1

בפני בקשה לביטול כתב האישום מחמת אי קיום זכות לשימוע ובשל אי עמידה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה לעניין המועד להגשת כתב האישום.

בכל הנוגע לבקשה לגבי הגשת כתב האישום כ19 חודשים מאז הגעת התיק לפרקליטות,הרי שבקשה זו מתייתרת,לאחר שהיועץ החליט ביום 29.6.21 לאשר את הגשת כתב האישום למרות האיחור בהגשתו [המדובר באיחור לא משמעותי של כחודש ימים].

נותרה לברור הטענה בעניין חוסר השימוע.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין מספר עבירות ובהן עבירה של גניבה ממעביד שהיא עבירה מסוג פשע,שהעונש בצידה הינו עד 7 שנות מאסר.

2

הנאשם טען,כי הפרקליטות נוהגת לשלוח לנאשם שני מכתבי יידוע כאשר המכתב השני אמור להשלח עם גיבוש ההחלטה להגשת כתב האישום וכי אין מחלוקת כי מכתב המכתב השני לא נשלח,ובכך,כך טען, נפגעו זכויותיו.

ב"כ הנאשם ציין,כי אין עדיין הלכה בנוגע לשאלה האם בכל מקרה שבו הופרה זכות השימוע ,יש מקום לבטל את כתב האישום והביא דוגמאות בהן בוטלו כתבי אישום עקב אי עריכת שימוע.

מנגד,טענה המאשימה,כי פגם זה בהליך ניתן לריפוי באמצעות שימוע מאוחר ואינו מחייב ביטול כתב האישום.

בנוסף ציינה המאשימה,כי החוק אינו קובע סנקציה או סעד אחר בגין הפרת חובת היידוע ואף הדגישה כי בניגוד למוצע בהצעת החוק,לא אימץ המחוקק הטלת סנקציה בגין הפרת זכות השימוע.

המאשימה הציגה גם היא החלטות רבות בהן נקבע,כי ניתן לרפא את הפגם בדרך של שימוע בדיעבד.

מן הראוי לציין,כי ביום 21.5.20 נשלח לנאשם[אז היה בגדר חשוד],מכתב יידוע ראשון.המכתב חזר בסיווג "אי מסירה" לאחר שהושארו שתי הודעות בכתובתו המעודכנת של הנאשם,בהתאם למענו המוזן במערכות האכיפה .

הנאשם לא הכחיש עובדה זו ולא מסר הסבר מדוע לא הוציא את המכתב מהדואר. מכאן,שאין כל בטחון שהנאשם היה טורח לקבל את המכתב השני,גם אם היה נשלח אליו.

מכל מקום,אין גם מחלוקת,שהפרקליטות לא פעלה בזדון במקרה זה.

דעתי היא,שסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],התשמ"ב-1982 גורר בטלות יחסית באופן שניתן לקיים שימוע למפרע,ואינו גורר בטלות מוחלטת.

סוף דבר,אין לומר כי מדובר בפגם המצדיק ביטול כתב האישום.

המזכירות תשלח העתק לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשפ"ב, 22 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.