1

לפני בקשה לעיין מחדש בהחלטתי, בה דחיתי בקשה למחיקת כתב אישום בשל טענה מקדמית של פגיעה בזכות השימוע.

על פי הטענה, בטרם הגשת כתב האשום ביקש ב"כ הנאשם לקבל את חומר החקירה לעיונו לצורך הליך שימוע בטרם הגשת כתב האשום, אך נענה בשלילה וכתב האשום הוגש בטרם עיין בחומר הראיות ובטרם התאפשר לו להעלות טענותיו.

הטענה עלתה ביום 14.9.14 ונדחתה על ידי. עתה מבקש ב"כ הנאשם כי אעיין מחדש בהחלטה, ולבקשתו צירף את הנחיות פרקליט המדינה וכן את החלטת בית המשפט העליון בבג"צ 4388/08.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הנאשם, לא ראיתי כי העלה נתונים נוספים, אשר מקימים הצדקה כי אעיין מחדש בהחלטתי. הפסיקה והנחיות פרקליט המדינה אותם צירף מוכרים וידועים, ואין בהם להביא למסקנה כי פגיעה בזכות הטיעון בטרם הגשת כתב אישום מביאה לבטלותו.

אכן, הדין קובע כי יש לאפשר לנאשם להעלות טענותיו בטרם הגשת כתב אשום (בכפוף לחריגים שנקבעו בחוק, ר' בג"צ 6887/13, אפי קניאס נ' היועץ המשפטי לממשלה). אכן, נהוג לאפשר לנאשם אף לעיין בחומר החקירה לצורך העלאת הטענות, ככל שאין לכך מניעה. עם זאת נקבע, כי אי מתן זכות טיעון אינו פגם המביא לבטלותו של כתב האשום, וניתן לרפא הפגם בדרך קיצונית פחות, של מתן זכות טעון בדיעבד. ר' למשל 1053/13, חסן היכל נ' מדינת ישראל, פסקאות 9-11 - וזו הגישה הרווחת כיוםבפסיקת הערכאות הדיוניות

ואם הדברים אמורים באי מתן זכות טיעון, מקל וחומר בפגיעה פחותה מכך, כפי שהיה במקרה שלפני, בו ניתנה זכות טעון, אך ללא עיון בחומרי החקירה.

2

לאור האמור לעיל, דוחה הבקשה לעיין מחדש בהחלטה.

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ה, 30 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.