1

ההליכים בתיק דנן החלו זה מכבר, כאשר להם אף "שורשים" בהליכים קודמים כפי שפירטו באי-כוח הצדדים בטיעוניהם מיום 10.5.2018.

עם זאת, בשלב זה של הדיון, לאחר סיום ההליכים כנגד הנאשמים מס' 1 ומס' 2, ולאחר מתן החלטה לעניין צווי הריסה ואיסור שימוש ביום 15.5.2017, נותרה להכרעה שאלה אחת בלבד היא שאלת גובה הקנס וההתחייבות שיש להטיל על הנאשמים מס' 3 ו - 4 (להלן: "הנאשמים").

2

בקצרה ייאמר כי העבירות בהן הורשעו הן של בנייה בלא היתר בקרקע חקלאית שבבעלות הנאשמים מס' ומס' 2 (להלן: "הבעלים"). המדובר בבנייה של דיר כבשים ולצידו הועמדו מבנים לשימוש הנאשמים ומשפחתם, כאשר מדובר במבנים בשטח כולל של קרוב ל - 100 מ"ר, הגדול בהם בנוי ממחצלות ופלסטיק, והאחרים מפח ועץ.

ההליך החל עוד בפני כב' השופט קוטון, בטרם מינויו לבית המשפט המחוזי ובפניו אושר הסדר עם הבעלים. הנאשמים כפרו באשמה והתיק נקבע לשמיעת ראיות, אלא שבמועד הדיון שנקבע לשמיעה חזרו בהם מכפירתם וב"כ הצדדים הגיעו להסדר חלקי לפיו: "הצדדים יטענו היום בטיעון פתוח לגבי משך האורכה שתינתן לכניסתו לתוקף של צווי הריסה ואיסור שימוש וביהמ"ש יחליט. התביעה תבקש חצי שנה והנאשמים יהיו רשאים לבקש שנה וחצי. ביהמ"ש יחליט לגבי משך האורכה. יקבעו טיעונים לעונש לאחר המועד שביהמ"ש יקבע, כדי לראות אם אכן בוצעו הצווים. מוסכם כי הסנקציה הנוספת תהיה קנס והתחייבות".

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ניתנה כאמור החלטתי באשר לצווים ביום 15.5.2017 ולפיה ניתן צו איסור שימוש והריסה כנגד מבני המגורים אשר נכנס לתוקף ביום 1.2.2018 ואילו הצווים כנגד הדיר נכנסו לתוקף ביום 1.5.2018.

אשר על כן, כאמור לעיל, בשלב זה יש להכריע בשאלת גובה הקנס וההתחייבות.

מתחם הענישה בעבירות מסוג זה הינו רחב ביותר, ומגיע מקנס בן אלפים בודדים של שקלים במקרים מסוימים ועד למאות אלפי שקלים במקרים אחרים. במקרה זה דרשה המאשימה קנס בשיעור של 50,000 ₪, ואילו הנאשמים ביקשו להסתפק בקנס של עד 10,000 ₪. סבורני כי עמדות הצדדים מצויות במתחם הענישה הראוי והמקובל.

לטובת הנאשמים יש להביא בחשבון כי חלק מהמתחם כבר פונה על ידם, את עברם הנקי ואת העובדה כי בעיקרו של דבר השימוש שנעשה על ידם בשטח הינו שימוש מותר למרעה והמגורים במקום היו במבנים זמניים.

מנגד לא אוכל לקבל את הטענה כי הנאשם "הודו בהזדמנות הראשונה" כפי שטען הסנגור. הנאשמים כפרו בעבירות טענו כי "אין להם קשר" לשימוש שנעשה במקום, וכי הם מתגוררים במקום אחר. למרות טענה זו התנגדו הנאשם למתן צו איסור שימוש - אשר לכאורה לא היה פוגע בהם - וגרמו להתמשכות ההליכים למספר שנים.

3

הנאשמים אף לא פינו את כל השטח כנדרש למרות הארכה הלא מבוטלת שקיבלו בהחלטתי כמפורט לעיל. הטענה כי דרוש זמן נוסף להעברת העדר אינה יכולה להתקבל כמוצדקת מקום שהנאשמים ידעו על המועד הצפוי זה מכבר והיה עליהם להיערך אליו.

גם את טענת הנאשמים כי אין להטיל עליהם קנס גבוה מזה שעל הבעלים לא אוכל לקבל כפשוטה. אכן בדרך כלל תיוחס לבעלים אחריות גבוהה, אך כאן המדובר במקרה יוצא דופן, כאשר הנאשם מס' 1, הבעלים, הוא מי שירש את הקרקע כאשר לטענתו השימוש הלא חוקי כבר נעשה בה בשלב זה, ולא מדובר בבעלים שיזם או התיק את תחילת השימוש.

עוד לא יהיה מיותר להזכיר את החלטת כב' השופט קוטון מיום 1.2.2016, אשר התייחס לטענות המקדמיות שהעלו הנאשמים, וגם אם קיבל רק מקצתן, התייחס גם לליקויים בהתנהלות המאשימה.

לאחר ששקלתי את כל טענות הצדדים ראיתי לנכון להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:

-         אני גוזר על הנאשם מס 3, קנס בסך 14,000 ₪ או 40 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-20 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.8.2018.

-         אני גוזר על הנאשמת מס' 4, קנס בסך 14,000 ₪, או 40 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-20 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.8.2018.

-         אני מחייב כל אחד מהנאשמים לחתום על התחייבות בסך 30,000 ₪ להמנע מעבירות בהם הורשעו בתיק זה למשך שנתיים. ההתחייבות תיחתם בתוך עשרה ימים, שאם לא כן ייאסר כל אחד מהנאשמים למשך 15 ימים.

למען הספר ספק יובהר כי צווי איסור השימוש וההריסה שניתנו בהחלטה מיום 15.5.2017 עומדים בתוקפם. אם לא יושלמו כל הליכי הפינוי וההריסה בידי הנאשמים בתוך 30 יום, תוכל המאשימה לבצעם בעצמה, תוך חיוב הנאשמים בעלויות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 45 יום.

4

ניתן היום, 29 מאי 2018, במעמד הנאשמים, ב"כ הנאשמת מס' 3, עו"ד נאסר אשר מופיע על דעת חברו, וב"כ המאשימה עו"ד גב' אורנשטיין.