לפני

כבוד השופט אברהם רובין

בעניין:

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשמים

1. פלוני

2. איברהים זעתרי  

3. מוחמד חלאף 

גזר דין בעניינם של נאשמים 2-1

1.      העבירות בהן הורשעו הנאשמים

נאשם 1, קטין בעת ביצוע העבירות, ונאשם 2 (להלן - "הנאשמים"), הורשעו על יסוד הודאתם, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים המשותפים לשני הנאשמים, ואישום שלישי הנוגע לנאשם 1 בלבד. בגין שני האישומים הראשונים הורשעו שני הנאשמים בביצוע עבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיפים 329(א)(1) ו-(2) ו- 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), בצירוף סעיף 37 לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: "חוק המאבק בטרור"), ובביצוע שתי עבירות של התפרעות - עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין. כן הורשע נאשם 2 בגין האישום השני בעבירה של יידוי אבן או חפץ לעבר כלי תחבורה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 332א(ב) לחוק העונשין, ובעבירה של חבלה במזיד לרכב - עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין. בנוסף, הורשע נאשם 1 בגין האישום השלישי, בעבירה של ניסיון תקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 382א(ב)(1)+(2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, ובעבירה של חבלה במזיד ברכב - עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין.

להשלמת התמונה יצוין, כי עניינו של נאשם 3 עודנו מתנהל לפני מותב אחר.

2.      על פי האמור בחלק הכללי של כתב האישום, החל ביום 13.4.21, במהלך חודש הרמדאן 2021, התרחשו בארץ ובייחוד בירושלים, התפרעויות ותקיפות שכללו אלימות, זריקות אבנים וחפצים לעבר אנשים וכלי רכב בשל מוצאם, מתוך מניע גזעני, וכן התפרעויות ותקיפות על רקע לאומני נגד כוחות המשטרה והביטחון (להלן: "האירועים"). אירועים רבים כאמור התרחשו בסמוך לציר סולטאן סולימאן בין שער הפרחים לשער שכם, וכן בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים. רחוב פייר ואן פאסן הוא אחד הכבישים המרכזיים המובילים לשכונת שייח ג'ראח בירושלים.

3.      על פי האמור באישום הראשון, אשר מתייחס לשני הנאשמים, ביום 24.4.21 סמוך לשעה חצות, עמדה ניידת משטרה בצומת הרחובות בר לב ופייר ואן פאסן (להלן: "הניידת"). במקביל לכך, החלו להתאסף עשרות רבות של פורעים על רחוב פייר ואן פאסן, כשהם גוררים למרכז הנתיב הפונה מערבה פח זבל ירוק מסוג "צפרדע" ומציתים אותו, זאת במטרה להפר את השלום והסדר. באותה עת יצא בגיר יהודי בעל חזות יהודית (להלן: "הקורבן"), יחד עם כלבו אל עבר ביתו אשר בשכונת שמואל הנביא, לאחר שסיים את תפילתו בקבר שמעון הצדיק. הקורבן הלך לאורך דרך שכם, ובעת שהגיע לכיכר פייר ואן פאסן, הוא פנה ימינה לכיוון הנתיב המערבי של רחוב פייר ואן פאסן, כשהוא עובר דרך עשרות הפורעים. משהבחינו בו חלק מהפורעים החלו לצעוק "זר, זר", וכן "מתנחל, מתנחל", ו-"להכות, להכות". מששמעו כלל הפורעים את הקריאות והבחינו כי הקורבן הינו בעל חזות יהודית, הם החלו לזרוק לעברו אבנים. הקורבן, אשר ניסה להימלט, רץ עם כלבו לעבר מדרכה הנמצאת בין גדר לאוטובוס, אך הפורעים רצו לעברו, הקיפו אותו מכל צדדיו והחלו לתקוף אותו בכל חלקי גופו, באמצעות אגרופים, בעיטות, אלות עץ, אבנים גדולות, וחפצים שונים, ובאמצעות שוקר חשמלי, כל זאת מתוך מניע לאומני אידיאולוגי ובמטרה לגרום לו חבלה חמורה. הקורבן ניסה להימלט, אך בכל פעם הקיפו אותו הפורעים מצד אחר, הפילו אותו לארץ והמשיכו להכותו בעוצמה ובאכזריות. גם כלבו של הקורבן ניסה להימלט אל מתחת לאוטובוס שהיה במקום. במהלך אירוע התקיפה המתואר לעיל, תקפו גם הנאשמים, בצוותא חדא, את הקורבן. נאשם 1 היכה את הקורבן באמצעות אגרופים ובאמצעות מכשיר הטלפון שהיה ברשותו, וכן בעט ברגלו של הקורבן וגרם לנפילתו, דבר שהוביל להגברת מעשי האלימות של הפורעים כנגד הקורבן. כל מעשי נאשם 1 בוצעו מתוך מניע לאומני-אידיאולוגי. נאשם 3 דחף את הקורבן באמצעות כתפו והיכה אותו באגרוף, הכל מתוך מניע לאומני-אידיאולוגי. נאשם 2 בעט בקורבן, מתוך מניע לאומני - אידיאולוגי, זאת על אף שהבחין כי הקורבן שרוע על הרצפה ומדמם.

בשלב מסוים החלה ניידת המשטרה לנסוע לעבר רחוב פייר ואן פאסן. הפורעים, ובהם הנאשמים, הבחינו בכך והחלו להימלט. הקורבן הצליח לעמוד על רגליו והחל אף הוא לרוץ אל עבר המשטרה, או אז הרים נאשם 2 עגלת סופר מרקט ממתכת שהייתה במקום, והשליכה בחוזקה לעבר הקורבן, מתוך מניע לאומני-אידיאולוגי. העגלה פגעה בזרועו השמאלית של הקורבן.

בסופו של דבר הקורבן הצליח להימלט לעבר המשטרה, והפורעים התפזרו לעבר כיכר דרך שכם ולאחר מכן המשיכו ויידו אבנים לעבר ניידת המשטרה. כתוצאה ממעשיהם, נגרמו לקורבן חבלות, נפיחויות, המטומות וחתכים על כל פניו, גבו, בטנו ורגלו, וכן נשברו חוליות L1-L3 בעמוד השדרה שלו. בנוסף סבל הקורבן מכאבים רבים ומירידה בראייה.

4.      על פי האמור באישום השני, המיוחס אף הוא לשני הנאשמים, ביום 23.4.21, יום לפני האירוע נושא האישום הראשון, סמוך לשעה 22:00, הלכו הנאשמים יחד עם שני אחרים לפחות, ממסגד אל-אקצא לעבר מדרגות שער שכם, במטרה להצטרף להתפרעויות אשר התרחשו באזור נגד כוחות המשטרה והביטחון. במשך מספר שעות, באזור שער שכם ושער הפרחים, יידו נאשמים 1 ו-2 והאחרים אל עבר כוחות הביטחון אבנים ובקבוקים מטווח קצר, כחלק מהתפרעויות שהיו במקום. בשלב מסוים, הבחין נאשם 2 בניידת משטרה של משמר הגבול הנוסעת במהירות בכביש סולטאן סולימאן. נאשם 2 הרים כיסא מתכת שמצא בסמוך, והשליכו על הניידת בעת נסיעתה. הכיסא פגע בחלקה הקדמי ימני תחתון של הניידת, באופן שהיה בו כדי לסכן את בטיחותה ולעורר פחד ובהלה.

5.      האישום הרביעי שבכתב האישום המתוקן (האישום השלישי נמחק במסגרת תיקון כתב האישום), מתייחס לנאשם 1 בלבד. על פי אישום זה, ביום 17.2.20, בסמוך לשעה 19:00 שהה נאשם 1 יחד עם אחר בתחנת דלק בעיירה א-רם (להלן: "תחנת הדלק"). באותה עת, נכנס לתחנת הדלק ג'יפ צבאי (להלן: "הג'יפ"), מתוכו יצאו שלושה חיילים. נאשם 1 והאחר הבחינו בג'יפ, יצאו מרכבם והחלו ליידות אבנים אל עבר החיילים והג'יפ. נאשם 1 זרק לעבר הג'יפ אבן בגודל כף יד ממרחק של 50-40 מטרים. האבן פגעה בג'יפ וגרמה לנזק פח. לאחר המעשה ברח נאשם 1 לעבר הרכב עמו הגיע לתחנת הדלק.

6.      תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 1

נאשם 1, יליד 28.4.03, ביצע את העבירות המתוארות בשני האישומים הראשונים ימים ספורים לפני שמלאו לו 18 שנים, ואת העבירה נושא האישום הרביעי הוא ביצע בהיותו בן מעט פחות מ- 17.

מצבה הכלכלי של משפחת הנאשם 1 קשה. שירות המבחן התרשם כי הוריו של הנאשם 1 אכפתיים, וכי מעצרו קשה להם וליתר בני המשפחה כיוון שהנאשם היווה דמות מרכזית במשפחתו. הורי נאשם 1 מסתייגים ממעשיו ומסרו לשירות המבחן כי מעשים אלו אינם מאפיינים אותו.

תפקודו של הנאשם 1 עובר לביצוע העבירות היה תקין, ואין לו עבר פלילי. נאשם 1 עזב את לימודיו אחרי כיתה י' והועסק במגוון עבודות. הנאשם 1 הביע תקווה כי לאחר שחרורו הוא ישתלב בעבודה עם דודו במאפייה, וילמד נהיגה.

לאחר מעצרו נפגש נאשם 1 עם שירות המבחן, אשר סבר כי כדאי לשלב את הנאשם במסגרת חוץ ביתית. תחילה הביעו נאשם 1 ומשפחתו הסכמה לכך, ברם בסופו של דבר הנאשם שלל אפשרות זו, ועל כן הוא נעצר עד לתום ההליכים. תפקודו של הנאשם בכלא תקין. בשיחה עם שירות המבחן עובר להכנת התסקיר, הביע נאשם 1 חרטה על סירובו להשתלב במסגרת חוץ ביתית.

שירות המבחן התרשם כי מעצרו של נאשם 1 מהווה מבחינתו גורם מרתיע. לדברי נאשם 1 הוא למד לקח בעקבות מעצר. נאשם 1 מצר על מעורבותו בעבירות השונות שביצע, והוא הביע חרטה מילולית. עם זאת, בשל העובדה שהנאשם 1 לא עבר עד כה הליך טיפולי הוא מתקשה להפנים את חומרת מעשיו ואת הפגיעות הפיסיות והנפשיות שנגרמו לנפגעי העבירה. כן מתקשה הנאשם 1 בהבעת אמפתיה כלפי קרבן העבירות נושא האישום הראשון.

בסיכומם של דברים, בשל מעצרו של נאשם 1 מתקשה שירות המבחן לבוא בהמלצה טיפולית בעניינו. עם זאת ממליץ שירות המבחן, כי לעת גזירת העונש יתחשב בית המשפט בגורמי הסיכון והסיכוי שפורטו לעיל, מחד - משפחה תומכת, הבעת חרטה מילולית, תפקוד תקין טרם המעצר, שאיפות נורמטיביות לעתיד ותפקוד תקין בכלא, ומאידך - חומרת המעשים והקושי להתחבר לחומרתם ולנזקים שנגרמו לקורבן.

7.      תסקיר שירות המבחן בעניינו של נאשם 2

נאשם 2, רווק, יליד 13.12.95, שהיה בן למעלה מ-25 בעת ביצוע העבירות. עובר למעצרו גר נאשם 2 עם אמו ואחיו ועבד כעובד ניקיון. נאשם 2 סיים 7 שנות לימוד בלבד. את לימודיו הוא עזב בשל מצבם הכלכלי קשה של הוריו. הורי נאשם 2 התגרשו זמן קצר טרם מעצרו, על רקע החלטת אביו לשאת אישה נוספת, דבר שגרם לנאשם 2 לנתק את הקשר עמו.

לנאשם 2 אין עבר פלילי. שירות המבחן התרשם כי על אף החרטה המילולית שהביע נאשם 2, הוא מתקשה לקחת אחריות מלאה על מעשיו, ונוטה להשליך את האחריות על גורמים חיצוניים לו, בטענה כי הוא נגרר אחרי חבריו מבלי שהיה מודע לתכניותיהם. נאשם 2 נשאל מדוע לא הפסיק את מעשיו משעה שהבין כי מדובר במעשים פסולים, אך הוא התקשה להסביר את התנהגותו. לדבריו הוא היה נתון בסערת רגשות ובלבול, בין היתר על רקע גירושי הוריו. שירות המבחן התרשם כי נאשם 2 התקשה לתת אמון בשירות המבחן ולחשוף את מלוא הפרטים בנוגע למקרה ובנוגע לקשריו עם שותפיו לביצוע העבירות. עם זאת, בשיחה עמו שלל נאשם 2 עמדות אידיאולוגיות נגד מדינת ישראל, יהודים או גורמי ממסד.

שירות המבחן התרשם כי נאשם 2 מבטא שאיפות לתפקוד תקין, וכי עד למעצרו הוא אף תפקד באופן תקין בשוק התעסוקה. ואולם, על רקע ההתרשמות לפיה נאשם 2 מתקשה להתייחס באופן ביקורתי למעשיו ולעמדותיו האידיאולוגיות שלו, סבור שירות המבחן כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות דומה מצד הנאשם. לנוכח כל האמור שירות המבחן לא בא בהמלצה שיקומית בעניינו של נאשם 2, אלא בהמלצה להטלת עונש מוחשי ומרתיע.

8.      תסקיר נפגע העבירה נושא האישום הראשון

התרשמות עורכת התסקיר היא, כי תמונת הנזק שנגרם לנפגע העבירה קשה.

נפגע העבירה בן 28, גרוש ואב לבן בן 8 עמו אין לו קשר. טרם פגיעתו עבד נפגע העבירה כצלם אירועים. כיום הוא אינו עובד ומתקיים מקצבת נכות של המוסד לביטוח לאומי. ברקע הנזקים שנגרמו לנפגע העבירה ראוי לציין את קשייו של נפגע העבירה ואת מצבו לפני ביצוע העבירה, כמתואר החל בפסקה האחרונה בעמ' 2 לתסקיר. מפאת צנעת הפרט לא נפרט את הדברים.

טרם פגיעת הנאשמים בו הגיע נפגע העבירה למקום הפגיעה ללא חשש שיאונה לו מאומה. כשהבין הנפגע שהוא מצוי בסכנה, ושאין ביכולתו לחמוק ממנה הוא חש פחד. הנפגע תיאר את תחושתו לפיה אין מי שיוכל לסייע בידו, ואת תחושתו לפיה הוא עומד לסיים את חייו באירוע. הנפגע תיאר כיצד נלחם על חייו עד שהצליח להיחלץ מהתקיפה בכוחות עצמו.

בעקבות האירוע נגרמו לנפגע העבירה נזקים פיסיים ונפשיים כאחד. נגרמו לו, בין היתר, שברים בחוליות הגב, ופגיעה בראייה. הנפגע מסר כי נגרם לו גם שבר באף המצריך ניתוח, אלא שפגיעה זו לא נזכרת בכתב האישום המתוקן. הנפגע נאלץ להשקיע מאמצים בשיקומו הפיסי ובמיצוי זכויותיו לנוכח הפגיעה הכלכלית שנגרמה לו, ועל כן הוא מתקשה להתפנות לטיפול בהחלמתו הנפשית ובשיפור תפקודו במישורי חייו האחרים. הנפגע מתקשה לכלכל עצמו ולנהל אורח חיים עצמאי. במישור הנפשי ההתרשמות היא, כי פגיעת הנאשמים הציפה אצל נפגע העבירה חוויות של חוסר אונים וחוסר ישע עמן הוא התמודד מאז ילדותו. הנפגע תיאר תחושות חוסר ביטחון וחוסר אמון באחרים אשר נובעות מהאירוע, דבר המותיר אותו בחוויית בדידות תוך צמצום מעגלי התמיכה הזמינים עבורו. נפגע העבירה סובל מתסמינים פוסט טראומטיים בעקבות הפגיעה, המקשים על יכולתו לנהל סדר יום ושגרה יציבים. נכון לעת הזו הפסיק נפגע העבירה את הטיפול הנפשי שקיבל, זאת בשל הקושי שהציף הטיפול.

בסיכום התסקיר מומלץ, כי לאור ההשלכות הקשות של הנזקים שגרמו הנאשמים לנפגע העבירה תוטל עליהם חובה לפצותו בסכום משמעותי, זאת בכדי לסייע לו בהליך החלמתו וכמסר של הכרה בנזקיו.

9.      טענות המאשימה לעונש

ב"כ המאשימה עמד בטיעוניו על כך שבמעשיהם פגעו הנאשמים בערכים המוגנים של חיי אדם ושלמות הגוף, בטחון הציבור, שלטון החוק והסדר הציבורי. ב"כ המאשימה טען כי מעשי הנאשמים חמורים במיוחד, זאת לנוכח העובדה שהם פגעו באחרים תוך מניע גזעני, וכן ניסו לפגוע בשוטרים ובחיילים, כל זאת בתקופה רגישה במיוחד. ב"כ המאשימה עמד על כך שחומרה מיוחדת נודעת לעבירות מושא האישום הראשון. כמתואר באישום הראשון, הנאשמים עברו עבירת טרור ברף חומרה גבוה, בכך שהצטרפו ללינץ' המוני והיכו את נפגע העבירה באמצעות חפצים שונים. להמחשת הדברים הגיש ב"כ המאשימה סרטון המתעד את האירוע (תע/1). ב"כ המאשימה עמד גם על הנזק החמור שנגרם לנפגע העבירה, כמתואר בתסקיר שהוכן לגביו, ועל כך שהנאשמים ביצעו את העבירות ממניע אידיאולוגי-לאומני וגזעני, כשמטרתם הייתה לזרוע פחד ובהלה בציבור.

ב"כ המאשימה הפנה לפסקי דין המדגימים את מדיניות הענישה המחמירה אשר נוהגת בעבירות דומות, תוך שהדגיש כי בחלק מהמקרים בהם התקבל ערעור המדינה על חומרת העונש לא מיצתה ערכאת הערעור את הדין עם מבצעי העבירות. ב"כ המאשימה הפנה לת"פ 24187-06-21 מדינת ישראל נ' פלוני (5.4.22), בו נגזרו עונשים של 24 ו-30 חודשי מאסר על שני קטינים שנטלו חלק בהתפרעויות מושא שני האישומים הראשונים שמיוחסים לנאשמים שלפניי. לנוכח האמור עתר ב"כ המאשימה לקבוע מתחמי ענישה כדלהלן: ביחס לשני הנאשמים - מתחם של 8-6 שנות מאסר עבור המעשים המתוארים בגדרי האישום הראשון; ביחס לנאשם 1 - מתחם של 12-6 חודשי מאסר בגין האישום השני; ביחס לנאשם 2 - מתחם של 36-18 חודשי מאסר בגין האישום השני; ביחס לנאשם 1 - מתחם של 24-12 חודשי מאסר בגין האישום השלישי.

במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, התייחס ב"כ המאשימה לכך שהנאשמים הודו ולקחו אחריות על מעשיהם, לגילם הצעיר, ולכך ששניהם נעדרים עבר פלילי. על כן טען ב"כ המאשימה כי יש לקבוע את עונשם של שני הנאשמים בשליש התחתון של המתחמים האמורים, ולגזור על הנאשם 1 עונש של 7 שנות מאסר בפועל, ועל נאשם 2 עונש של 9 שנות מאסר בפועל, זאת בצירוף עונשים נלווים שיש לגזור על כל אחד משני הנאשמים.

10.  טענות נאשם 1 לעונש

ב"כ נאשם 1 הגיש מסמכים רפואיים הקשורים לנאשם 1 ולמשפחתו (נע/1), מסמכים מבית הספר (נע/2), ומסמך רפואי לגבי מצבו של אחיו של הנאשם (נע/3). לדבריו, היות שנאשם 1 היה קטין, לא היה מקום שב"כ המאשימה יטען לעונש לפי המתכונת שנקבעה בתיקון 113 לחוק העונשין. ב"כ נאשם 1 הוסיף וטען, כי העונש לו עתרה המאשימה גבוה משמעותית מעונשים שנהוג לגזור על קטינים בגין מעשים דומים, ולחיזוק דבריו הוא הפנה לפסיקה רלוונטית. ב"כ נאשם 1 הדגיש את הנסיבות האישיות של נאשם 1. לנוכח כל האמור טען ב"כ נאשם 1כי יש לגזור עליו עונש שלא יעלה על 24-20 חודשי מאסר.

11.  טענות נאשם 2 לעונש

לדברי ב"כ נאשם 2, המבחנים שנקבעו בפסיקה מראים כי יש לקבוע מתחם ענישה אחד לכלל העבירות שביצע, היות שקיים קשר הדוק וענייני בין המעשים, שהתבצעו באותו אזור גיאוגרפי ובהפרש זמנים קצר, של כשעתיים.

ב"כ נאשם 2 ביקש להדגיש כי חלקו של נאשם 2 באירוע נשוא האישום הראשון מצומצם, וכי הוא לא השתתף בפעולות הפורעים האחרים, כך שלא ניתן להטיל עליו אחריות למעשיהם. לגבי האישום השני הדגיש ב"כ נאשם 2, כי לא נגרם כל נזק לרכב המשטרתי כתוצאה מזריקת הכיסא לעברו. על כן, טען ב"כ נאשם 2, כי מתחם הענישה ההולם בעניינו של נאשם 2 צריך לנוע בין 20 ל- 36 חודשי מאסר.

במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, הדגיש ב"כ נאשם 2 שהוריו של נאשם זה התגרשו כחודשיים טרם האירועים מושא כתב האישום, וכי מאז הוא מסייע לאמו ולאחיו הצעירים בפרנסה, כך שמאסרו של נאשם 2 יגרום נזק חמור למשפחתו. ב"כ נאשם 2 הפנה לעובדה שנאשם 2 הודה במעשיו והביע חרטה וצער על הפגיעות שנגרמו לנפגע העבירה, זאת עוד בחקירתו במשטרה. ב"כ נאשם 2 ציין, כי נאשם 2 נעדר עבר פלילי, וכי השהייה במאסר עלולה לחשוף אותו לעבריינות ולהשפיע עליו בצורה שלילית, מה גם שמעצרו הממושך מהווה עבורו גורם מרתיע. בסיכום הדברים טען ב"כ נאשם 2 כי אין למצות את הדין עם נאשם 2, וכי יש למקם את עונשו בחלק התחתון של המתחם ולגזור עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל.

12.  דברי הנאשמים

נאשם 1 מסר שהוא מבקש לחזור לחייו הרגילים, לעבוד ולהתחתן, וש"מה שקרה זה טעות".

נאשם 2 אמר כי הוא מתחרט על מה שעשה, והתנצל בפני הקורבן. הוא הצהיר כי משאלתו היא לחזור למשפחתו, לסייע לה כלכלית ולהינשא. לדבריו בזמן שהייתו במעצר הוא עשה עם עצמו חשבון נפש והבין כי עשה טעות חמורה שלא יחזור עליה שנית.

דיון והכרעה

13.  נאשם 1 היה קטין בעת ביצוע העבירות, ולפיכך לא חל בעניינו תיקון 113 לחוק העונשין. להלן נדון תחילה בעניינו של נאשם 2, ולאחר מכן נשלים את הדיון בעניינו של נאשם 1. מטבע הדברים חלק ממה שיכתב להלן בנוגע לשני האישומים הראשונים בהם הורשע נאשם 2, יהיה יפה גם לעניינו של נאשם 1 שהיה שותף למעשים שבוצעו כאמור באותם אישומים.

14.  מתחם העונש ההולם - אירוע אחד או שני אירועים

ב"כ נאשם 2 ביקש לקבוע מתחם ענישה אחד עבור שני האישומים בהם הורשע נאשם 2. לדבריו, האירועים המפורטים בשני האישומים דומים זה לזה, והם התרחשו באותו אזור גיאוגרפי בפער זמנים קטן של כשעתיים בלבד. מאידך, ביקש ב"כ המאשימה לקבוע מתחמי ענישה נפרדים לכל אחד מהמעשים.

סיווג אירועים כאירוע אחד או כמספר אירועים לצורך קביעת מתחם עונש הולם נעשה על יסוד מבחן "הקשר ההדוק", במסגרתו בוחן בית המשפט האם העבירות בוצעו בסמיכות זמנים זו לזו וכחלק מתכנית עבריינית אחת (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.14)). על פי הפסיקה המונח "אירוע אחד" רחב דיו כדי לכלול גם מספר פעולות עברייניות שבוצעו על פני רצף זמן, ואשר כללו מעשים שונים כלפי קורבנות שונים, במקומות שונים (ע"פ 2519/14 אבו קיעאן נ' מדינת ישראל (29.12.14)).

במקרה שלפניי, המעשים המתוארים באישום השני בוצעו שעתיים בלבד לאחר ביצוע המעשים המתוארים באישום הראשון. שני האישומים דומים מבחינת מהותם, באשר שניהם מייחסים לנאשם 2 השתתפות בהתפרעות על רקע לאומני. לפיכך, יש לראות את האירועים הנזכרים בשני האישומים כאירוע אחד. עם זאת יודגש, כי בקביעת מתחם העונש ההולם ובקביעת העונש המתאים תובא כמובן בחשבון העובדה שנאשם 2 ביצע מספר עבירות בשתי ההזדמנויות.

15.  מתחם העונש ההולם - הערכים המוגנים ומידת הפגיעה בהם

במעשיו פגע נאשם 2 בערכים המוגנים של חיי אדם ושלמות גופו, שניים מבין הערכים החשובים ביותר עליהם נועד להגן הדין הפלילי. העבירות שביצע נאשם 2 הן בגדר מעשי טרור שבוצעו ממניע גזעני בתקופה סוערת ורגישה במיוחד. כיוון שכך, במעשיו פגע נאשם 2 גם בערך המוגן שעניינו הסדר הציבורי ובטחון הציבור בכללותו. כמתואר באישום השני, נאשם 2 יידה אבנים על כוחות הביטחון ואף זרק כיסא מתכת על ניידת שנסעה במהירות. בכך פגע נאשם 2 פגיעה חמורה גם בערך המוגן של השמירה על שלומם של אנשי כוחות הביטחון בכלל, ובשעת מילוי תפקידם בפרט. ההקשר בו בוצעו העבירות, התפרעויות שהתחוללו בארץ ובמיוחד בירושלים במהלך התקופה הרגישה של חודש רמדאן, מלמד על כך שנאשם 2 ביקש במעשיו לפגוע בסדר הציבורי ולהקשות על רשויות המדינה להרגיע את הרוחות.

לאור הפגיעות הקשות מהן סובל קורבן העבירה, וכן נסיבות העבירות כפי שתוארו לעיל, סבורני כי מידת הפגיעה שפגעו הנאשמים בערכים המוגנים היא גבוהה.

16.  מתחם העונש ההולם - הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות

העבירות שביצע נאשם 2 כמתואר בשני האישומים הראשונים, לא תוכננו בקפדנות מראש. לא מדובר בעבירות שבוצעו לאחר שנאשם 2 והאחרים שהיו עמו תכננו מראש את פרטי ביצוע העבירות והצטיידו מראש באמצעים לביצוען. ברם, העבירות שביצע הנאשם 2 רחוקות מלהיות עבירות ספונטניות המשקפות כישלון רגעי שלו. נאשם 2 בחר בשני המקרים להשתתף בהתפרעות אלימה, שנמשכה זמן לא קצר. נאשם 2 בחר להיות שותף פעיל בהתפרעויות, ולבצע במסגרתן עבירות חמורות. הדברים אמורים ביתר שאת בכל הנוגע להתפרעות נושא האישום הראשון, שהתרחשה אחרי ההתפרעות נושא האישום השני, ואשר משקפת הסלמה בפעולותיו של נאשם 2. נזכיר בהקשר זה של תכנון העבירות, כי ההתפרעות הראשונה בזמן, זו המתוארת באישום השני, החלה לאחר ששני הנאשמים הלכו יחד עם אחרים מאזור הר הבית לאזור שער שכם: "במטרה להצטרף להתפרעויות אשר התרחשו באזור" (ס' 1 לאישום השני). במצב דברים זה, גם אם לא ניתן לקבוע שהעבירות שבוצעו תוכננו מראש לפרטי פרטים, הרי שהעבירות שבוצעו רחוקות מאוד מלהיות בלתי מתוכננות, ומבחינת נסיבות ביצוען הן דומות בחומרתן לעבירות מתוכננות.

חלקו של נאשם 2 בביצוע העבירות לא היה זניח. הנאשם היה שותף מלא להתפרעויות והוא נטל בהן חלק פעיל. עם זאת, אין טענה שהוא יזם אותן או הנהיג אותן.

הנזק שהיה צפוי להיגרם ממעשיו של נאשם 2 חמור ביותר. אשר לאישום הראשון, מעשיו של הנאשם 2 יחד עם מעשיהם של יתר המעורבים באירוע יכלו להביא לפציעתו האנושה של המתלונן ואף לקיפוח חייו חלילה. נפנה בהקשר זה לכך שהאישום הראשון מתאר מעשה לינץ' שבוצע במתלונן תוך שימוש במגוון אמצעי משחית בהם אבנים גדולות, אלות עץ, ואפילו שוקר חשמלי. נאשם 2 אף הגדיל לעשות בכך שזרק על המתלונן עגלת סופר ממתכת שעה שזה נס על נפשו. גם המעשים בהם הורשע נאשם 2 במסגרת אישום השני יכולים היו לגרום לפציעה קשה של מי מבין כוחות הביטחון, ואף למעלה מכך חלילה. הדברים אמורים הן ביידוי האבנים שיכול היה לגרום לפציעה קשה, יידוי שהתבצע מטווח קצר במשך שעות (ס' 2 לאישום השני), הן בכל הנוגע לכיסא שהשליך נאשם 2 על ניידת המשטרה הנוסעת, מעשה שיכול היה לגרום לתאונת דרכים קשה.

אשר לנזק שנגרם בפועל כתוצאה ממעשיו של נאשם 2 - הנזק שנגרם למתלונן באישום הראשון הוא נזק גוף חמור, הכולל שברים שנגרמו למתלונן בשתי חוליות הגב, וכן ירידה בראייה. לא פחות משמעותי מכך הוא הנזק הנפשי שנגרם למתלונן, כמתואר בתסקיר נפגע העבירה. הנזקים שנגרמו למתלונן מקשים עליו לחזור לשגרת חיים תקינה והם גובים ממנו מחיר כבד ויום יומי במישורי חייו השונים. אכן, נאשם 2 לא גרם במו ידיו לכל הנזקים האמורים, ברם הוא אחראי לכולם בהיותו שותף פעיל ללינץ' שבוצע במתלונן. לעומת זאת, אין טענה לפיה המעשים שביצע הנאשם כמתואר באישום השני גרמו לנזק קונקרטי למי מאנשי כוחות הביטחון או לניידת.

את העבירה המתוארת באישום הראשון ביצע נאשם 2 מתוך מניע לאומני אידיאולוגי, היבט המביא את העבירה בגדרי המונח "מעשה טרור", ומוסיף לה נופך משמעותי של חומרה. המניע הלאומני עולה בבירור מעובדות כתב האישום, לפיהן תקיפת המתלונן נעשתה לאחר שהמתפרעים זיהו כי הוא בעל חזות יהודית וצעקו "מתנחל, מתנחל" ו- "להכות , להכות". את העבירות המתוארות באישום השני ביצע נאשם 2 המטרה להפר את השלום ולהטיל אימה על הציבור (ס' 4 לאישום השני). גם מניעים אלו מוסיפים חומרה למעשיו של הנאשם 2. ונזכיר, העבירות בוצעו בתקופה רגישה במיוחד, עובדה שגם היא מוסיפה למעשים נדבך של חומרה יתירה.

לכל האמור יש להוסיף, כי במעשים שביצע נאשם 2 כמתואר באישום הראשון, הוא גילה אכזריות. נאשם 2 בעט במתלונן בעודו שוכב על הרצפה מדמם, ואת עגלת המתכת זרק נאשם 2 על המתלונן בשעה שזה ברח לכיוון השוטרים.

17.  מתחם העונש ההולם - הענישה הנוהגת

בית המשפט העליון עמד בימים אלו ממש על חומרתן היתירה "של עבירות אלימות המבוצעות על רקע גזעני, במסגרת המון משולהב; על אחת כמה וכמה שכך הוא הדין, כאשר אותו המון מוּסת תוקף, באלימות רבה, אנשים תמימים שאִתרע מזלם ליפול לידיו" (ע"פ 5633/22 רמי סאלח אל דין נ' מדינת ישראל (28.11.222)). דברים אלו אינם חד פעמיים, ולא נועדו למקרה קונקרטי נדיר בנסיבותיו. הדברים הם בבחינת המשך לפסיקתו העקבית של בית המשפט העליון בנוגע לעבירות תקיפה והתפרעות שמבוצעות בתקופה רגישה:

"בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הגלומה בעבירות התפרעויות המונים, אשר מציבות סכנה ישירה וממשית לחיי אדם, ואף עלולות להוביל לפגיעות רציניות בגוף ורכוש. לפיכך, נקבע כי יש לנקוט במדיניות ענישה אשר תרתיע ותרסן התפרעויות העלולות לסחוף המון רב ולצאת מגדר שליטה.... הדבר נכון ביתר שאת כאשר העבירות בוצעו ממניע גזעני, שמהווה נסיבה מחמירה שבכוחה להכפיל את עונשו של מבצע העבירה או להוביל למאסר של 10 שנים, לפי העונש הקל יותר.... נקבע זה מכבר שכאשר מדובר בעבירות שבוצעו מתוך מניע גזעני נדחים ככלל שיקולי ענישה אחרים, ובהם נסיבות אישיות ושיקולי שיקום, מפני שיקולי ההגנה על שלום הציבור וביטחונו ושיקולי הרתעת היחיד והרבים.... יש מקום ליתן משקל מתאים גם לפרק הזמן שבו נעברו העבירות, במהלכו הייתה האוכלוסיה האזרחית נתונה למתקפה של אלפי רקטות, כפי שמתואר בכתב האישום המתוקן, ובמקביל התעורר גל של הפרות סדר והתפרעויות אלימות, שכלל תקיפת כוחות הביטחון, כמו גם תקיפת אזרחים יהודים וערבים. גם בכך יש להקרין גם על אפיוני החומרה של ההתפרעות והעבירות האחרות שבוצעו ממניע של גזענות."

(ע"פ 901/22 מדינת ישראל נ' מוחמד אסווד (24.2.22)).

העבירות בהן הורשעו הנאשמים הן עבירות המהוות "מעשה טרור", כהגדרתו של זה בחוק המאבק בטרור. לגבי מדיניות הענישה בעבירות המהוות מעשה טרור, הודגש כי:

"...המחוקק הורה על החמרת הענישה ועל עליית מדרגה במאבק בטרור במישור המשפט הפלילי. ואם זוהי מצוות המחוקק, הרי שתפקידו של בית המשפט - ליישמה. לא נוכל אפוא להנחות את עצמנו עוד לפי מדיניות הענישה שנהגה עובר לכניסתו של חוק המאבק בטרור לתוקף, ולהותיר את הוראות החוק בבחינת משפט עלי ספר, 'הלכה ואין מורין כן'..."

(ע"פ 1466/20 מדינת ישראל נ' פלוני (22.7.20) וכן ע"פ 5633/22 הנ"ל בפסקה 20 לפסק הדין).

בהמשך לאמור, בע"פ 5633/22 הנ"ל נגזרו על מי שהיו מעורבים בביצוע לינץ' והורשעו בעבירות של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה, מעשה טרור של ניסיון הצתה, התפרעות ועוד, עונשים של 6 ו-9 שנות מאסר בפועל. ראוי לציין, עם זאת, כי נסיבות המקרה בע"פ 5633/22 חמורות משמעותית מהמעשים בהם הורשעו הנאשמים שלפניי, הן מבחינת מספר העבירות הן מבחינת נסיבותיהן, טיבן וחומרתן.

18.  בטיעוניו הפנה ב"כ המאשימה ראשית לת"פ (מחוזי י-ם) 24187-06-21 מדינת ישראל נ' פלוני (5.4.22), בו נדון עניינם של שני הקטינים שהיו מעורבים באירוע נושא האישום הראשון שלפניי. כל אחד מהקטינים האמורים בעט פעם אחת במתלונן. אחד הקטינים הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה, ואילו הקטין השני הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע אותה עבירה ובביצוע עבירות נוספות שביצע במסגרת אירוע ההתפרעות המתואר באישום השני שלפניי. על הקטין הראשון נגזר עונש של 24 חודשי מאסר, ואילו על הקטין השני נגזר עונש של 30 חודשי מאסר. ערעור בתיק זה תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון (ע"פ 3183/22).

19.  בנוסף, בהקשרו של האישום הראשון, הפנה ב"כ המאשימה לפסקי דין אשר ניתנו בעת האחרונה, בהם התקבלו ערעורים שהגישה המאשימה על קולת עונשם של נאשמים שהורשעו בעבירות רלוונטיות לענייננו.

בע"פ 901/22 מדינת ישראל נ' מוחמד אסווד (14.2.22) הנ"ל, הורשע המשיב במסגרת הסדר טיעון בעבירות של התפרעות ממניע גזעני שסופה נזק, הסגת גבול כדי לעבור עבירה ממניע גזעני, והיזק בזדון ממניע גזעני. מדובר היה במקרה שבו בתקופת מבצע "שומר החומות" הוצתה דלת הכניסה של מלון בעכו, ולאחר שכבתה האש נכנסו למלון מספר רעולי פנים ולאחריהם המשיב, וזרעו במלון הרס, זאת מתוך מניע של גזענות. באישום נוסף בו הורשע המשיב נאמר כי יום קודם לכן, בעת שהתחוללו התפרעויות בעיר עכו, הצטרף המשיב להתפרעות בעיר, שבמסגרתה יידו המתפרעים אבנים לעבר שוטרים. בבית המשפט המחוזי נגזר על המשיב עונש של 12 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים. בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של המאשימה והעמיד את עונשו של המשיב על 22 חודשי מאסר.

בתפ"ח 13604-07-21 מדינת ישראל נ' סרור (22.2.22), נדון עניינם של שני נאשמים אשר הורשעו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של מעשה טרור של תקיפה בנסיבות מחמירות. באותו מקרה בתקופת מבצע "שומר החומות" נסע אדם יהודי בעל חזות דתית ברכב בואדי ג'וז שבירושלים בדרכו להתפלל בכותל המערבי. אנשים שהתגודדו במקום זיהו אותו כ"יהודי" והחלו לתקוף אותו ואת רכבו ביידוי אבנים, בעיטות, מכות ועוד. כשניסה לברוח, חלק מהפורעים דלקו אחריו, הפילו אותו לקרקע והיכו אותו בכל חלקי גופו. בשלב זה הצטרפו הנאשמים לפורעים; נאשם 1 הכה את המתלונן ברגליו באמצעות קסדת אופנוע ובעט בו, ונאשם 2 בעט ברגליו של המתלונן שתי בעיטות ואז שתי בעיטות נוספות, כל זאת מתוך מניע לאומני אידיאולוגי. לאחר שהנאשמים עזבו את המתלונן, הפורעים המשיכו להכותו ואף הציתו את רכבו. על הנאשמים, בני 21 ו-23 בעת ביצוע המעשים, נגזר עונש של 34 חודשי מאסר.

בת"פ 24594-06-21 מדינת ישראל נ' אטנאו (11.7.22), נדון עניינו של נאשם אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות ובעבירה של חבלה במזיד ברכב ממניע גזעני. בנוסף, בתיק שצורף הורשע הנאשם בשתי עבירות איומים. באותו מקרה במהלך מבצע "שומר החומות" הגיע הנאשם עם כ-18 אחרים, שחלקם קשרו קשר להתעמת עם ערבים על רקע לאומני-אידיאולוגי וממניע גזעני, והצטיידו בנשק קר, לחניון בו ישב קורבן העבירה ברכבו ואכל את ארוחת סיום צום הרמדאן. לאחר שניידת שהייתה במקום התרחקה משם, ניגשו הפורעים האחרים לקורבן, ריססו את פניו בגז מדמיע, יידו עליו אבנים גדולות והשליכו לכיוונו בקבוק זכוכית. הוא השים עצמו כמת, ואז נאשם אחר ניגש אליו ודקר אותו בכתפו בסכין. בגין השתתפותו של הנאשם באירועים אלו נגזר עליו עונש של 31 חודשי מאסר.

20.  כמו כן, הפנה ב"כ המאשימה לפסקי דין הנוגעים לאישומים הנוספים בהם הורשע הנאשם.

בת"פ 40553-07-21 מדינת ישראל נ' מסעוד (28.2.22), נדון נאשם נעדר עבר פלילי, שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות בחומר נפיץ בצוותא, ניסיון תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והתפרעות. על פי עובדות האישום, במהלך מבצע "שומר החומות" החלה התפרעות בשכונת בית חנינה בירושלים נגד כוח רגלי של משמר הגבול שביצע פעילות משטרתית באזור במטרה להגן על בתי יהודים מפני הפרות סדר. כמה עשרות מתפרעים חסמו את הכביש עם פח זבל, הציתו צמיגים והשליכו לעבר השוטרים ובתי היהודים אבנים, זיקוקים ובקבוקי תבערה ממרחק של כ-20 מטרים. הנאשם השתתף בהתפרעות יחד עם אחרים בכך שיידה כעשר אבנים לעבר השוטרים מטווח של כ-30 מטרים. הנאשם נידון ל-12 חודשי מאסר ולעונשי מאסר על תנאי.

בת"פ 39345-01-17 מדינת ישראל נ' אבו עוויס (16.7.17), נדון עניינו של נאשם כבן 19 בעת ביצוע העבירה, נעדר עבר פלילי, שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה וחבלה במזיד לרכב. הנאשם יידה אבן שפגעה בחלקו האחורי של רכב נוסע בכפר עיסאוויה בירושלים, לאחר שעוברי אורח ברחוב צעקו כי יש יהודים ברכב. אחרים יידו אבנים נוספות לעבר הרכב, ואלה ניפצו את שמשת החלון הקדמי. כתוצאה מכך, נפצעה המתלוננת משברי זכוכית בצווארה, לחייה וידה הימנית. הנאשם נדון ל-24 חודשי מאסר ולעונשים נלווים.

בעפ"ג 26975-04-22 מדינת ישראל נ' שמוך (12.5.22), נדון משיב שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של התפרעות והפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות. במהלך מבצע "שומר החומות", השתתף המשיב במספר אירועי התפרעות בעיר עכו: באחד, יידה אבנים לעבר שוטרים שהגיעו למסגד כדי לפזר התפרעות אלימה; בשני, השתתף בהתקהלות במסגרתה חסמו רעולי פנים כבישים באמצעות פחי אשפה וחפצים אחרים, יידו אבנים ובקבוקי תבערה, ירו זיקוקים וגרמו לנזק לרכוש. במהלך התפרעות זו יידה הנאשם שני בקבוקי זכוכית לעבר שוטרים שעמדו מטרים ספורים ממנו. בבית משפט השלום נידון המערער ל-7 חודשי מאסר בפועל, ואילו בערעור נגזר עליו עונש של 12 חודשי מאסר.

21.  ב"כ נאשם 1 הפנה למספר גזרי דין, לרבות גזר הדין בת"פ 24187-06-21 מדינת ישראל נ' פלוני (5.4.22) שנזכר לעיל.

בע"פ 3067/22 מדינת ישראל נ' בכיראת (16.6.22), נדון עניינו של משיב אשר הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירת איומים ממניע גזעני, עבירת מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה ועבירת מעשה טרור של ניסיון חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי עובדות כתב האישום, במהלך תקופת הרמדאן המתוחה שקדמה למבצע "שומר החומות", נסע הנאשם בשתי הזדמנויות שונות ברכב ממנו הושלכו אבנים לכיוון צעירים בעלי חזות יהודית-חרדית. המשיב נדון בבית המשפט המחוזי ל-30 חודשי מאסר בפועל. ערעור המדינה על קולת העונש התקבל, ועונשו הוחמר ל-35 חודשי מאסר.

בע"פ 8538/18 אחמד פרוך נ' מדינת ישראל (7.1.19), נדון עניינו של מערער שפגש בשני צעירים בעלי חזות חרדית, והכה אחד מהם בראשו. לאחר כחצי שעה כשחזרו שני הצעירים למקום, חסם המערער עם חברו את דרכם, החבר קשר את פאותיו של אחד הצעירים זו לזו ואילץ אותם לחזור על דברים בגנות ראש הממשלה, המשטרה ומדינת ישראל ובשבח ארגון החמאס, תוך שהמערער תירגם להם את דברי האחר. בשלב מסוים אמר המערער למתלוננים שבכוונתו ובכוונת חברו לחטוף אותם, והחל לגרור אחד מהם במורד הרחוב. בהמשך, המערער וחברו אילצו את המתלוננים לחזור אחריהם על מילים מתוך השאהדה האסלאמית, חבטו באחד מהם, ואילצו את השני לנשק את ידיהם. לאורך כל זאת המערער בעט במתלוננים ותיעד את דבריו במכשיר הטלפון הנייד. המערער נדון ל-20 חודשי מאסר בפועל. ערעורו של המערער על חומרת העונש התקבל ועונשו הופחת ל-15 חודשי מאסר בפועל.

בע"פ 3183/16 שלמה עופרי נ' מדינת ישראל (4.1.17), נדון עניינו של מערער שהורשע בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות ממניע גזעני ובעבירת היזק בזדון, לאחר שיחד עם אחיו, קיללו את המתלוננים, שעבדו בסימון חניות בירושלים. המתלוננים ברחו מן המקום, וכשחזרו, שוב הגיעו בשלב מסוים למקום הנאשם ועוד שניים מאחיו. האחים האחרים היו מצוידים באלה מברזל ובאקדח גז, אותו כיוון אחד מהם כלפי המתלוננים שנסו לכיוונים שונים. השלושה רדפו אחרי אחד המתלוננים שניסה לתפוס מחסה בתוך שירותים בחנות מכולת, עקרו את דלת השירותים והכו את המתלונן באמצעות אלת ברזל ויעה. המערער נדון ל-8 חודשי מאסר בפועל ועונשים נלווים.

בת"פ 56498-08-19 מדינת ישראל נ' קיאנייה (14.9.20), נדון נאשם שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות. על פי עובדות האישום, בליל תשעה באב, שבו חל גם חג הקורבן, נסע המתלונן באיטיות ברכב ברחוב צלאח א-דין הפקוק. בשלב מסויים הבחינו הנאשם ואחרים במתלונן החובש כיפה, והחליטו לכלות בו את זעמם. הם היכו את המתלונן ובעטו בו, ואף יידו לעברו אבנים וחפצים נוספים שחלקם פגעו בראשו. אחד המעורבים האחרים ניסה למשוך את המתלונן ולהוציאו מהרכב. חלקו של הנאשם באירוע התבטא בכך שהוא שהלך עם האחרים אחר הרכב במהלך נסיעתו האיטית, ראה את האחרים מכים את המתלונן, מכים ברכב ומיידים אבנים וחפצים לעברו. הנאשם, צעיר בן 22 בעל שלוש הרשעות קודמות בעבירות אלימות, נידון לשנתיים מאסר ולעונשים נלווים.

22.  אף ב"כ נאשם 2 הפנה לפסיקה רלוונטית לעניין העונש, לרבות לחלק מפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ נאשם 1. חלק מגזרי הדין אליהם הפנה ב"כ נאשם 2 מתייחסים לעבירות פחות חמורות מאלו שבהן הורשעו הנאשמים שלפניי, עבירות שנדונו בבתי משפט שלום, ועל כן הרלוונטיות שלהם לענייננו מוגבלת מאוד, אם בכלל. בנוסף הפנה ב"כ נאשם 2 לגזרי הדין אותם אסקור להלן.

בע"פ 577/22 מדינת ישראל נ' אוחנינה (6.3.22), נדון עניינו של משיב אשר במסגרת הסדר טיעון הודה בכך שהצטרף להתפרעויות מאורגנות מראש של יהודים אשר ביקשו לפגוע באזרחים ערביים ובבתי עסק שבבעלותם בבת ים, זאת על רקע מבצע "שומר החומות". לאחר שעשרות תוקפים שלא כללו את המשיב הכו את המתלונן, חשמלו אותו, הפילו אותו לרצפה והכו אותו, הצטרף המשיב לאירוע בכך שזרק לעבר רכבו של המתלונן בקבוק וניפץ את השמשה השמאלית האחורית, ירק על המתלונן שהיה שרוע על הקרקע, וגנב חפצים מרכבו. המשיב אף התראיין לערוץ "כאן 11" והצהיר על רצונו לנהוג באלימות כלפי ערבים ואף לרצוח אותם. בגין מעשים אלו הורשע המשיב בעבירות הסתה לאלימות, הסתה לגזענות, התפרעות שסופה נזק מתוך מניע גזעני, וחבלה במזיד ברכב ממניע גזעני. הנאשם נידון ל-12 חודשי מאסר בפועל, ובערעור הוחמר עונשו ל-20 חודשי מאסר.

בע"פ 159/22 מדינת ישראל נ' אבו תאיה (2.3.22), נדון עניינו של מערער שהורשע במסגרת הסדר טיעון בשתי עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות ממניע של גזענות או עוינות כלפי ציבור. על פי עובדות כתב האישום, בתקופת מבצע "שומר החומות" המתלוננים, בעלי חזות יהודית-חרדית, צעדו ברחוב שער שכם בירושלים בדרכם להתפלל בכותל המערבי. המשיב הבחין בהם, יצא מהרכב בו נהג בעודו מחזיק חפץ חד, ושאל אותם לאן הם הולכים. לאחר שהשיבו :"לכותל", הוא שאל אותם: "אתם לא יודעים שהמצב מסוכן?", ואז צעק: "אללה הוא אכבר" והיכה אותם בפניהם באמצעות החפץ החד. אחד מהמתלוננים שלף אקדח שנשא ברישיון וכיוונו לעבר המשיב. בהמשך לכך שני המתלוננים השכיבו בכוח את המשיב על הקרקע במטרה לעכבו ולמסור אותו לידי המשטרה. כעבור מספר דקות החלה במקום התקבצות צעירים ערבים שקראו קריאות לעבר המתלוננים ופעלו בכוח על מנת למלט את המשיב. על המשיב נגזר בבית המשפט המחוזי עונש של 11 חודשי מאסר, ואילו בערעור עונשו הוחמר ל-22 חודשי מאסר.

בתפ"ח 17534-10-19 מדינת ישראל נ' פלוני (28.2.21), נדון נאשם בן כ-15 שהורשע בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות של מעשה טרור, החזקת סכין שלא כדין, וכניסה לישראל בניגוד לחוק. על רקע מצוקה נפשית ורצון לשים קץ לחייו כשהיד, הנאשם נטל ממטבח ביתו סכין שלהבה באורך 13 ס"מ, צעד שלוש שעות בחיפוש אחר קורבן יהודי פוטנציאלי, ולבסוף הבחין במתלוננת בסמוך לתחנת אוטובוס בצומת מודיעין. הוא הניף בידו את הסכין ונעץ אותה בחוזקה בכתף ימין של המתלוננת, ואז נמלט מהמקום עד שלבסוף נעצר על ידי כוחות צבא שדלקו אחריו. למתלוננת נגרמו חתך עמוק ושבר בצלע האחורית מימין. על הנאשם נגזר עונש של ארבע שנות מאסר בפועל.

בת"פ 32585-03-21 מדינת ישראל נ' קוואסמה (10.11.21), נדון עניינו של נאשם בן כ-18.5 בעת ביצוע העבירות, שהורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של השתתפות בהתפרעות, מעשה טרור של ניסיון הצתה בצוותא, ופעולה בנשק למטרות טרור בצוותא. הנאשם יחד עם אחרים, קשרו קשר להשתתף יחד בהפרות סדר נגד כוחות הביטחון במחנה הפליטים שועפאט. הנאשם ואחרים יידו במהלך ההתפרעות שהתחוללה סמוך למחסום הכניסה למחנה הפליטים, בקבוקי תבערה לעבר שער הכניסה, זאת מתוך מניע גזעני לאומני. בית המשפט הביא חשבון מחד את נסיבות חייו הקשות של הנאשם, לרבות פציעה שהקשתה עליו לעבוד, ומאידך, את שלוש הרשעותיו הקודמות, שבגין חלקן אף ריצה עונשי מאסר בפועל, וגזר עליו עונש של 16 חודשי מאסר בפועל

23.  מתחם העונש ההולם - נאשם 2

לנוכח כל האמור לעיל אני קובע כי מתחם העונש ההולם בעניינו של נאשם 2, בגין כל העבירות בהן הוא הורשע עומד על 36 עד 72 חודשי מאסר בפועל בצירוף עונשים נלווים.

24.  העונש המתאים - נאשם 2

במסגרת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, יש להביא בחשבון את הודאתו של נאשם 2, אשר הביאה לחיסכון בזמנה של המאשימה ובזמנו של בית המשפט. שיקול זה יעמוד לזכות הנאשם, זאת מבלי לגרוע מחומרת העבירות שביצע. כן יש לזקוף לזכות הנאשם את העובדה שאין לו עבר פלילי. כאמור בתסקיר שירות המבחן, עד למעצרו ניהל הנאשם אורח חיים תקין, לרבות במישור התעסוקתי, ושאיפותיו לעתיד נורמטיביות.

הנאשם הביע חרטה מילולית על מעשיו, אך התרשמות שירות המבחן היא שהנאשם התקשה לקבל אחריות מלאה על המעשים, והוא אף התקשה לבחון את דפוסי התנהגותו האלימים והמכשילים. התרשמות זו מטילה צל על דברי החרטה שהשמיע הנאשם בבית המשפט.

ונזכיר, שירות המבחן העריך בתסקיר כי הסיכון להישנות עבירות מצדו של הנאשם גבוה.

בקביעת העונש המתאים לנאשם אביא בחשבון כי הוא הבן הבכור במשפחתו, ושבתוקף מעמדו ככזה הוא דואג לפרנסת משפחתו. כן אביא בחשבון את נסיבות חייו של הנאשם, אשר נאלץ להפסיק את לימודיו בגיל צעיר בשל קשייה הכלכליים של משפחתו. ואולם, לנוכח חומרת מעשיו של הנאשם משקלן לקולה של נסיבות חייו לא יכול להיות משמעותי.

לנוכח האמור, ובמיוחד לנוכח הודאתו של הנאשם ועברו הנקי, ימוקם עונשו בתחתית השליש האמצעי של מתחם העונש ההולם.

25.  דיון והכרעה - נאשם 1

עתה, נפנה לדון בעניינו של נאשם 1, שכאמור, היה קטין בעת ביצוע העבירות.

לנאשם 1 מיוחסים בכתב האישום בו הוא הודה, שלושה אישומים ולא שניים כפי שיוחסו לנאשם 2. הערכים המוגנים בהם פגע נאשם 1 דומים לאלו שבהם פגע נאשם 2, כאמור לעיל, וכך גם חומרת הפגיעה בערכים המוגנים. כפי שכבר צוין לעיל, נסיבות ביצוע העבירות בשני האישומים הראשונים, להם היו שותפים שני הנאשמים, מלמדות על מעשים בדרגת חומרה גבוהה. הדברים שנכתבו לעניין זה בקשר עם נאשם 2 יפים גם לעניינו של נאשם 1. עם זאת, נצביע על הבדלים שיש בין מעשיו של נאשם 1 למעשיו של נאשם 2 באירוע נושא האישום הראשון. כך, מחד נאשם 1 לא זרק עגלת מתכת על נפגע העבירה בעודו מנסה להימלט על נפשו, ברם מאידך יש להביא בחשבון לחובת נאשם 1 את העובדה שהוא זה שגרם לנפילתו ארצה של נפגע העבירה: "דבר שהוביל להגברת מעשי האלימות של הפורעים כנגד הקורבן", כלשון כתב האישום. על כן, בסיכומו של דבר אני סבור כי חלקיהם של שני הנאשמים באירוע המתואר באישום הראשון דומים. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לאישום השני, שם חלקו של נאשם 2 משמעותי יותר, כיוון שהוא גם זרק כיסא מתכת על ניידת נוסעת. אשר לאישום השלישי, אשר מיוחס לנאשם 1 בלבד, מחד, יש לזקוף לחובת הנאשם את העובדה שהוא יידה אבן על חיילים, ושהאבן פגעה בג'יפ צבאי וגרמה לו נזק פח. מאידך, יש להביא בחשבון כי האבן נזרקה ממרחק לא מאוד קרוב של כ- 50-40 מטר, וכי המעשה לא היה מתוכנן מראש. רצף העבירות שביצע נאשם 1, החל מהעבירות שפורטו באישום השלישי אשר בוצעו בחודש 7.2.20, עבור לעבירות שביצע הנאשם 1 כמתואר באישום השני כשנה לאחר מכן, וכלה בעבירות שביצע נאשם 1 מספר שעות לאחר מכן, כמתואר באישום הראשון, מלמד על הסלמה במעשיו של הנאשם.

בקביעת עונשו של נאשם 1 יש להביא בחשבון שהוא היה קטין בן מעט פחות מגיל 17 בעת שביצע את העבירה המתוארת באישום השלישי, ובן כמה ימים פחות מגיל 18 בעת שביצע את העבירות המתוארות בשני האישומים הראשונים. גילו של נאשם 1 מצדיק להקל בעונשו ביחס לעונש שייגזר על נאשם 2. יש לזקוף לזכות נאשם 1 את הודאתו במיוחס לו, שחסכה מזמנה של המאשימה ומזמנו של בית המשפט, וכן את עברו הנקי. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהאמור בתסקיר שירות המבחן, לפיו נאשם 1 לא השתלב בהליך טיפולי והתקשה להתחבר לחומרת מעשיו. נביא גם בחשבון את העובדה שנאשם 1 נושא בעיקר נטל פרנסת משפחתו ואת יתר הנסיבות המשפחתיות של נאשם 1, לרבות המסמכים הרפואיים שהוצגו לעניין זה. ולבסוף, מכוח עקרון אחידות הענישה יש לתת משקל ראוי לעובדה שעל שני קטינים אחרים שהיו מעורבים באירוע המתואר באישום הראשון, ואחד מהם גם באירוע המתואר באישום השני, נגזרו עונשים של 24 ו- 30 חודשי מאסר בפועל.

26.  לאחר שנתתי דעתי לכל השיקולים האמורים אני מרשיע את נאשם 1 בביצוע העבירות בהן הוא הודה כאמור בפתח גזר הדין, ואני גוזר עליו את העונשים שלהלן:

א.    36 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס.

ב.      8 חודשי מאסר על תנאי אותם ירצה הנאשם בפועל אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא הוא יבצע עבירה מהעבירות בהן הוא הורשע לפניי, למעט עבירה של חבלה במזיד ברכב, ו-4 חודשי מאסר על תנאי אותם ירצה הנאשם בפועל אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא הוא יבצע עבירה של חבלה במזיד ברכב.

ג.       הנאשם יפצה את נפגע העבירה באישום הראשון, בסכום של 7,500 ₪. סכום הפיצוי ישולם בעשרים תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.5.23 ובכל אחד בחודש בחודשים שלאחר מכן.

27.  לאחר שנתתי דעתי לכל השיקולים האמורים אני גוזר על נאשם 2 את העונשים שלהלן:

א.    52 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו לפי רישומי שב"ס.

ב.      12 חודשי מאסר על תנאי אותם ירצה הנאשם אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא הוא יבצע עבירה מהעבירות בהן הורשע לפניי, למעט עבירה של חבלה במזיד ברכב, ו- 6 חודשי מאסר על תנאי אותם ירצה הנאשם בפועל אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא הוא יבצע עבירה של חבלה במזיד ברכב.

ג.       הנאשם יפצה את נפגע העבירה באישום הראשון בסך של 15,000 ₪. סכום הפיצוי ישולם בעשרים תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.5.23 ובכל אחד בחודש בחודשים שלאחר מכן.