רקע

1.    בהכרעת הדין מיום 30.4.23 הורשע הנאשם בעבירות כדלקמן: ניסיון הצתה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בצירוף סעיף 25 לחוק; הצתה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק; ניסיון ההצתה לפי סעיף 448(א) בצירוף סיפא בצירוף סעיף 25 לחוק; ייצור נשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק; חבלה במזיד ברכב ממניע גזעני לפי סעיף 413ה לחוק, בצירוף סעיף 144ו לחוק. יוער, כי הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, למעט שאלת המניע לביצוע העבירות, כאשר בשאלה זו נשמעו הוכחות וסיכומים, שלאחריהם הורשע הנאשם, בכך שהעבירות בוצעו ממניע גזעני.

2.    על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בלילה שבין חמישי לשישי, 22.7.22, גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה להצית רכב בחניון "בית אורות" בשכונת א-טור, הנמצא מתחת לבניין בו מתגוררים תושבים יהודים ומשמש אותם (להלן: "החניון" או "חניון בית אורות"), וזאת ממניע של גזענות.

3.    בשעה 00:39 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם לחניון כשהוא מצויד בבקבוק פלסטיק ובו חומר דליק, ובבקבוק נוסף שתכולתו אינה ידועה למאשימה. הנאשם ניסה לשפוך את החומר הדליק על רכב לבן מסוג "יונדאי" שחנה בחניון ולהציתו, אך רכב היונדאי לא נדלק. או אז, שפך הנאשם את החומר הדליק על הקיר הסמוך לרכב היונדאי והדליק חתיכת בד והשליכה במקום, במטרה להבעיר אש מסביב לרכב. לאחר מכן עזב הנאשם את החניון.

4.    בבוקר למחרת, גמלה בלבו של הנאשם ההחלטה לשוב אל החניון כדי להצית רכב של יהודי, לאחר שניסיונו בלילה לא צלח. הנאשם יצא מביתו כשהוא מצויד בבקבוק פלסטיק ובצנצנת זכוכית המכילים טינר, וכן בכפפות ובדבק. בשעה 8:09 או בסמוך לכך הגיע הנאשם אל מוזיאון "רוקפלר", שהינו מוזיאון לארכיאולוגיה המסונף למוזיאון ישראל, ובו שוכנים בנוסף משרדי רשות העתיקות (להלן: "המוזיאון"). בסמוך לכך מילא החשוד את בקבוק הפלסטיק בחומר דליק ובבד (להלן: "בקבוק התבערה").

5.    הנאשם ניגש אל שער המוזיאון, השליך את בקבוק התבערה אל מעבר לשער, אשר התלקח בסמוך לכניסה הפנימית של שער המוזיאון, ועזב את המקום. כתוצאה מכך הוצת פח זבל ירוק ונגרם לו נזק קל.

6.    הנאשם המשיך בדרכו ובשעה 9:18 הגיע שוב אל חניון "בית אורות". הנאשם ניגש אל רכב מסוג מאזדה, אשר בבעלותה של הגב' אסתר ליאור המתגוררת בבניין (להלן: "הרכב"), שפך את הטינר על חלקו הקדמי של הרכב וכן על הרצפה, והצית את הרכב. מיד לאחר מכן עזב הנאשם את החניון. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, הרכב עלה באש וחלקו הקדמי נשרף כליל, וכן חדר עשן לדירות הבניין. כוחות כיבוי הגיעו למקום וכיבו את האש. הנאשם ביצע את המתואר לעיל, מתוך מניע של גזענות ואך נוכח העובדה כי מדובר בנכסים השייכים או המזוהים עם יהודים.

7.    במעשיו האמורים לעיל, שילח הנאשם אש במזיד בדבר לא לו וכן ניסה לשלח אש במזיד בדבר לא לו, וכן ניסה לשלח אש במזיד בדבר לא לו במטרה לפגוע בנכס המשמש את הציבור, ייצר נשק והרס במזיד רכב ממניע גזעני.

הצהרת נפגעת העבירה

8.    נפגעת העבירה, הגב' אסתר ליאור הצהירה, כי היא מתגוררת עם בעלה שהוא בן 90, הרב דוב ליאור, בשכונת "בית אורות" למעלה משבע שנים. במהלך תקופה זו, לדבריה, הם נתקלים בניסיונות פיגוע וטרור רבים בשכונתם. היא הדגישה, שהנאשם שרף את רכבם אשר חנה מתחת לביתם, ובכך פגע בהם קשות וגרם לחששות רבים, שכן בבניין גרים משפחות עם ילדים, וכי בעת האירוע ילדי הבניין שיחקו בחנייה, והם אלה שהזעיקו את המבוגרים, ואך בנס האירוע לא הסתיים באסון. היא ציינה, שבעקבות מעשיו של הנאשם, חדרי המדרגות התמלאו בעשן, וכלל הדיירים פונו מבתיהם. לדבריה, אירוע זה גרם לכאב לב רב, ופגיעה קשה בתחושת הביטחון של דיירי הבניין. הנפגעת ביקשה מבית המשפט להשית על הנאשם עונש חמור, ולהטיל עליו סכום פיצוי גדול, על מנת שתוחזר תחושת הביטחון וההתרעה כנגד מי שמנסה לפגוע בהם, וכן פיצוי על הנזק לרכב.

טיעוני הצדדים לעונש

9.    ב"כ המאשימה הדגישה את הערכים המוגנים שנפגעו והם הגנה על שלום הציבור וביטחונו וכן הגנה על שלמות גופם ורכושם של נפגעי העבירה והציבור. כמו כן, הדגישה כי מעשים אלה נעשו ממניע גזעני, דבר המעצים את הפגיעה בערכים אלה. בנוסף, ציינה כי בית המשפט העליון עמד רבות על חומרתה של עבירת ההצתה, לאור הפוטנציאל ההרסני הטמון בה, נוכח הסכנה לגוף ולרכוש, וקבע כי נדרשת ענישה מרתיעה בעבירה זו, בשים לב לנסיבות המקרה, לשאלת התכנון, פוטנציאל הסיכון ותוצאות המעשה.

10.ב"כ המאשימה היפנתה לפסיקה הנוגעת לשאלת המניע הגזעני וציינה, כי מדובר בעבירות חמורות כפליים, וכי לא בכדי קבע המחוקק כפל עונש למקרים כאלה. כמו כן, הפנתה לפסיקה בה בית המשפט העליון קבע, כי כאשר העבירות בוצעו ממניע גזעני, נדחים שיקולי הענישה האחרים, ונסיבות של שיקום, בשל שיקולי הרתעה והצורך להגן על ביטחונו ושלומו של הציבור.

11.אשר לנסיבות ביצוע העבירה- טענה ב"כ המאשימה שקדם לאירועים תכנון מוקדם, שכן הנאשם הצטייד מראש בחומר דליק באירוע הראשון, וכאשר ניסיון זה לא צלח, שב בשנית בבוקר כאשר הוא מצויד גם בכפפות. מעבר לכך, הנאשם ביצע את העבירות במספר שלבים, ולא חדל ממעשיו, למרות שיכול היה לעשות זאת בין שלב לשלב. גם כאשר לא הצליח להצית, החליט הנאשם לחזור שוב למקום על מנת שישלים את תוכניתו, ואף הוסיף תחנה נוספת בדרך, כאשר השליך שם בקבוק תבערה.

12.אשר לנזק שנגרם בעקבות מעשיו של הנאשם- ציינה ב"כ המאשימה, כי רכבה של נפגעת העבירה נשרף כליל, ובכך נגרם לה גם נזק ממוני, כפי שעלה מהצהרתה. בנוסף לכך, הנזק הפוטנציאלי עצום, וזאת לאור העובדה שהצתת הרכב אירעה בחניון בו מצויים רכבים רבים, אשר מעליהם דירות מגורים בהן מתגוררות משפחות רבות. עוד ציינה ב"כ המאשימה, כי הנאשם ביצע את ניסיונו הראשון בשעת לילה מאוחרת, כאשר אנשים לנים בבתיהם, דבר המעצים את הנזק הפוטנציאלי, שעלול היה להיגרם לו היה הנאשם מצליח במשימתו. גם כאשר השליך בקבוק תבערה, גרם הנאשם להצתת פח אשפה, אשר עלול היה לגרום לנזק הרסני. על כן, טענה שיש לתת לכל אלו משקל משמעותי רב, בפרט שהם נעשו ממניע גזעני, לאור העובדה שמדובר ביהודים.

13.אשר למתחם העונש ההולם- טענה ב"כ המאשימה, כי יש לקבוע מתחם אחד לכל המעשים, אשר ייתן ביטוי לעובדה שמדובר בשלושה אירועים. עוד, ציינה כי הנאשם הורשע בעבירה של ייצור נשק, שבגין עברה זו חל התיקון לחוק העונשין, הקובע עונש מינימום בעבירות נשק. לאור כך, סברה, כי מתחם העונש ההולם נע בין 5 שנות מאסר, ל-7 שנות מאסר, בצירוף מאסר על תנאי ופיצוי. ב"כ המאשימה היפנתה לפסיקה לתמיכה בטענותיה.

14.אשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה- ב"כ המאשימה ציינה, כי יש לזקוף לזכותו של הנאשם את העובדה שאין לחובתו הרשעות קודמות, הוא הודה ברובו של כתב האישום וניהל את התיק עניינית רק בשאלת המניעה למעשיו. עם זאת, הנאשם לא לקח אחריות על כך שעשה את המעשים ממניע גזעני, ויש לקחת זאת בחשבון. כמו כן, במקרה זה יש חשיבות לשיקולי הרתעת היחיד והרבים, שכן מדובר בעבירות המבוצעות כלפי בני אדם, אך ורק בשל השתייכותם לקבוצה מסוימת, ופוגעים בביטחון הציבור. לפיכך, ב"כ המאשימה ביקשה למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש, ולהטיל עליו בנוסף מאסר על תנאי ופיצוי משמעותי, שיתן ביטוי הולם לנזק שנגרם לנפגעת העבירה.

15.מנגד, טען ב"כ הנאשם שהנאשם הודה בכל עובדות כתב האישום המיוחסות לו, למעט המניע הגזעני הנובע ממחשבתו הפנימית האישית, ולקח אחריות למעשיו. ב"כ הנאשם ביקש להתחשב בנסיבות חייו בהיותו אדם מבוגר, המשתמש בסמים, נסיבות חיו הלא פשוטות הוא לא היה מעורב בביצוע עבירות, וזוהי לו מעידתו הראשונה בפלילים.

16.לדברי ב"כ הנאשם, תיקון 113 קובע שעיקרון הענישה הינו יחס הולם בין חומרת המעשה למידת אשמת הנאשם, ולכן, לדידו, יש לקולה בכך שאין מדובר באירוע המוני, אלא נקודתי, וכתב האישום אינו מייחס לנאשם פגיעה באדם. ב"כ הנאשם הדגיש, כי בתצהיר נפגעת העבירה לא צוין מהו הנזק אשר נגרם לרכב, וכי לא הוגשו ראיות בעניין זה. אשר לפגיעות הנפשיות, הדגיש כי לא צורפו מסמכים בעניין, וכי אין לקבוע על סמך התצהיר בלבד את אומדן הנזק. ב"כ המאשימה השיבה על כך, והפנתה לכך שהמתלוננת מחקה את השורה הרלוונטית בתצהירה, והתייחסה בעיקר לנזקים הנפשיים אשר נגרמו לה כתוצאה מהאירוע.

17.לשיטתו, בנסיבות אלה מתחם העונש ההולם נע בין 12 ל-36 חודשי מאסר, וכי יש למקם את העונש המתאים לנאשם בתחתית המתחם לאור נסיבות המקרה, ונסיבותיו האישיות של הנאשם. לפיכך, ב"כ הנאשם עתר להשית עליו 12 חודשי מאסר בפועל והגיש פסיקה לתמיכה בטיעוניו.

18.הנאשם בדברו האחרון מסר, כי הוא מתנצל על מה שקרה, הוא בן 58, נשוי ואב לארבעה ילדים אשר כולם תלמידים. לדבריו, הוא אינו עובד ואשתו המפרנסת היחידה, והיא בפנסיה.

דיון והכרעה

מתחם העונש ההולם

19.ביחס לשאלה האם יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכל האירועים בתיק העיקרי או שלושה מתחמים שונים לכל אירוע, אני סבורה כי יש לקבוע מתחם עונש אחד שכן מדובר בפרץ עברייני אחד, וכאמור, ב"כ הצדדים לא חלקו על כך, ועתרו לקביעת מתחם עונש הולם אחד הנותן ביטוי לריבוי העבירות ולערכים המוגנים הגלומים בהן. על כן, בית המשפט ילך בנתיב זה ויקבע מתחם עונש הולם אחד לכל העבירות.

20.העיקרון המנחה בענישה, הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם בהתאם לעקרון המנחה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

21.הערכים החברתיים המוגנים העומדים בבסיס העבירות בהן הורשע הנאשם הם: שלום הציבור, ביטחונו ושלמות גופו וקניינו. עבירת ההצתה מגלמת בתוכה פגיעה קשה בשלום הציבור וברכושו. ההצתה מאופיינית בכך שקשה לאמוד מראש את נזקיה, ונזקים אלה יכולים להיות קטלניים ורבי היקף. אדם המעלה אש, אינו שולט בתוצאות מעשיו ואין בידו לדעת או לחזות את היקף הפגיעה והנזק שייגרמו. כך, למשל נפסק: "בתי המשפט חזרו והדגישו את חומרתה היתרה של עבירת ההצתה, גם כשהיא מתייחסת לרכוש בלבד, בין היתר בשל הפוטנציאל לגרימת נזק לגוף, בבחינת אוי לגפרור שהצית להבה, שסופה ואחריתה מי ישורנה...." (ע"פ 1727/14 מימון נ' מדינת ישראל (6.1.2015)).

22.האמצעים הדרושים להצתת אש, הם פשוטים וזמינים. פעולת ההצתה עצמה קלה וידועה לכל, וכח ההרס של האש עצום ורב. בתוך זמן קצר היא יכולה לכלות עצמים בהם היא אוחזת ולהפכם לעפר ואפר, וטמונה בה סכנת לכל אשר נקרה בדרכה (ראה: ע"פ 4311/12 סורי נ' מדינת ישראל (8.11.2012)). עבירת ההצתה נתפסת כעבירה חמורה לא רק בשל הסכנה האינהרנטית הטבועה בה, אלא גם על שום המסר העברייני האלים העולה הימנה, מסר שיש בו כדי להטיל אימה ופחד ולפגוע בתחושת הביטחון האישי של הציבור (ר' בהקשר זה ע"פ 559/22 מדינת ישראל נ' יחיא ואח' (14.3.22); ע"פ 8347/19 נתי מיהרט נ' מדינת ישראל (17.03.2020); ע"פ 6466/18 ואיל ראגאבי נ' מדינת ישראל (01.05.2019); ע"פ 3256/19 אליהו אברזל נ' מדינת ישראל (02.06.2019); ע"פ 2249/18 מדינת ישראל נ' פלוני (‏11.11.2018); ע"פ 4311/12 מילאד סורי נ' מדינת ישראל (15.10.12), ע"פ 5074/10 מרדאווי נ' מדינת ישראל (19.9.12)).

23.אשר למדיניות הענישה הנהוגה- הפסיקה מורה, כי בעבירה זו יש ליתן משקל רב לשיקולי הגמול וההרתעה, נוכח הפוטנציאל ההרסני שבה, וכי ככלל העונש הראוי בגינה הוא מאסר מאחורי סורג ובריח. כך ראו בהקשר זה ע"פ 1599/08 מרדני אריאל לוינשטיין ואח' נגד מדינת ישראל (19.2.09), שם נאמר, בין היתר: "...לדידנו הצתה במקום שבו חיי אדם הוטלו או יכלו להיות מוטלים בכף מצדיקה ככלל מאסר של שנים ממושכות, על פי הכוונתו של המחוקק, וארכה המדויק של התקופה ייקבע בכל מקרה לגופו...". הפסיקה מבחינה בין המקרים על פי הרקע או המניע להצתה; תוצאותיה; והנזק הפוטנציאלי שהייתה עלולה לגרום.

24.בנוסף, כבר נקבע זה מכבר, כי כאשר מדובר בעבירות שבוצעו מתוך מניע גזעני נדחים, ככלל, שיקולי ענישה אחרים, ובהם נסיבות אישיות ושיקולי שיקום, מפני שיקולי ההגנה על שלום הציבור וביטחונו ושיקולי הרתעת היחיד והרבים (ע"פ 3793/18 פלוני נ' מדינת ישראל (3.5.2020); ע"פ 2626/15 עביד נ' מדינת ישראל (7.6.2016)). על-כן נדרש, כי בעבירות אלה תוטל ענישה מחמירה, הן משיקולי גמול והוקעת המעשים, הן מטעמים של הגנה על ביטחון הציבור מפני הסיכון הממשי הנשקף ממבצעי המעשים, והן מטעמים של הרתעה - אישית וכללית.

25.במקרה דנן, העבירות כולן בוצע על רקע גזעני, ובין היתר, באמצעות בקבוקי תבערה. בהקשר זה יפים דבריה של כב' השופטת א' חיות (כתוארה אז) בע"פ 6861/16 פלוני ואח' נ' מדינת ישראל (15.2.17):

"בית משפט זה נדרש לא אחת לחומרה הרבה הטמונה בביצוע עבירות על רקע לאומני בכלל, וביידוע בקבוקי תבערה בפרט. מעשים אלו שקולים לשימוש בנשק חם ומחייבים ענישה הולמת. זאת לצד מאפייניו הספציפיים של כל מקרה ומקרה והנסיבות האינדיבידואליות של כל נאשם ונאשם" (שם, סעיף 6).

26.כך גם דבריו של כב' השופט ד' מינץ בע"פ 3511/17 מדינת ישראל נ' אבו ריא (17.9.17) יפים לענייננו:

"...די אם נזכיר כי עבירת ההצתה לבדה לפי סעיף 448(א) לחוק, ללא מניע לאומני הנלווה לה, נושאת בצדה עונש של חמש עשרה שנות מאסר. בית משפט זה עמד לא פעם על חומרתה היתרה של עבירת ההצתה, גם כאשר היא מתייחסת לרכוש בלבד, בין היתר בשל הפוטנציאל ההרסני הטמון בה. בהתאם, יש להשית על מבצעי העבירה עונשי מאסר לריצוי בפועל באופן שיבטא את שיקולי הגמול והרתעת הרבים גם יחד (ע"פ 1414/15 מדינת ישראל נ' אבוש פדר (15.4.2015 [פורסם בנבו])... זאת ועוד, סוג עבירות זה, שעניינן ייצורם והשלכתם של בקבוקי תבערה, מחייב ענישה מחמירה אף יותר והמגמה המסתמנת בשנים האחרונות הינה של החמרה בענישה (ע"פ 5300/16 מדינת ישראל נ' נג'אר (8.1.2017)[פורסם בנבו]; ע"פ 262/06 פלוני נ' מדינת ישראל (6.7.2006); (ע"פ 3702/14 פלוני נ' מדינת ישראל (29.9.2014)[פורסם בנבו])".

27.להלן תובא ענישה נוהגת באירועים דומים, בעבירות הצתה, כדלהלן:

                                 א.         בע"פ 6245/22 מדינת ישראל נ' פלוני (8.11.22) נדון עניינו של קטין אשר הורשע בעבירת ניסיון הצתה של מעשה טרור ובעבירה של הפרת הוראה חוקית, בשל יידוי בקבוקי תבערה לעבר בית, בצוותא עם אחרים, וזאת ממניע לאומני אידיאולוגי, כאשר אחד מן הבקבוקים התלקח בחצר והשני נפל בסמוך לדלת. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם עונש של 14 חודשי מאסר בפועל, ובערעור בית המשפט העליון החמיר את עונשו ל-20 חודשי מאסר.

                                 ב.         בע"פ 5814/14 עספור נ' מדינת ישראל (14.6.15), נדון עניינו של מי שפעל לבקשתה של אחרת. הוא ואדם אחר רכשו דלק וכפפות, ואיתרו את רכבו של המתלונן בסמוך לביתו. האחר שפך על הרכב דלק והצית אותו, בעוד המערער עמד בקרבתו. כתוצאה ממעשיהם של השניים נשרף מכסה החלק הקדמי של הרכב, ונגרם נזק כבד למושבים הקדמיים, לשמשה הקדמית ולגלגלים הקדמיים של הרכב. בית המשפט המחוזי קבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 ל-48 חודשי מאסר בפועל, והשית עליו עונש מאסר כולל של 50 חודשים בגין עבירות בנשק והצתה. בית המשפט העליון דחה את הערעור, לאחר שציין את חומרת עבירת ההצתה שבוצעה תוך תכנון מוקדם באיזור בתי מגורים.

                                  ג.          בע"פ 907/14 רחמים נ' מדינת ישראל (18.11.14),נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו, בביצוע עבירת הצתה. בית המשפט העליון קבע, כי מתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי אינו חריג משום שמדובר ב'בגיר צעיר' שעקב סכסוך עם מתלוננת מבוגרת, שעל המדרכה מול ביתה חנה רכבו, הצית יחד עם שותף קטין את רכבה וגרם לו נזקים כבדים. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם הנע בין שנתיים לארבע שנות מאסר בפועל והשית על הנאשם עונש של 3 שנות מאסר בפועל מתוכם 6 חודשים של הפעלת מאסר מותנה, בצד עונשים נלווים לרבות פיצוי למתלוננת בסך 5,000 ש"ח. במקרה זה דובר בנאשם שצבר לחובתו עבר פלילי משמעותי חרף גילו הצעיר.

                                 ד.         בע"פ 7045/12 אלטנאי נתנאל נ' מדינת ישראל (11.03.13) הורשע המערער בהצתה של רכב שביצע כנקמה בשומר סף, שמנע את כניסתו למועדון. בית המשפט המחוזי גזר עליו שנת מאסר בפועל וענישה נלווית. בית המשפט העליון דחה את הערעור על העונש.

                                 ה.         בת"פ (מחוזי י-ם) 64303-01-22 מדינת ישראל נ' לואי חמאדה (28.09.2022) נדון עניינו של נאשם אשר הורשע בעבירה של ייצור נשק, ניסיון הצתה וחבלה במזיד לרכב. במקרה דנן, התגלע ויכוח בין הנאשם למתלונן, אשר כתוצאה מכך השליך הנאשם בקבוק תבערה על רכבו של המתלונן. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם הנע בין 24 ל-50 חודשי מאסר, והשית עליו 30 חודשי מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים נוספים.

                                  ו.          בת"פ (מחוזי-י-ם) 66152-06-20 מדינת ישראל נ' אבו סכראן ואח' (7.03.21), נדון עניינם של נאשמים אשר הורשעו בשלושה אישומים של יידוי בקבוקי תבערה ואבנים לעבר בית משפחה יהודית. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם הנע בין 5 עד 10 חודשי מאסר בפועל לכל אירוע. על נאשם 1 הושת עונש של 26 חודשי מאסר לצד עונשים נלווים, ועל נאשם 2 הושת עונש של 18 חודשי מאסר לצד עונשים נלווים. כמו כן, על השניים הוטל קנס.

                                  ז.          בת"פ 20197-06-18 מדינת ישראל נ' טומי כהן (28.5.19) נדון נאשם אשר על רקע סכסוך בינו לבין המתלוננת ומשפחתה, ולאחר שחש מאוים ונרדף לאחר שאח המתלוננת הגיע למקום מגוריו עם אלה, החליט להצית את רכב המתלוננת. הוא הצטייד בקרשים, בקבוק דלק ומצת, הניח את הקרשים בתוך שקית, שפך לתוכה דלק והניח את השקית מתחת למכונית. לאחר מכן שפך את שאריות הדלק על המכונית ועל הקרקע, יצר שביל הצתה ושילח אש באמצעות המצת. כתוצאה מכך נגרם נזק רב למכונית. נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 עד 36 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות מטעמי שיקום.

                                 ח.         בת"פ (מחוזי-י-ם) 37387-04-18 מדינת ישראל נ' דחל אללה (18.02.19) נדון עניינו של נאשם אשר הורשע בשתי עבירות של ייצור נשק, בעבירת נשיאת נשק ובשתי עבירות של ניסיון הצתה, שביצע יחד עם אחרים. לאחר שהכין הנאשם עם האחרים את בקבוקי תבערה, יידה אותם יחד עמם לעבר בית החולים "הדסה" הר הצופים. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 18 ל-36 חודשי מאסר בפועל. על הנאשם, הנעדר הרשעות קודמות, הושת עונש מאסר בפועל למשך 20 חודש ומאסר מותנה.

                                 ט.         בת"פ (מחוזי-י-ם) 36300-05-15 מדינת ישראל נ' דאבאש (15.03.18) הושת עונש של 30 חודשי מאסר, לאחר שנקבע מתחם הנע מ-24 חודשים ועד ארבע שנות מאסר על נאשמים שהציתו כלי רכב.

                                  י.          בת"פ 15597-06-15 מדינת ישראל נ' מאהר מיסק (7.11.16), הנאשם הורשע בעבירת הצתה, לאחר שהצית רכב, באמצעות דלק ומצת. העבירה בוצע על ידו ללא שותפים. נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 ל-24 חודשי מאסר ונגזרו על הנאשם 10 חודשי מאסר ועונשים נלווים.

                                יא.        בת"פ 12325-09-15 מדינת ישראל נ׳ טולידנו (28.03.16) הורשע הנאשם בעבירות שונות ובכללן עבירות קשר, עבירות בנשק, ניסיון הצתה ושיבוש מהלכי משפט, וזאת בגין ייצור מספר בקבוקי תבערה, ביחד עם נאשמים נוספים והשלכתם בשטח נטוש, ייצור בקבוק תבערה נוסף, ניסיון להדלקתו והשלכתו על ביתו של המתלונן. כמו כן, ייצרו הנאשמים, מספר בקבוקי תבערה, בכך שמילאו בקבוקי זכוכית בדלק והכניסו לתוכם נייר, ובשני מועדים שונים, הדליקו והשליכו אותם בשטח נטוש על מנת לרכוש מיומנות בהשלכתם. בית המשפט המחוזי בחיפה העמיד את מתחם העונש ההולם בין 12 חודשי מאסר ועד 30 חודשי מאסר. לבסוף, נגזרו על הנאשם 20 חודשי מאסר בפועל.

28.אשר לנסיבות ביצוע העבירה- מדובר בעבירות ניסיון הצתה והצתה שהעונש המרבי הקבוע לצידן הוא עד 15 שנות מאסר, עבירת ניסיון הצתה במטרה לפגוע בנכס המשמש את הציבור, אשר העונש המרבי הקבוע לצידה הוא עד 20 שנות מאסר, עבירת יצור נשק , אשר העונש המרבי הקבוע לצידה הוא עד 15 שנות מאסר, וכן עבירה של חבלה במזיד לרכב ממניע גזעני שהעונש הקבוע לצדה הוא עד 10 שנות מאסר. מחד גיסא, מדובר בפרץ עברייני אחד שנפרש על פני יממה, ולא על פני תקופה, ואין מדובר באירוע רב משתתפים או בעבירה לפי חוק המאבק בטרור ולמרבה המזל הנזק שנגרם בפועל אינו רב. מאידך גיסא, חלקו של הנאשם בביצוע העבירות בלעדי, כך שיזם את האירוע, תכנן אותו, והצית את רכבה של המתלוננת, ואת פח האשפה של המוזיאון. מדובר במעשים מתוכננים היטב אשר לשם ביצועם הצטייד הנאשם בבקבוק פלסטיק ובו חומר דליק, וכן בבקבוק נוסף שתכולתו אינה ידועה למאשימה, ובהמשך בבקבוק פלסטיק ובצנצנת זכוכית המכילים טינר, וכן כפפות ודבק. באירוע הראשון הנאשם הגיע בשעת לילה מאוחרת, לשכונת "בית אורות", תוך ניסיון להצית רכב אשר חנה בחניון. כאשר רכב זה לא נדלק, שפך הנאשם את החומר על הקיר במטרה להבעיר אש מסביב לרכב, ועזב את המקום. ביום למחרת, בשעות הבוקר, יצא הנאשם בשנית במטרה להשלים את משימתו ולהצית רכב. בדרכו, עצר במוזיאון "רוקפלר", המשמש את הציבור, וזרק לעברו בקבוק תבערה, אשר פגע בפח אשפה. כאשר הגיע הנאשם בשנית ל"בית אורות", שפך את הטינר על חלקו הקדמי של רכבה של המתלוננת וכן על הרצפה, והצית את הרכב תוך שברח מן המקום. כתוצאה ממעשיו רכבה של המתלוננת עלה באש וחלקו הקדמי נשרף כליל. יתר על כן, כפי שתואר בכתב האישום, חדר עשן לדירות הבניין, מכאן החומרה יתירה באה לידי ביטוי באירוע, בכך שהנאשם הגיע לאזור מגורים ניסה להצית והצית אש בחניון מתחת לדירות מגורים, כך שבנקל יכלה האש להתפשט ולפגוע ברכוש נוסף ואף בנפש. אך בדרך נס לא נגרם אסון כבד כתוצאה מהמעשה, והאירוע הסתיים בפגיעה ברכוש בלבד, וכן לחרדה למי שהיה במבנה באותה העת. כאמור, אין מדובר במעשים אשר בוצעו על רקע גחמה רגעית, אלא מעשים אשר הינם פרי תכנון מוקדם, כאשר הנאשם יכול היה לחדול ממעשיו בכל שלב, ולמרות זאת המשיך בהם.

29.יתר על כן, יש ליתן משקל לכך שהנאשם ביצע את המעשים ממניע גזעני, תוך גילוי איבה ועוינות כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה בשל השתייכות למוצא לאומי אתני, כפי שנקבע בהכרעת הדין. הנאשם היה מודע לכך שרכבים אלו שייכים ליהודים נוכח העובדה כי מדובר בשכונת "בית אורות" בה מתגוררים יהודים, ונוכח העובדה כי בחנייה הונחו ספרי קודש, אשר לדברי הנאשם, שייכים הם לאנשים דתיים. נסיבות מעשיו של הנאשם ונסיבות האירוע מלמדות גם הן על כוונתו של הנאשם לפגוע ברכושם של יהודים דווקא. בהקשר זה יצוינ ג דבריה של המתלוננת המלמדים על כך שמדובר במעשים חוזרים ונשנים כלפי היהודים המתגוררים במקום, ומעשים מסוג זה גורמים לפגיעה קשה בתחושת הביטחון האישי ולחששות של תושבי המקום.

30.לאחר שבחנתי, את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות שלפניי, את נסיבות ביצוען ובכך שמדובר בשלושה אירועים שונים, ואת מדיניות הענישה הנהוגה, הגעתי לכלל מסקנה, כי מתחם העונש ההולם את העבירה שלפניי, נע בין 30 חודשי מאסר בפועל לבין 60 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

העונש המתאים

31.בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40יא' לחוק העונשין). בהקשר זה, יש לשקול לקולה את הודאת הנאשם בחלק הארי של עובדות כתב האישום, הוא הסכים שכל חומר הראיות יוגש, ונשמעה עדותו בלבד. כמו כן, הביע הנאשם חרטה על מעשיו. בנוסף, יש ליתן משקל לכך שהנאשם יליד 1965, נשוי ואב לארבעה ילדים הסמוכים על שולחנו, והוא סובל מהתמכרות לסמים. בנוסף, אין לנאשם הרשעות קודמות, וזוהי לו מעורבותו הראשונה והיחידה בפלילים ומאסרו הראשון. עוד, שקלתי כי הנאשם שוהה במעצר מזה כשנה וידוע, כי תנאי מעצר קשים מתנאי מאסר.

32.לחומרה, התחשבתי בצורך בהרתעת הרבים, נוכח פוטנציאל הנזק החמור הטמון בעבירות אלו, והקלות שבביצוען, בפרט כאשר הן מבוצעות ממניע גזעני, זאת גם בשים לב לנזקים אשר נגרמו למתלוננת, וכן לערעור תחושת הביטחון הכללית, הן של המתלוננת ומשפחתה, והן של יתר הדיירים בשכונה. כמו כן, יש ליתן דגש על הצורך בהרתעת היחיד, שכן התמכרותו של הנאשם אינה מטופלת, הוא לא לקח אחריות למניע הגזעני שבמעשיו, ולא התקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו, וכפועל יוצא מכך, אין כל אופק שיקומי.

33.בנסיבות העניין ובשים לב לשיקולים לחומרה ולקולה, כפי שפורטו לעיל, אני סבורה, כפי שגם עתרה לכך המאשימה, כי יש למקם את העונש המתאים לנאשם בשליש התחתון של מתחם העונש ההולם, אך לא בתחתיתו.

34.   סוף דבר, באיזון בין מכלול השיקולים, מצאתי לגזור על הנאשם עונש כולל, כדלהלן:

                              א.        38 חודשי מאסר, אשר ירוצו מיום מעצרו.

                              ב.         12 חודשי מאסר, הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו על עבירה של הצתה או עבירת נשק מסוג פשע או עבירה ממניע גזעני.

                               ג.         6 חודשי מאסר, הנאשם לא ירצה עונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו על כל עבירת רכוש למעט עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב.

                              ד.         הנאשם יפצה את הגב' אסתר ליאור בסך 5,000 ₪. סכום זה ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.9.23. לא ישולם תשלום במועדו או במלואו תעמוד יתרת הפיצוי לפירעון מיידי. יוער, כי מדובר בסכום פיצוי ראשוני בלבד, ופתוחה לפניה הדרך לפעול על פי חוכמתה בגדרי הליך אחר.

5129371זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

54678313

5129371

54678313ניתן היום, כ"ב תמוז תשפ"ג, 11 יולי 2023, במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.