 14 חודשי מאסר בפועל, וכן נגזר עליו מאסר על תנאי בן 7 חודשי מאסר בגין עבירת איומים. מנגד יש לציין שנטילת האחריות על ידו והודאתו בעבירה פתרה קושי ראייתי משמעותי שבא לידי ביטוי במשפטו של הנאשם האחר בכתב האישום שבחר לכפור בעובדות, ועד עתה המתלוננים לא התייצבו להעיד נגדו. עוד יש לציין שהנאשם סועד את אביו, ומאסרו הצפוי יפגע גם באב. כאמור לעיל, לדבריו (ולדברי סניגורו) הוא ערך "סולחה" עם שכניו, והוא מכיר בכך שעליו לפצותם. האיזון בין הנסיבה המחמירה של העבר הפלילי לבין הנסיבות המקלות שציינתי מוביל לכך שעונשו של הנאשם צריך להיות באמצעו של מתחם העונש ההולם כפי שטען התובע (שטען כאמור לעיל למתחם אחר מזה שקבעתי).

9.      בהתחשב באורכו הגדול יחסית של המאסר המותנה והנסיבות שפורטו בפסקה הקודמת, ובמיוחד לאור העובדה שהודאתו של הנאשם חסכה מן המתלוננים את הצורך להעיד במשפט (שכעולה מהתנהלותם במשפטו של הנאשם האחר, היא עובדה בעלת משמעות רבה), אני מוצא כי יש לחפוף כמחצית מן העונש שאטיל בתיק זה לעונש המותנה שאותו אפעיל.

10.  לנוכח האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.    4.5 חודשי מאסר בפועל בניכוי 22 ימי מעצרו (11.1.2022-27.1.2022, 23.3.2022-27.3.2022).

ב.      אני מפעיל את עונש המאסר המותנה בן שבעת החודשים מת"פ 36615-12-19. אני קובע שחודשיים מתוך עונש המאסר בפועל שגזרתי יצטברו למאסר המותנה שהפעלתי ויתרת העונש תחפוף לו, כך שבסך הכל יהיה על הנאשם לרצות עונש של 9 חודשים מאסר בפועל.

ג.       4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא ישוב ויעבור עבירת איומים.

11.  אני מחייב את נאשם 2 לפצות את המתלונן, עד תביעה 7 ברשימת עדי התביעה, בסכום של 1,500 ₪. הפיצוי יקוזז מן הפיקדון בתיק מ"ת 44752-01-22. התביעה תעדכן את המתלונן על פסיקת הפיצוי.

12.  יתרת הפיקדון תוחזר לנאשם באמצעות סניגורו עו"ד חילו (מ"ר 74147) על ידי המזכירות, וזאת אם לא הוטל על הכסף עיקול ואין מניעה חוקית אחרת להחזירו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, 2 במרץ 2023, בנוכחות הצדדים.