בית משפט לנוער בבית משפט השלום בנצרת

ת"פ 49780-01-21 מדינת ישראל נ' פלוני

בפני

כבוד השופטת טל ויסמן בן שחר

בעניין:

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשמים

פלוני

גזר דין

נוסח מותר לפרסום

מבוא :

1.      הצעיר שבפניי, יליד XXX, הודה בעובדות כתב אישום המייחס לו עבירה של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2(3)(4)(4א)(10) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א - 1981.

על-פי עובדות האישום:

2.      בתקופה הרלוונטית לכתב האישום למד XXX., יליד 2004 (להלן: "נפגע העבירה"), יחד עם מ.ט., יליד 2004 (להלן: "מ.ט.") והנאשם באותה שכבה בבית הספר התיכון XXX(להלן: "בית הספר").

3.      במהלך חודש ספטמבר 2019, עובר ליום 9.9.19, במועד אשר אינו ידוע במדויק למאשימה, בבית הספר, נכנס נפגע העבירה לתא השירותים על מנת לעשות את צרכיו (להלן: "התא"). בשלב מסוים, טיפס הנאשם מחוץ לתא, וצילם באמצעות מכשיר הנייד (להלן: "מכשיר הנייד") את נפגע העבירה בתוך התא, כשהוא עושה את צרכיו (להלן: "הסרטון הראשון").

4.      ביום 9.9.19 שלח הנאשם את הסרטון הראשון באמצעות יישומון להעברת מסרים מידיים ווטס אפ (להלן: "ווטסאפ") לאחר.

5.      במהלך חודש ספטמבר 2019, במועד אשר אינו ידוע במדויק למאשימה, בבית הספר, בסמוך לחדר השירותים, הכה מ.ט. את נפגע העבירה באמצעות ידיו, ובעט בו בגופו (להלן: "התקיפה"). הנאשם נכח במקום וצילם את התקיפה באמצעות מכשיר הנייד(להלן: "הסרטון השני").

6.      במועדים 23.9.19 ו- 15.10.19 שלח הנאשם את הסרטון השני באמצעות הווטסאפ לאחרים.

ב"כ הצדדים עתרו לעונש:

7.      ב"כ המאשימה, הפנה לעובדות כתב האישום, ולתסקירי שירות מבחן שהוגשו בעניינו של הנאשם, המלמדים על העדר הליך שיקומי. הוסיף והפנה לגורמי הסיכון הרבים המפורטים בתסקיר ובהעדר המלצה טיפולית עתר להרשעת הצעיר בדין והטלת עונשים נלווים בדמות מאסר על תנאי, של"צ, פיצוי והתחייבות.

8.      מנגד טען הסנגור בדבר גילו הצעיר של הנאשם ביום ביצוע העבירה, הדגיש את הודאתו במעשים והזכיר כי מדובר בנער ללא רישום פלילי קודם. עורך הדין ציין כי כתב האישום הוגש בחלוף שנה מביצוע העבירה, והרחיב בדבר נסיבות ביצוע העבירות שבוצעו על רקע חוסר בשלות והבנה. הוסיף והפנה לתסקירי שירות המבחן המלמדים על שיתוף פעולה לאורך תקופה ממושכת במהלכה עשה הנאשם כמיטב יכולתו במטרה להפיק את המרב מן ההליך. הסניגור גרס כי ההליך הטיפולי נקטע שלא באשמתו של הנאשם, ועל כן סבר כי אין זה ראוי שיהיה בכך כדי לחרוץ את גורלו. לדידו, לאור העובדה כי מאז האירוע, חלפו כארבע שנים, במהלכן לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים נוספים, יש להימנע מהרשעה בדין ולנקוט דרכי טיפול לגביו.

9.      הנאשם, במילותיו : "אני מסכים לבצע עבודות של"ץ. אין לי מה להגיד. אני עובד בעבודות אבן עם אבא שלי. מצבי הכלכלי סביר".

החלק של תסקיר שירות מבחן - הושמט.

            דיון והכרעה :

10.  העובדות העולות מכתב האישום משקפות התנהגות פוגענית, מבזה ומכוערת של הנאשם, אשר פגע פגיעה גסה בכבודו של המתלונן, בפרטיותו, בתחושת בטחונו וברגשותיו. האירועים התרחשו בבית ספר בו למדו הנערים, בני אותו גיל - מאותה שכבה, בין כתלי מוסד חינוכי, האמור להוות מקום בטוח לבאים בשעריו, והפך לזירת אירועים פוגעניים. אירועים מסוג זה, הפכו למרבה הצער חלק משגרת יומם של ילדים ונערים רבים. מרביתם לא יחשפו לעולם, זאת בשל הבושה וההשפלה הכרוכים במעשה, ועוד יותר מן המעשה - בהפצה ובחשיפה הפוגענית של דבר פגיעתם, בפני חברת השווים, בקבוצות וואטסטפ שונות. מיעוטם יגיעו להתדיינות משפטית ויחייבו, להבנתי, הוצאת מסר מוקיע אשר יבהיר לציבור הקטינים כי מכשיר הטלפון הסלולרי שקבלו לידיהם, עלול להפוך באחת לכלי משחית. העברת תמונות או סרטונים נעשית בלחיצת כפתור, לרוב ללא היסוס, בלי כל מנגנון השהייה, מבלי להבין ולתת את הדעת על עוצמת הפגיעה והיקפה. לחיצה אשר תחשוף קלונו של הנפגע, תביך ותביש אותו, תותיר אותו בחרדה מפני העתיד לבוא, מתי, לאן, ולמי יגיע החומר המצולם, חרדה - ללא מועד תפוגה בצידה. נוכח השכיחות הגבוהה של מעשים אלה בקרב בני נוער, תוצאותיהם הקשות והקלות הבלתי נסבלת שבביצועם, על בית המשפט להוציא מסר ברור, חד ומגנה בעבור העומד בפניו ובעבור קטינים וצעירים באשר הם.

11.  עם זאת, בבוא בית המשפט לנוער לגזור דינו של מי שהיה קטין בעת ביצוע המעשים, על מנת לאזן בין שיקולי השיקום לשיקולי הגמול וההרתעה, חובה עליו להביט מעבר לעובדות כתב האישום, לראות את הנער העומד לדין, לבחון את נסיבותיו האישיות, את אפשרויות שיקומו ושילובו בחזרה בחברה כאזרח שומר חוק.

12.  בהקשר זה , אפנה לדברי כב' הנשיאה, השופטת א' חיות ברע"פ 6381/11 פלוני נ' מ"י ([פורסם בנבו] 23.10.11), על-פי ההלכה הפסוקה: "..מלאכת גזירת עונשו של נאשם מחייבת בחינה של מכלול השיקולים והנסיבות כולם ועריכת איזון ראוי ביניהם. כך בכלל וכך במיוחד מקום שבו בקטין עסקינן. בכל הנוגע לענישת קטינים מושם דגש רב על השיקולים האינדיבידואלים ובית המשפט מחויב לשקול את נסיבותיו האישיות של הקטין לרבות גילו, סיכויי שיקומו והאינטרס הקיים במתן הזדמנות של תיקון לקטין על-מנת שיוכל להעלות את חייו על מסלול נורמטיבי ולקדמם".(ראו גם ע"פ 8717/16 פלוני נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו, 25.06.2017)).

13.  הנאשם שבפניי, בן 19 וחודשיים, ביצע את המיוחס לו לפני כארבע שנים, עת היה כבן 15 וארבעה חודשים.

החלק של תסקיר שירות מבחן - הושמט.

14.  ב"כ הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת הרשעתו של הנאשם בדין, כמו גם העונש ההולם בנסיבותיו.

15.  בבואי להכריע בשאלת הרשעתו של הנאשם, עלי לשקול את מכלול האינטרסים והשיקולים הרלוונטיים ולאזן ביניהם. אם עובר קטין טיפול ומשלים הליך שיקום, פעמים רבות, אעניק לכך משקל מכריע ואגן עליו מפני כתם ההרשעה, אף אם מדובר בעבירות חמורות. עם זאת, בהתקיים צרכים טיפוליים הנותרים ללא מענה, בהעדר שינוי אמיתי בתודעתו ובהבנתו של עובר החוק, הצורך באמירה פומבית ומתייגת, לצד ענישה מוחשית, יזכה למשנה תוקף.

16.  בענייננו: התלבטתי רבות בעניינו של הנאשם שבפני. הנאשם לקח אחריות על מעשיו ונרתם להליך טיפולי ממושך מאד שהתקיים בעניינו. למרות זאת וחרף מאמציו הכנים להפנים וללמוד, כמו גם ממאמצי קצינת המבחן לאתר ולדייק את הטיפול הדרוש לו, לא הצליח להפנים את השלכות מעשיו על נפגע העבירה ולגלות אמפטיה לקרבן. להבנתי - במקרה דנן אותם דפוסים שנדונו לעיל (ראו סעיף 13 סיפא) הם שהכריעו. לאור האמור בנסיבות אלה, סברתי כי האינטרס הציבורי על היבטיו השונים, מחייב את גינוי המעשה בפומבי, בדרך של הרשעה בדין על כוחה המתייג, המרתיע והמתריע. הרשעה זו, כשלעצמה, תישא עמה ממד עונשי מכביד, ובמקרה דנן לא אוכל להימנע ממנה. כפי שנקבע לא אחת:

"שיקולי ההרתעה והגמול יוגשמו במקרה זה על ידי ההרשעה עצמה, המבטאת את סלידתה של החברה מעבירות מסוג זה. עצם ההרשעה יש בה כדי להרתיע עבריינים אחרים היות שהיא מעבירה את המסר שעבירות מעין אלה דינן הוקעה והטלת כתם של הרשעה" (ראו ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני, סג(1) 752 (2009)) (ה.ש. - ט.ו).

17.  בבואי לשקול הטלת עונשים נלווים, אעניק משקל רב להליך בו הצליח הנאשם לקחת חלק, להתקדמותו במישורים השונים, לתקופה הארוכה בה נרתם לעבודה טיפולית מייגעת ולמאמצים הרבים שהשקיע בהליך זה. הנאשם נעדר הרשעות קודמות, חסך את עדותו של נפגע העבירה, ולא נפתחו כנגדו תיקים במהלך תקופה ממושכת זו. וזהו לו תיקו הראשון המתנהל בין כתלי בית המשפט. בנסיבות האמורות אחר כארבע שנות עבודה עם שרות המבחן, איני סבורה כי ביצוע עבודות לתועלת הציבור יהיה בו כדי להשיג יעדים חינוכיים נוספים, ואף לא מצאתי לנכון להטיל עונש זה, כאמצעי מכביד נוסף. העובדה כי מדובר בתיקו הראשון והיחיד המתנהל בין כתלי בית המשפט, תובילני להימנע מהטלת מאסר מותנה, זאת כאות הערכה למאמצים הרבים שהשקיע הנער ומתוך מתן משקל מכריע לגילו הצעיר בעת ביצוע העבירה. על כן, לצד ההרשעה, אסתפק בנקיטת דרכי טיפול הכוללות תשלום פיצוי למתלונן והתחייבות כספית להימנע מביצוע עבירה דומה בעתיד.

18.  נפגע העבירה - "XXX." לא הופיע בפני, אולם קולו וקלונו ליוו אותי לאורך כל הדרך. על כן ועל מנת להעביר מסר של הבנה, לקיחת אחריות ממשית והתנצלות פומבית - יישא הנאשם בתשלום פיצוי כספי לנער. פיצוי סמלי שיישא עבורו בשורה של חרטה וצער, השתתפות והבנה.

לאור כל האמור לעיל, אני מחליטה להרשיע את הנאשם עפ"י סעיף 24(1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א - 1971 וגוזרת את דינו כדלקמן:

1.      על הנאשם לשלם פיצוי למתלונן (קטין) בסך של 5,000 ₪. סכום זה יופקד בקופת בית המשפט בעשרה תשלומים שווים ורצופים החל מיום 10.8.2023 ובכל 10 לחודש לאחריו.

המזכירות תעביר את סכום הפיצוי למתלונן.

התובעת תעביר לאלתר את פרטי המתלונן למזכירות בית המשפט.

2.      הנאשם התחייב בפניי כי ישלם סך של 5,000 ₪ אם יעבור עבירות אותן עבר במשך שנה מהיום.

הנאשם: אני מתחייב.

הודעה לנאשם זכותו לערער על גזר הדין בתוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי בנצרת.

ניתנה והודעה היום כ"ט תמוז תשפ"ג, 18/07/2023 במעמד הנוכחים.