1

הנאשם זכאי.

הנאשם הואשם בכתב האישום בהפרעה לשוטר, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 ובאיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

על פי עובדות כתב האישום, "שוטרים החלו במרדף אחרי מיידה אבנים אך הנאשם נעמד מולם, חסם את המעבר שלהם וצעק לעבר מיידה האבנים "תברח, תברח". בהמשך איים הנאשם על השוטרים בכך שאמר לשוטרים "אני אזיין אתכם" "תהיו גברים תורידו מדים ונלך מכות".

הנאשם הכחיש את העבירות המיוחסות לו גם בעת האירוע וגם בבית המשפט.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ולאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתיו, החלטתי לזכות את הנאשם.

ראשית, עד כמה שהיה אירוע בכלל בין הנאשם לבין השוטרים, כמתואר בעובדות כתב האישום, עולה שלא נמסר כל דיווח לשוטרים בשטח לעצור את הנאשם בשל הפרעה לשוטר ואיומים והדבר אומר דרשני.

2

החוליה שרדפה אחרי הנאשם הורתה לו לעצור והוא עצר לאלתר. לכאורה, נעצר הנאשם הואיל ורץ ולפניו רץ נער חשוד ביידוי אבנים. השוטרים שעצרו את הנאשם לא האשימו אותו בהפרעה לשוטר או באיומים על שוטר, אלא בחשד ליידוי אבנים. גם דו"ח המעצר (ת/6) אינו מתייחס לאירוע שצוין בכתב האישום או לעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום. ועוד, אף אם ניתן היה לצלם את האירוע נשוא כתב האישום, הוא לא צולם (ראה דיסק צילום ת/4). אדרבא, יש קפיצות בזמן בין קטעי צילום.

בהודעתו של מפקד צוות 37 של היס"מ (ת/3), מישאל גונן (דזהשוילי), אשר נגבתה מספר שעות אחרי שהנאשם נעצר, העד אמר שדווח לו שהנאשם "חסם את מני בגופו" והוא דיווח זאת לכוחות נוספים (ת/3 שורות 12 - 16). אקדים ואומר שאין כל אזכור בהודעתו של מישאל גונן שדווח לו שהנאשם איים על שוטרים.

ועוד, אמנם מני נחום בהודעתו (ת/7) אישר שהוא דיווח למישל גונן, אולם מהודעתו עולה שהדיווח היה על הנער בחולצה הלבנה החשוד ביידוי האבנים ולא על הנאשם (ת/7 שורות 35 - 37).

הואיל והנאשם לא הואשם בעת מעצרו בהפרעה לשוטר או איום על שוטר, ברור שלא היה דיווח בקשר בעת שנעצר המייחס לו עבירות אלה. אי אפשר להסביר את העדר הדיווח בקשר על הנאשם והעובדה שהנאשם לא נעצר לפני כן בעת האירוע נשוא כתב האישום, שכן, גם השוטרים ראו בהתנהגותו של הנאשם דבר זניח יחסית.

ולגופו של עניין, מהעדים שהעידו בפני מטעם המאשימה, רק שניים היו עדי ראיה, מני נחום (ע"ת 5) ויוסף ארביב (ע"ת 6). הוגשו בהסכמה הודעתו של מני נחום (ת/7), דו"ח הפעולה שנערך על ידי מני נחום (ת/8) והודעתו של יוסף ארביב (ת/9).

בת/8 רשם מני נחום שהנאשם "הפריע בביצוע המעצר של הבחור דוד חסדאי ... וחסם עם גופו ע"י הנפת ידיו לצדדים וצעק לרעול פנים "תברח, תברח אני מעכב אותם". לציין שהבחור אסף אזולאי קילל ואיים עלי ועל השוטר יוסי ארביב ורן רביד ואמר ואני מצטט "אני אזיין אתכם" תהיו גברים תורידו מדים ונלך מכות." (שורות 22 - 25)

בת/7 תיאר מני נחום את מעשיו של הנאשם "... הוא החל ללוות אותי כשהוא נמצא בטרסה מעלי ואני מתחתיו והוא מניף את ידיו לצדדים וחוסם את דרכי אל החשוד ואף צעק לעבר החשוד הזה "תברח, תברח אני מעכב אותו" ובנוסף הוא החל לקלל אותי ואת יוסי השוטר שהיה איתי ואמר "אני אזיין אתכם, תהיו גברים תורידו מדים ונלך מכות" וכל זה נמצא במרחק של כ-שני מטר ממני מעלי... (ת/7 שורות 20 - 23).

3

כבר ציינתי שעדותו של מישאל גונן, לא מזכירה כל דיווח על איומים אלא רק את הטענה שהנאשם חסם את מני עם גופו.

בדו"ח הפעולה של מני נחום כתוב שהאיומים נאמרו גם בפני רן רביד. בת/7, שנגבתה כשעה לאחר מכן, הושמט שמו של רביד. בחקירה הנגדית לא היה לעד הסבר לשוני בין שתי הגרסאות. לדבריו "אני לא יודע. מה שרשום בדו"ח הפעולה זה מה שהיה".

יצוין שרן רביד שהחל לעלות למעלה לכיוון הגבעה יחד עם מני נחום ויוסי ארביב לא הבחין במעשים ולא שמע את האיומים המיוחסים לנאשם (ראה ת/5 וע' 18 לפרוטוקול שוורה 28).

בחקירה הנגדית מני נחום שינה את גרסתו כך שבמקום שהנאשם אמר לדוד חסדאי, לטענתו, "תברח, תברח" הוא אמר "תברחו", דהיינו, דיבר אל שני הבחורים (ע' 27 לפרוטוקול שורה 1).

צודק ב"כ הנאשם שיש חוסר הגיון בטענת העד לפיה היה במעשיו של הנאשם, כפי שתוארו על ידי העד, כדי לגרום להפרעה לשוטרים. על פי העד מדובר בשטח פתוח כשהנאשם נמצא על טרסה בגובה אחר ופורש את ידיו לצדדים. נשגב מבינתו של בית המשפט להבין כיצד באמת "חסם" הנאשם או "הפריע" לשני השוטרים פשוט לחלוף על פניו.

כן ועוד, גרסתו של יוסף ארביב באשר לאירוע נשוא כתב האישום שונה בפרטים מהותיים מגרסתו של מני נחום. בגרסתו של מני נחום הנאשם נמצא על טרסה שהתנשאה לגובה של כשני מטרים מעליהם ופורש את ידיו לצדדים. בגרסתו של יוסף ארביב בת/9, הנאשם עומד בדרך כשהשוטרים נמצאים במרחק של כ-10 מטר ממנו והוא פורש את ידיו לצדדים. השוטרים עוצרים במקום ומקשיבים לאיומים (ארביב הוסיף בת/9 איום נוסף שלא אוזכר בעדויותיו של מני נחום לפיו הנאשם אמר "תביאו את מספר הפלאפון שלכם ונפגש אחרי זה" (שורה 41). אקט ה"חסימה" של הנאשם אינו ברור, גם בגרסה זו, כשהעד מוסיף "ואז אנחנו התחלנו שוב פעם במרדף אחריו בריצה ואז אסף אזולאי רץ גם הוא" (שורות 44 - 45).

4

בעדותו בבית המשפט, הסביר העד שהנאשם עמד על השביל שהוביל למאחז (ע' 30 לפרוטוקול שורה 21). העד נשאל לגבי הסתירה בעדותו אל מול עדותו של מני נחום שאמר שהנאשם היה מעליהם על טרסה, השיב "מה שרשמתי בעדות זה מה שהיה" (ע' 33 לפרוטוקול שורה 5). הסניגור הפנה את העד ל-ת/9 שורה 39 בו הוא אומר "ואז נעמדנו ליד אותו בחור שזוהה לאחר מכן כאסף אזולאי והוא השיב שהכוונה ל"אני מני ורן" (ע' 33 לפרוטוקול שורה 7). אזכיר שוב שבעדותו של רן רביד, ב-ת/5 ובבית המשפט אין כל אזכור לאירועים המיוחסים לנאשם, לא לחסימה ולא לאיומים.

מחד גיסא, לכל אורך הדרך הנאשם הכחיש את העבירות המיוחסות לו. מאידך גיסא, כפי שפירטתי לעיל, קיימות בעדויות שנמסרו נגד הנאשם תמיהות וסתירות הן באשר לעבירת האיומים והן באשר לעבירה של הפרעה לשוטר. בנסיבות אלה, החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 ימים.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ד , 15 ספטמבר 2014, במעמד הצדדים