1

נוכחים:

ב"כ המאשימה - עוה"ד שחר יערי ומור שקים

הנאשם וב"כ - עוה"ד אבי כהן

[פרוטוקול הושמט]

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, בו יוחסו לו עבירות של תקיפה לשם גניבה וגניבה. על פי עובדות כתב האישום המתוקן ביום 1.11.16 בשעה 22:10 לערך, יצאה המתלוננת, אחות בבית החולים בלינסון, מביתה לכיוון בית החולים כשבידה תיק אישי וכן מכשיר טלפון נייד. המתלוננת הלכה לבדה ברגל בסמוך לבית החולים ואז הגיע הנאשם למקום, תפס אותה מאחור, חנק אותה בידו וחסם את פיה. המתלוננת התנגדה, התיישבה על הריצפה וזעקה לעזרה ואז חטף הנאשם את התיק מידה, נטל את הטלפון שלה וברח מהמקום.

2

על הליך זה חלות הוראות תיקון 113 לחוק העונשין, המחייבות קביעת מתחם עונש הולם למעשה העבירה על פי עקרון ההלימה ובהתאם לערכים החברתיים, למדיניות הענישה ולכלל הנסיבות. עבירות כגון אלה שביצע הנאשם פוגעות פגיעה ממשית בערכים מרכזיים ובהם הזכות להגנה מפני פגיעה בגופו של אדם, בקניינו ובתחושת הביטחון האישי שלו. מדובר במקרה זה בנסיבות חמורות למדיי, המצויות ברף הגבוה של עבירות מסוג זה, שכן מדובר בתקיפה בשעת לילה של מתלוננת, הצועדת לתומה לעבר מקום עבודתה. תקיפה מאחור שהייתה כרוכה בחסימת פיה ובחניקתה. כפי שציינה התובעת, נקל לשער את האימה שמן הסתם אחזה במתלוננת, לנוכח מעשיו של הנאשם. באשר לפסיקה הנוהגת, ראוי לציין כי במספר החלטות של ביהמ"ש העליון נקבע מתחם עונש הולם בעבירות שוד המבוצעות באופן ספונטני, כאשר עוצמת האלימות נמוכה באופן יחסי, לא נגרמו חבלות ולא נעשה שימוש בנשק כלשהו, שבבסיסו עונש מאסר בין 6 חודשים ובחלק העליון שלו עונש של 24 עד 28 חודשים. ראו לעניין זה ע"פ 7655/12 פייסל נ' מדינת ישראל (4.4.13), ע"פ 772/13 יחיא נ' מדינת ישראל (29.6.14) וע"פ 6862/13 חג'אזי נ' מדינת ישראל (7.7.14).

אין צורך להכביר במילים לגבי הפער המהותי בין עבירת השוד, שלצידה עונש מאסר בן 14 שנים, לבין העבירות הנידונות בפני שלצידן עונש מרבי של 3 שנות מאסר. מתחם העונש ההולם חייב לבטא פער ניכר זה, כך שהמתחם במקרה שלפני צריך שיהיה מקל יותר. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבהיבט העובדתי ומבחינת מרכיבי החומרה ופגיעה בערכים המוגנים, האירוע המתואר בכתב האישום המתוקן שבפני אינו שונה באופן מהותי ואולי אף חמור במידות מסוימות מחלק מהאירועים שתוארו בפסיקה שהזכרתי, אשר מצויים ברף התחתון ביותר של עבירות השוד ומשיקים למעשה לעבירות של תקיפה לשם גניבה וגניבה. לפיכך, הפערים בין המתחם שראוי לקבוע בתיק זה לבין המתחמים שנקבעו בפסיקת ביהמ"ש העליון הנ"ל, אינם כה קיצוניים ודומה כי ביטויים העיקרי צריך לבוא לידי ביטוי ברף העליון של המתחם ולאו דווקא בתחתיתו. בשים לב לכלל הנתונים, אני סבור כי לצד מעשיו של הנאשם יש לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין 5 ל-18 חודשי מאסר בפועל. באותה הזדמנות אזכיר כי גם בפסיקת ביהמ"ש המחוזי מרכז, שהציג הסנגור, ההחלטה להסתפק בעונש מאסר בעבודות שירות ניתנה תוך סטייה לקולא ממתחם העונש ההולם, וזאת לאחר שמתחמי הענישה שנקבעו נעו בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל. ראו בהקשר זה ת.פ. 25488-08-14 מדינת ישראל נ' לוין ואחרים, אליו הפנה הסנגור.

3

לאחר שנקבע מתחם הענישה יש לאתר את העונש המתאים לנאשם בהתחשב במכלול הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, אלא נוגעות יותר לנאשם עצמו, לעברו ולהתנהלותו. בהקשר זה יצוין לקולא כי מדובר בבחור צעיר, כבן 22 וחצי, אשר אין לחובתו הרשעות קודמות כלשהן ואשר הודה במיוחס לו, נטל אחריות וחסך זמן ציבורי. לצד נתונים חשובים אלה שיש בהם כדי למתן באופן ממשי את הענישה, אין מנוס אלא לציין מספר נתונים בעייתיים, העולים מתסקיר שירות המבחן שהתקבל בעניינו של הנאשם. הנאשם השתתף אומנם מספר חודשים בקבוצה לעצורי בית ומודעותו העצמית עלתה באופן ראשוני, אך הוא עדיין אינו מודע לנסיבות שהובילו אותו לביצוע העבירה. שירות המבחן התרשם מקבלת אחריות חלקית בלבד ומכך שהנאשם מתקשה לגלות אמפתיה לפגיעה במתלוננת. הוא ביטא אומנם עמדות נורמטיביות באופן מילולי, אך מקורותיו ניתן היה להתרשם כי הוא נוטה לחברה בעייתית. שירות המבחן התרשם מקיומה של רמת סיכון בינונית עד גבוהה להישנות התנהגות אלימה ומפרוגנוזה נמוכה לשינוי. הנאשם אינו בשל לטיפול והמוטיבציה המילולית שלו להשתלב בטיפול הינה חיצונית ומונעת מאימת הדין בלבד. לפיכך, ממליץ שירות המבחן להשית עליו ענישה מציבת גבולות והוא נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו.

כפי שניתן לראות, מהתסקיר עולה כי הנאשם אינו בשל לטיפול וכי מסוכנותו העתידית ניכרת. מעשיו חמורים ומצדיקים הטלת עונש ממשי ומציב גבולות. בנסיבות הללו, אין מקום לאתר את עונשו בחלק התחתון של המתחם ממש, וראוי להשית עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, וזאת מבלי למצות עימו את הדין ותוך מתן משקל לגילו הצעיר ולעברו הנקי.

לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1.         מאסר בפועל למשך 9 חודשים בניכוי 9 ימי מעצר קודמים.

2.         8 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר לא יעבור עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע.

3.         4 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר לא יעבור עבירת רכוש או אלימות מסוג עוון.

4.         פיצוי למתלוננת, עדת תביעה מס' 9 לכתב האישום, בסכום של 4,000 ש"ח. הפיצוי יקוזז מהפקדה בתיק המעצר ויועבר על ידי המזכירות למתלוננת.

העתק יועבר לשירות המבחן.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.

ניתנה והודעה היום י"א תשרי תשע"ח, 01/10/2017 במעמד הנוכחים.

4

[פרוטוקול הושמט]

החלטה

בהסכמת הצדדים יעוכב עונש המאסר עד ליום 15.11.17.

הנאשם יתייצב למאסרו במועד הנ"ל בבית המעצר הדרים עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותו תעודת זהות או דרכון.

על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים 08-9787377, 08-9787336.

כל התנאים המגבילים והערבויות הכספיות, זולת הכספים שיקוזזו לטובת הפיצוי, יעמדו בתוקף עד למועד כניסתו של הנאשם למאסר וישמשו להבטחת התייצבותו.

ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד הנאשם. על הנאשם להפקיד את דרכונו בתחנת המשטרה הסמוכה לביתו בתוך 24 שעות.

ניתנה והודעה היום י"א תשרי תשע"ח, 01/10/2017 במעמד הנוכחים.

הוקלדעלידידוריתסבג