בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"פ 50742-06-11 מדינת ישראל נ' א.א. שאקר עבודות עפר בע"מ ואח'

תיק חיצוני:   

 בפני

כב' השופט שמאי בקר

המבקשים
(הנאשמים)

1. א.א. שאקר עבודות עפר בע"מ
2. שאקר אלסייד
3. סאמי אלסייד - נמחק

ע"י ב"כ עו"ד אבישג כהן בן נתן

נגד

המשיבה
(המאשימה)

מדינת ישראל

החלטה

הנאשמים הגישו בקשה לביטול כתב האישום נגדם מחמת הגנה מן הצדק.

לאחר שמיעת הצדדים ועיון בראיות ובמסמכים שהובאו לפניי החלטתי לקבל את הבקשה, בחלקה, ולהלן נימוקיי.

כללי

1. נגד הנאשמים הוגש, ביום 29.6.11, כתב אישום המייחס לנאשמים 1 ו-2 עבירות של ניהול עסק ללא רישיון, איסור לכלוך והשלכת פסולת, הפעלת תחנת מעבר לפסולת ללא התשתיות והדרישות הקבועות בדין, הפעלת אתר לסילוק פסולת ללא התשתיות והדרישות הקבועות בדין, גרימת זיהום אויר וריח בלתי סבירים ואי נקיטה באמצעים לכיבוי בערה, אי ביצוע צו ניקוי.

לנאשם 3 - אותו הסכימה התביעה, בהמשך, למחוק מעל כתב האישום - יוחסה עבירה יחידה של איסור לכלוך והשלכת פסולת.

2. התיק נקבע להקראה וביום 19.4.12 התייצבו לראשונה הנאשמים בפני בית המשפט, בלא שהיו מיוצגים, והנאשם 2 אמר כי הוא רואה לראשונה את כתב האישום זה עתה, הוא כבר שילם קנס בן עשרות אלפי שקלים, ובהמשך חתם את דבריו כך: "אנו נבוא בדברים עם התובעת, על מנת לנסות ולהוכיח כי נשפטנו על העניינים הללו...".

3. ביום 5.7.12 התקיים דיון נוסף, כאשר הנאשמים עדיין אינם מיוצגים, והנאשם 2 מסר כפירה, במסגרתה טען כי כבר נשפט כבר, בפרט בגין עבירה של ניהל תחנת מעבר, ושילם קנס בסך 60,000 ₪.

4. לדיון הבא, ביום 18.10.12, הגיעו כבר הנאשמים כאשר הם מיוצגים על ידי עורכת דין, הלוא היא באת כוחם היום, עוה"ד אבישג כהן בן - נתן, אשר מסרה כי אך לאחרונה נשכרו שירותיה ועל כן נדחה הדיון על מנת שתוגש כפירה, הפעם - מסודרת. בהמשך נכנסו הצדדים למשא ומתן (ארוך), שלא צלח.

5. על כן, בישיבת יום 21.11.13 העלתה ההגנה, בעל פה, טענותיה ביחס להגנה מן הצדק, טענת "כבר נשפטתי", "סיכון כפול" ועוד. באותו דיון הודיע התובע כי הוא מוחק את הנאשם 3, כמו גם את העובדות המיוחסות לו, מעל פני כתב האישום.

נוכח טענות ההגנה, שהועלו בעל פה, הוריתי לסנגוריה להעלות את דבריה על הכתב, בצורה מסודרת, וניתנה כמובן זכות תגובה לתביעה, וכך היה.

6. הואיל ומצאתי כי טענותיה המקדמיות של ההגנה, במיוחד ביחס לטענה כי הנאשמים כבר נשפטו על העבירות שביצעו, או שהועמדו אל מול סיכון כפול, צריכות בירור עובדתי קצר, קבעתי את התיק לישיבת הוכחות קצרה, לענין זה בלבד, וזו התקיימה ביום 19.6.14.

7. לאחר הישיבה דלעיל סיכמו הצדדים, בקצרה, את טענותיהם, בכתב, והסנגורית יצאה - במזל טוב - לחופשת לידה, ולאחר שובה מן החופשה ניתנת החלטה זו.

השתלשלות העניינים הכרונולוגית - לגופו של ענין וכתב אישום

8. ביום 6.5.2010 השליכו הנאשמים 2 ו-3, כפי מספרם במסגרת כתב האישום המקורי, דנא, פסולת וגרמו מטרד לציבור (איני כותב "לכאורה", שכן הנאשמים כבר הורשעו בדין בגין עבירה זו, כפי שיובהר מיד בהמשך).

9. עוד באותו יום נעצרו או עוכבו הנאשמים דלעיל בגין ביצוע העבירות, ונחקרו על ידי המאשימה. יצוין, כי המשאית באמצעותה הושלכה הפסולת - נתפסה על ידי המדינה.

10. ביום 12.5.2010, שישה ימים בלבד מאז נעצרו או עוכבו הנאשמים בגין ביצוע השלכת פסולת ביום 6.5.2010, הגיעה התובעת, עורכת הדין נורית זקן-גבעתי, להסדר עם הנאשמים, באמצעות אחד מהם - שאקר אלסייד (הנאשם 2 בכתב האישום דנא), לפיו יושת עליהם קנס בסך 60,000 ₪, והמשאית שנתפסה תוחזר להם (לאחר התשלום המלא), והכל לצד רכיבי ענישה נוספים (להלן: "הסדר הטיעון"; ראו ת/1).

11. ביום 20.9.2010 נחקר הנאשם שאקר אלסייד, בשנית, בגין עבירות שעניינן פגיעה באיכות הסביבה.

12. רק ביום 5.10.2010, לאחר שתמו חקירות הנאשמים בגין כל החשדות נגדם, הוגש כתב האישום הראשון במסגרת פרשה זו, לבית משפט זה, והוא מייחס לנאשמים שאקר אלסייד ואחיו סאמי סייד, עבירה של איסור לכלוך והשלכת פסולת וגרימת מטרד לציבור, בלבד (להלן: "כתב האישום הראשון").

על פני הדברים, על פי סעיף 1 לכתב האישום הראשון, אמנם - כפי עמדת התביעה היום - נסב אותו כתב אישום בהשלכת פסולת ומטרד לציבור מיום 6.5.2010, ותו לא.

13. ביום 30.1.2011 התקיים דיון בבית משפט זה, בפני כבוד השופט דרויאן, במסגרת כתב האישום הראשון, או אז הציגו הצדדים את הסדר הטיעון, אותו הסדר טיעון המדבר, בעיקר, כזכור, על קנס בסך 60,000 ₪.

14. ביום 29.6.2011 הוגש כתב האישום דנא, השני במספר, לבית המשפט (להלן: "כתב האישום השני"). כתב האישום הוגש על ידי תובע אחר, במינוי חיצוני של היועץ המשפטי לממשלה, ועניינו בשלל עבירות שונות נגד איכות הסביבה, כאמור בסעיף 1 להחלטה זו (ולמעשה - ביתר החשדות, רובן ככולן, בהן נחקרו הנאשמים) .

הממצאים והמסקנות לאור שמיעת הראיות לענין הטענות המקדמיות

15. כתב האישום הקודם הוגש על ידי מדינת ישראל - תביעות מדור הגנת הסביבה. מדובר, ככל הנראה, בגוף תאום, או שמא - אח קטן, של המשרד להגנת הסביבה, אשר אחראי להגשת כתב האישום דנא.

16. ביום 30.1.2011, כאשר אלסייד ואחיו הנאשם 3 לא היו מיוצגים על ידי עורך דין, הוצג לבית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופט דרויאן) הסדר טיעון, שכלל כאמור עונש של השתת קנסות בסך 60,000 ₪, על שני הנאשמים גם יחד, מאסרים מותנים וחתימה על התחייבות. מן הראוי לציין, כי במסגרת הסדר הטיעון, אף הוארך מאסר מותנה בן שלושה חודשים, אשר ריחף מעל ראשו של הנאשם 3.

17. כתב האישום החדש, השני, אשר הוגש לבית המשפט (אותו בית משפט), בחודש יוני 2011, מתבסס, כך לשיטת ההגנה, כל כולו, על אותו חומר ראיות, על אותם אירועים, על אותן חקירות נאשמים, אותם עדי תביעה, אותו משרד ממשלתי, וחלק מן העבירות זהות, כפי כתב האישום הקודם. על פי ההגנה, השוני בין כתב האישום הקודם לכתב האישום החדש הוא בשניים: בזהות התובע ובעובדה שלנאשמים יוחסו עבירות נוספות על בסיס אותו מסד נתונים וחקירות.

18. טוענת איפוא ההגנה, כי הגשת כתב האישום השני הוא פגום, בגין השתלשלות הענינים שקדמה להגשתו, ועל כן שומה על בית המשפט להורות על ביטולו.

הכצעקתה? כן, אך רק ביחס לחלק מכתב האישום, כמוסבר להלן.

הנה העובדות המונחות בבסיס החלטה זו, אשר או שאינן שנויות במחלוקת או שניתן לקובען לאחר שמיעת הראיות בנדון:

א. הנאשם לא היה מיוצג בהליך הפלילי הקודם.

ב. בתחנת המשטרה נחקר הנאשם ביום 6.5.2010, הוא היום הנזכר בכתב האישום הקודם כיום ביצוע העבירה, כאשר הוזהר, במפורש, כי חקירתו נוגעת לא רק להשלכת פסולת (העבירה בה הודה והורשע בתיק הקודם) אלא גם בניהול והפעלת אתר או תחנת מעבר לפסולת בנין, ללא רישיון עסק, השלכת פסולת ברשות הרבים, וחשד לזיהום הקרקע ומקורות מים, שינוע והובלת פסולת.

ג. הנאשם נחקר גם ביום 20.9.2010, או אז הוזהר גם בגין אותן חשדות, ובחקירתו נכתב - "אתה ממשיך לנהל תחנת מעבר... ומשליך פסולת ברשות הרבים... זאת בהמשך לחקירתך מתאריך 6/5/10".

ד. כתב האישום הקודם, הראשון, הוגש לבית המשפט (או למצער - נמסר או הובא לידיעת הנאשם) לאחר שהסתיימו כל החקירות, על ידי אותם חוקרים, וללא הפרדה או אבחנה בין עבירות כאלה או אחרות, קרי - בחודש אוקטובר 2010.

ה. הסדר הטיעון בתיק הקודם גובש עם הנאשם ביום 12.5.2010 (ת/1), ימים ספורים לאחר ביצוע העבירה (היחידה) נושא כתב האישום הקודם, דהיינו - השלכת פסולת ומטרד לציבור, ועל פני הדברים - בלי שנמסר לו חומר החקירה הרלוונטי (הגם שלא נראה כי טרח, או למצער - כי ידע, על "מהלך מקדים" בסיסי כגון זה).

אין חולק עוד, כי הנאשם שילם, יחד עם אחיו, קנס כספי משמעותי בגובה 60,000 ₪, במסגרת הסדר הטיעון שסתם את הגולל על התיק הקודם. גזר הדין שאימץ את הסדר הטיעון במסגרת התיק הקודם ניתן ביום 30.1.2011 (נספח ד' לבקשת הנאשמים לבטל כתב האישום נגדם).

ו. כתב האישום דנא, השני והמאוחר, אינו מייחס לנאשם ביצוע עבירות שבוצעו לכאורה לאחר מועד חקירתו השניה (והאחרונה) במשטרה של הנאשם. מכאן גם טענת ההגנה, לפיה סבר הנאשם שכתב האישום הראשון, והקנס ששילם בגינו, בן עשרות אלפי השקלים, הוא כזה ה - "כולל הכל".

ז. גובי ההודעות, גם זו של ההודעה הראשונה גם זו של ההודעה השניה, מופיעים כעדי תביעה הן בכתב האישום הראשון והן בכתב האישום הנוכחי.

ח. כתב האישום הראשון אמנם מתייחס למועד ספציפי- 6.5.2010, אולם כתובות מיד בסמוך לו המילים "ו/או במועד סמוך לכך", כאשר בהמשך מציינת המאשימה באותו כתב האישום, כי הנאשמים - "באותם מועדים (לא מועד יחיד - ש.ב.) והנסיבות ... שפכו פסולת ברשות הרבים בשטח פתוח ללא גידור, ללא היתרים ו/או רשיונות...".

גם התביעה, במסגרת הדיון בבקשה זו, הסכימה כי כתב האישום הראשון נוסח באופן "מעורפל משהו" (סעיף 18 לתגובתה לבקשת הנאשמים), אולם לשיטתה, רק קריאה מנותקת מכל הקשר עשויה להביא את הקורא להבין כי כתב האישום הראשון מתייחס ליותר מעבירה אחת ויחידה, של השלכת פסולת וגרימת מטרד לציבור, שנעברה ביום 6.5.2010.

למען האמת, אינני נוטה לקבל את טרוניית הנאשם בענין זה, לפיה נתלה והשליך יהבו, בזמן הרלוונטי, בנוסח המעורפל דלעיל, במסגרת תפיסתו השגויה כי הסדר הטיעון עימו "כולל הכל", דהיינו - את כל העבירות; ספק בעיני, אם ירד הנאשם לדקויות כאלה בעת הרלוונטית, ונדמה לי כי ניואנס זה הוא פרי קריאת הסנגורית את כתב האישום, בדיעבד, ולא גורם ששימש בסיס לצפיה או הסתמכות כל שהיא אצל הנאשם, בעת ההגעה להסדר הטיעון, בפני כבוד השופט דרויאן.

ט. עוד אין חולק, כי בעת שהגיע הנאשם להסדר הטיעון בתיק הראשון, לא הוגש עוד כתב אישום זה, הגם שמדובר באותם עדי תביעה, רובם ככולם. טוענת ההגנה, ובצדק, כי מן הנאשמים או הנאשם דהיום נמנעה האפשרות לאחד הדיונים ו/או להגיע להסדר כולל, ולמעשה הם נדרשו, לפחות במידה מסוימת, לנהל הגנה בפעם השניה, אם לא בעניינים זהים, הרי שבוודאי בעניינים דומים ומקבילים.

י. בישיבת יום 19.6.14 העידה התובעת, הגב' עו"ד נורית זקן-גבעתי, שהיתה אחראית על הסדר הטיעון במסגרת פרשת כתב האישום הראשון, כי לא נכונה טענת הנאשם לפיה סבר כי ההסדר כלל את כל העבירות אותן ביצע ואשר עליהן נחקר; לשיטתה, "ההסדר נגע אך ורק לכתב האישום (הראשון - ש.ב)".

התובעת הציגה דף שערכה, הנושא את הכותרת "יומן החקירה", שאינו אלא תרשומת פנימית (כך אף אמרה, במפורש, התובעת עצמה) בתוך תיק החקירה או התביעה, ובו תרשומת מיום 11.8.10, כדלקמן:

"בשיחה עם מנהל המשטרה הירוקה, עדכנתי אותם כי בכוונתי להגיש כ"א רק בגין שפיכה בודדת - השלכה אחת ושאר הראיות בתיק בגין ניהול תחנת מעבר פיראטית מועבר לטיפולם - על כל חוות הדעת והמשך הצווים הניתנים לשאקר אלסייד עד למועד זה. לידיעתך" (ת/2).

למותר לציין, כי שיחת התובעת עם מנהל המשטרה הירוקה לא בוצעה במעמד מי מהנאשמים, או בידיעתם, אף לא נטען כך. לכל היותר יכולה התרשומת דלעיל ללמד על תפיסתה או על הלך רוחה של התובעת עצמה, בלבד.

חשוב לומר, כי לא שמעתי ולא הובהר לי, לא בעת הדיון ולא בכתב, מה טעם סביר וראוי היה מלפני המדינה להגיש את כתבי האישום לשיעורין ובמדורג.

עוד הציגה התובעת, במסגרת אותה ישיבת ראיות קצרה, מסמך שנכתב על ידה על גבי דף צהוב (Yellow legal pad) ומצהיב, שאינו נושא לוגו רשמי, של המדינה או של המשטרה, ועליו נכתב בכתב יד ההסדר המוצע, ובתחתית הדף הדברים הבאים: "תיק תחנת מעבר על כל הראיות והצוים הועבר לטיפול משטרה ירוקה. תיק זה הינו בענין השלכת פסולת 1. 6/5/10" (ת/1).

הדף הצהוב נושא תאריך 12.5.10, הוא חתום על ידי התובעת הנכבדה, אולם אין הוא נושא חתימה של הנאשם, או אחיו (הנאשם 3, המחוק), אף לא רשום בתחתית הדף הבלתי פורמאלי בעליל, כי העתק ממנו נמסר לנאשם, או אף למצער - כי הובא לידיעתו, או כי הוא הבין את משמעות הדברים.

יא. במהלך עדותה בפניי מסרה עו"ד זקן-גבעתי, התובעת בתיק הראשון, כך:

"...זה הוצג לו... כשאני יושבת מול נאשם אני מסבירה לו את כל הרכיבים. בדיוק מה היה. הנאשם ישב מולי במשרד והסברתי לו ודיברנו... והוסבר לו הכל לגבי ההסדר. אני לא זוכרת האם במקרה הזה צלמתי עותק לנאשם... אני לא זוכרת אם צלמתי או שהוא ראה ונתתי לו עותק. או שכתבתי פעמיים או צלמתי או ... בעל פה בטוח שהוא יודע מה כתוב בתרשומת. אני לא זוכרת להגיד האם הוא קיבל עותק בכתב".

יב. בחקירתה הנגדית של התובעת, אשר למען הסר ספק יובהר כי עשתה רושם מהימן, ודומני כי אין חולק כי מדובר בתובעת ישרה והגונה, התברר כי כלל לא בטוח כי התרשומת בת/1, נעשתה במשרדה כאשר הנאשם נוכח, ויתכן כי הדבר היה בשיחת טלפון. מפאת חשיבות הדבר להלן ציטוט דבריה של התובעת ההגונה:

"ש. את יודעת להגיד בוודאות כי במועד הזה (12.5.10, מועד כתיבת ת/1 - ש.ב.) הנאשם ישב מולך? ת. אני יכולה להגיד בוודאות שהנאשם ישב מולי (מהרהרת) לא בהכרח. לאחר שאני חושבת, התרשומת נרשמה במשרד, יתכן בעקבות שיחת טלפון עם הנאשם ויתכן בעקבות זה שהוא יושב מולי. לא תמיד אני רושמת, אני חושבת שאף פעם אני לא רושמת. לפעמים זה נעשה בבית המשפט או במשרד או טלפונית. מהיום ארשום".

למען ההגינות ושלמות התמונה יצוין, כי התובעת מסרה, כי בין כך ובין כך, בין אם ישב מולה הנאשם בעת כתיבת ת/1, בין אם מדובר בתיעוד שיחה טלפונית בדיעבד או אפילו בזמן אמת, הרי שאחת היא לה: הנאשם ידע, לשיטתה, במפורש, על כך שהתיק "שלה", דהיינו - כתב האישום הראשון, נוגע אך ורק להשלכת פסולת אחת, ותו לא, והשאר עוד יטופל ויועלה עלי כתב אישום, נוסף ונפרד.

יחד עם זאת, ומאידך גיסא, הנאשם עצמו העיד, בחקירתו כי - "... אני שישבתי מולה במשרד, ואמרה לי אתה הולך לשלם... אמרה לי אתה משלם 60,000 ₪ ואתה סיימת הכל".

הנה כי כן, בנקודה זו צודקת התביעה בסיכומיה, כאשר היא מעלה על נס את זהירותה של התובעת עורכת הדין זקן-גבעתי, אשר מפאת חוסר זיכרון חששה לומר בוודאות אם הנאשם ישב אצלה במשרד עת הציעה לו את הסדר הטיעון, אולם האחרון ממילא אישר כאמור, את עובדה זו.

יג. הגם שכך, הרי שאפילו אניח כי הנאשם היה גם היה במשרדה של התובעת בעת שהוצע לו הסדר הטיעון, הרי שהוא העיד באותה ישיבת הוכחות קצרה, וסיפר כי -

"... לפני שסגרנו, אצל השופט דרויאן, באנו אליו עם הסכמה. בוא תסגור את התיק, תשלם איקס כסף ועם זה סיימנו. כשהיא אמרה סיימנו היא התכוונה לסיימנו. אני לא קיבלתי חומר, לא קיבלתי את ת/1, לא קבלתי כלום".

בחקירתו הנגדית, מסר הנאשם לשאלת התובע, עו"ד ברק, כי - "לא סגרתי איתה (עם עו"ד זקן גבעתי - ש.ב.) רק על עבירה אחת, סגרתי איתה על האירוע הזה"; ובהמשך -

"הבנתי שסיימתי לחלוטין, ממנה. עם הכל... אני אומר כמה פעמים, אני כשנתפסתי ונחקרתי ושלמתי ועמדתי מול דרויאן אמר לי מקובל עליך אמרתי מקובל. נורית הסבירה לי שאני משלם את הסכום הזה על כל האירוע. היא לא אמרה לי שעוד שנה יבואו ממשרד אחר ויגידו לי תן עוד 200,000 ₪. ש. כשאתה משלם 60,000 הבנת שאתה משלם על אירוע בודד או ששילמת על הכל? ת. אני שלמתי על הכל. הוסבר לי על הכל... אני לא הובהר לי ולא הוסבר לי דבר כזה שהולך להיות לי תיק על תחנת מעבר. אני יודע שהתיק הסתיים".

19. על רקע כל האמור לעיל, טענה ההגנה כי יש להורות על ביטול כתב האישום, בהתבסס על מספר טענות משפטיות, חלופיות ומצטברות.

הטענה הראשונה היא טענת "כבר נשפטתי", המעוגנת בהוראת סעיף 149 (5) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב -1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי").

על פני הדברים, לא ניתן לקבל את טענת ההגנה לפיה כבר נשפט הנאשם בגין העבירות נושא כתב אישום זה, שכן הגנה זו מדברת על "זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום" (סעיף 149 (5) לחוק סדר הדין הפלילי).

עיון חטוף בכתבי האישום, זה הקודם וזה הנוכחי, מלמדים על נקלה כי אין המדובר ב"אותו המעשה", אלא במעשים ובעבירות שונות לחלוטין, ועל כן - ולו מטעם זה בלבד - לא ניתן לקבוע כי הנאשם נשפט כבר, במסגרת כתב האישום הקודם, על העבירות והמעשים המופיעים בכתב האישום דנא.

20. הטענה השניה של הנאשם, שאינה אלא אחות של הטענה הראשונה, היא טענת "סיכון כפול", שמשמעה כי אין להעמיד אדם פעמיים אפילו "רק" בסכנה של הרשעה בפלילים. מדובר אמנם בטענה המוכרת במשפט הישראלי, אולם - הלכה למעשה - אך באורח תיאורטי, ולענין זה ראו את דברי המלומד קדמי, בספרו, המציין כי הטענה -"עד כה לא נתקבלה בארצנו" (יעקב קדמי, "על סדר הדין בפלילים", חלק שני א', עמוד 1336, מהדורת 2009).

נראה, נוכח הנסיבות דלעיל, כי לא זה המקום לבצע קפיצת נחשון בענין טענת ה"סיכון כפול", שכן הנאשם כאן לא הועמד לדין בעבר בשל מעשה העבירה, או העבירות, המיוחסות לו כאן, בכתב האישום השני (אגב, עבירה מיום 6.5.10, שאותה ביצע לכאורה הנאשם 3, כן נמחקה מכתב האישום דנא, ואולי בכך נמנעה קבלה הסטורית של טענת הסיכון הכפול, או לפחות של אחותה, שעניינה "כבר נשפטתי").

נכון הוא, כי הנאשם נחקר פעמיים בגין אותן העבירות, או עבירות דומות, אשר שימשו בסיס להגשת שני כתבי אישום שונים, אולם מכאן ועד להגעה למסקנה כי מדובר ב"סיכון כפול" - רחוקה הדרך.

21. מן הראוי לציין, במאמר מוסגר, כי בפי ההגנה שלל טענות על משא ומתן שנוהל לכאורה שלא בתום לב, שכן לשיטת ההגנה הוסכם על סיום ההליך בקנס מסוים, אשר תפח במידה משמעותית (לשיטתה) בהמשך, וההגנה סברה כי המדינה נהגה שלא כדין בכך שחזרה בה מ"הבטחה שלטונית" שניתנה לנאשמים או למי מהם. אני כותב את הדברים במאמר מוסגר, שכן אינני סבור כי ראוי שבית המשפט יידרש לטענות ממן אלה, וענין של יום ביומו הוא שמשאים ומתנים בין התביעה להגנה עולים על שרטון, מסיבות כאלה ואחרות, וכענין של מדיניות - שומא על בית המשפט למשוך ידיו מלעסוק בנושאים אלו, ואל לו לרדת לזירת ההתגוששות הזו, אשר מלכתחילה היא ממוקמת, ולא בכדי, מחוץ לכותלי בית המשפט, מטעמים ברורים של קיום הצורך בדיאלוג חופשי בין הצדדים, בין היתר.

פגמים שנפלו בהליכים שננקטו נגד הנאשם והפגיעה החריפה בתחושת הצדק וההגינות

22. לאחר כל הדברים האלו, הגעתי למסקנה כי במקרה דנא נפלו פגמים בהליכים שננקטו בענין הנאשם/הנאשמים, עד כדי פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, כך שאין מנוס ומן הראוי להורות על ביטול של חלק מכתב האישום.

שמעתי את התובעת בתיק הקודם, עורכת הדין זקן - גבעתי, מספרת כי הנאשם ידע גם ידע כי כתב האישום הראשון והסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים מתייחס אך ורק לעבירה אחת מיני רבות, או אם להתייחס למטבע הלשון בה נקטה התביעה היום, מדובר ב - "לכל היותר תוצאה אנקדוטלית של הפעלת תחנת המעבר, ולא ההיפך כמובן" (סעיף 17 ד' לתגובת המשיבה לטענות המקדמיות).

23. אני מאמין לתובעת שכך סברה, כך ידעה ובכך האמינה. אין לי ספק ביושרה, ודי אם אפנה לדרך בה ענתה בזהירות רבה לשאלת נוכחות הנאשם עת נרשם על ידה "הדף הצהוב", כאשר היה זה דווקא הנאשם אשר אימת את העובדה כי אכן ישב מול התובעת במשרדה עת סותת הסדר הטיעון.

ברם, נאמנים עליי - לפחות במידה מסוימת - גם דבריו של הנאשם, כי סבר וציפה, כי קנס של 60,000 ₪, לא סכום של מה בכך, כלל וכלל לא "אנקדוטה", יש בהם כדי "לכסות" את כל הפרשה, או למצער - את העבירות שביצע כבר עד להגעה להסדר עימו (על אבחנה כרונולוגית חשובה זו - בהמשך). אין זה חזון נפרץ שנאשם מסכים להיפרד מ - 60,000 ₪, וכל זאת - רק לטובת "פסק זמן", לאחריו יוגש לו כתב אישום נוסף, חודשים או שנים לאחר מכן, ביחס לאותה מסכת עובדתית בה נחקר. כך גם העיד הנאשם, בעצמו.

אגב, גם על תשובתו הנחרצת של הנאשם, לפיה דווקא היה גם היה במשרדה של התובעת (כאשר זמן קצר לפני כן נכח כמובן באולם בית המשפט, ושמע את באת כוחו "תוקפת" את התובעת בענין זה) - ניתן להשקיף כעל סמן למהימנותו של הנאשם אלסייד; הרי יכול היה להתאים על נקלה את עדותו לאסטרטגיית ההגנה הכללית, לפיה לא ידע, לא שמע ולא עודכן על תוכניותיה של המאשימה ביחס לחלוקת כתבי האישום נגדו והגשתם שלב אחר שלב, ובהתאם לגרוס כי אף לא היה במשרדה של התובעת.

24. ואולם, אפילו תאמר, לצורך ההנחה, כי אין לתת אמון בדבריו של הנאשם, לפיהם הבין כי בתשלום הקנס בן עשרות אלפי השקלים, לצד מאסרים מותנים - לא תמה הפרשה, הרי שבכל מקרה, אני מוצא כי התנהלותה של המדינה - המאשימה בפרשה זו, על זרועותיה השונות - יש בו משום פגיעה בתחושת הצדק.

ודוק: מצב דברים בו המאשימה, מדינת ישראל, מגישה כתבי אישום לשיעורין, טיפין-טיפין, כאשר כתב האישום הראשון מוגש על עבירה אחת מני רבות לכאורה, רק כדי לגבות, על אתר ממש, קנס משמעותי לצד רכיבי ענישה נוספים, והכל כאשר אין הצדק ממשי לדבר זולת העובדה שיש לה קלף מנצח בידה נגד הנאשם - משאיתו ופרנסתו בידיה - מהווה פגיעה בתחושת הצדק.

הגשת כתב אישום נוסף, "עיקרי", להוציא עבירה אחת, משנית או "אנקדוטלית" (כך, כזכור, לשיטת המדינה עצמה, ביחס למכלול העבירות), לאחר מספר חודשים מיום אימוץ הסדר הטיעון הקודם - אינו ראוי ואינו הוגן.

אמנם כלל הוא, כי בית המשפט אינו "תובע-על", ואל לו להתיימר ולבוא בנעליו של התובע, אולם גישה ראויה וזהירה זו חייבת להיסוג נוכח "שיטת הסלאמי" בה נקטה המדינה כאן, בהגישה את כתבי האישום מטעמה, ביחס למסכת עובדתית אחת, גם אם נמשכת.

25. אין זה מדרכם של נאשמים לסור, תוך שישה ימים מביצוע עבירה פלונית, אל משרדי התביעה, לתקוע כף לקטגור ולהסכים לשלם 60,000 ₪, בהחלט לא קנס של מה בכך, בוודאי לא סכום אנקדוטלי כלל וכלל, תוך לקיחת אחריות על מעשיהם.

רק בדיעבד ניתן להבין מהלך יוצא דופן זה, לאחר שמיעת עדותה של התובעת עו"ד זקן - גבעתי; מתברר, כי אותו "נאשם אידיאלי" אינו אלא אותו נאשם שבמסגרת ביצוע העבירה שעבר נתפסת משאיתו, באמצעותה הוא מתפרנס, והמדינה מחזיקה בה כבמעין בן ערובה.

ברי לי כי קביעה זו איננה פשוטה ואיננה קלה, אולם אין זו קביעה של בית המשפט, אלא פועל יוצא של דברים שמסרה התובעת ההגונה, בעצמה, כהאי לישנא:

"ישנם מקרים של הקבלה בין הגשת כתב אישום על ידינו לבין הגשת כתב אישום על ידי המשטרה הירוקה ביחס לאותם נאשמים. אפשר להגיד 50 אחוז בערך. יש להם תיקים של השלכה בודדת וגם של תחנות מעבר. יש להם בערך אותה כמות. כשבית המשפט מבהיר לי את השאלה אני מבהירה, זה לא 50 אחוז, בסביבות 10 אחוז.

אנו לומדים עם הזמן, אבל לא עלה אף פעם, יש תיק המשרד לאיכות הסביבה מנהל, אלה תיקים יותר רחבים, ואצלנו מדובר בהשלכה בודדת. הרבה פעמים בתיקים שלנו לנאשמים יותר כואב כי המשאית תפוסה והוא לא יכול לעבוד, והרבה פעמים הם מגיעים ישירות אלינו וסוגרים הסדרים. ההסדר הזה היה מיד לאחר האירוע, ב- 12.05 יש הסדר כי המשאית תפוסה. לכן הכל עובד מאוד מהר, לעומת משרד להגנת הסביבה שם ההיקפים גדולים יותר והכל מתנהל באיטיות יחסית. פה תוך 3 חודשים היה כתב אישום והסדר. זה באמת מעולם לא היה".

26. יצא המרצע מן השק: מדברי התובעת המלומדת למדנו, שלא רק שקיימת הקבלה וחפיפה בין סמכויות או הפעילות בשטח של מגישי כתבי האישום השונים בתחום איכות הסביבה (ענין שתומך בגישת הנאשם הלא מיוצג כי לא ידע מי מגיש מה, מתי, ולמה), אלא - שגוף אחד הוא זריז יותר ממשנהו, ולא רק מהטעם שהוא עוסק בתחום מצומצם יותר, אלא מהסיבה הפשוטה שאותו גוף תביעה משבית פרנסתו של נאשם פלוני, גורם לו ללחץ, כך שהוא מגיע - במהירות הבזק, מבלי להתעכב על חומר חקירה וכיוצא באלה "זוטות" - להסדר טיעון מהיר.

והנה, הולך לו הנאשם שמח וטוב לב, ככל שאדם שזה עתה נפרד מ- 60,000 ₪ יכול להיות שמח וטוב לב, מקבל את משאיתו בחזרה, חוזר לעבודה (בתקווה שהפעם באופן חוקי), וחודשים או שנים לאחר מכן - הוא מקבל כתב אישום נוסף, בענין עבירות עליהן נחקר בצוותא חדא עם עבירות "אנקדוטליות" עליהן כבר נתן את הדין ושילם ממיטב כספו, ושוב הוא נאלץ לחבוש את ספסל הנאשמים.

27. כך לא נוהגת מאשימה סבירה.

יודגש, כי בית המשפט אינו צולל, במקרה דנא, לתוכן כתבי האישום, ולא על כך הביקורת ולא מכאן מוסקת תחושת הפגיעה בצדק, אלא שהתחושה והפגיעה בנאשם ובזכויותיו נגרמות מאופן ומעיתוי כתבי האישום השונים (תוכן כתבי האישום הוא משני, ממש).

רוצה לומר, את הברור מאליו: אם נאשם נחקר בגין "קובץ" של עבירות, מאותו התחום ממש, קרי - איכות הסביבה, מן הראוי שיתאפשר לו להתגונן מול האישומים נגדו בהזדמנות אחת, לא לשיעורין, לא ב"פרוסות", וכן באופן כולל והוגן.

אם ישאל השואל: שמא החלוקה נעשתה בגין סמכויות שונות של גופי התביעה? אולי הוגש נגד הנאשם כתב אישום קודם רק בעבירה שלגוף פלוני היתה סמכות להגיש לגביו כתב אישום, ואילו היתר - הוא בסמכות גוף אחר?

אם אכן כך היה, ורק כך היה - לא היתה עמדי טרוניה נגד המאשימה, חוץ משאלת ה"ערפל" בענין הסמכויות השונות. אולם, לשואל אשיב כי לא כך היו פני הדברים, שכן כתב האישום השני כולל גם כולל עבירות של איסור לכלוך והשלכת פסולת, בדיוק כפי העבירה הנזכרת בכתב האישום הראשון. ולא זו אלא אף זאת: כל השלכות הפסולת המאוחרות והנוספות לזו הנזכרת בכתב האישום הראשון, ואשר הועלו עלי כתב האישום השני - בוצעו לכאורה לפני הגשת כתב האישום הראשון לבית המשפט, זה שבחובו רק השלכה אחת ויחידה. מדוע? אין למאשימה תשובה בענין זה.

28. מקרה דומה בא לפני בית משפט השלום בפתח תקווה, בפני כב' השופט (כתוארו אז) ד"ר קובו, שם הגישה המדינה, פעמיים, כתב אישום: פעם אחת בגין ניהול עסק טעון רישוי מבלי רשיון, ופעם שניה - באמצעות גוף תביעה אחר - כתב אישום מאוחר יותר (לאחר הודיה וסיום הפרשה הראשונה), בגין שימוש במסמך מזוייף ואיסור החזקה או הנהלה של מקום למשחקים אסורים (ת"פ 35739-12-12 מדינת ישראל נ' עיסא, החלטה מיום 30.9.13; פורסם במאגרים המשפטיים).

בית המשפט בפתח תקווה קיבל את בקשת ההגנה לבטל את כתב האישום, בחלקו, תוך שהוא קובע את הדברים הבאים, היפים לענייננו, בשינויים המחוייבים:

"בהקשר זה יש ליתן משקל רב לכך שכתב האישום בתיק הנוכחי הוגש רק ביום 27.11.12, חודשים ארוכים לאחר שהסתיים ההליך הקודם ביום 8.1.12, כך שלא הייתה לנאשם שום אפשרות מעשית לבקש את איחוד שני הדיונים... אילו הייתה המאשימה מגישה את כתב האישום הנוכחי בתוך זמן סביר מעת ביצוע העבירה, הרי שהיה ביכולתו של הנאשם לעתור לשמיעת הדיונים במאוחד בפני אותו מותב, ולחילופין לעתור לכך שעונשו בהליך הקודם ייקח בחשבון את העובדה שתלוי ועומד נגדו הליך נוסף, אשר אם יורשע בו, ייענש בשנית בגין אותו מכלול מעשים.

... במקרה דנן, קיים קושי משמעותי בהתנהלות זרועות אכיפת החוק, כאשר שתי רשויות התביעה אינן פועלות בתיאום זו עם זו. תיאום בין הרשויות השונות היה מוביל להגשת כתב אישום מאוחד, או לחילופין להגשת שני כתבי אישום מקבילים באופן שיאפשר לנאשם לעתור לצירופם בפני אותו מותב.

... לעניין זה יפים דברי עו"ד ד"ר ישגב נקדימון , בספרו "הגנה מן הצדק", עמ' 333 (מהדורה שנייה, 2009):

"לדעתי, חובות האמון וההגינות המוטלות על רשויות התביעה מחייבות אותן - בבואן להחליט אם לשוב ולהעמיד את פלוני לדין בגין אותה מסכת - לשוות לנגד עיניהן שיקולים נוספים מעבר לאינטרס שבמיצוי הדין עם העבריינים. אם לא עשו כן, על בית-המשפט לבצע את איזון האינטרסים בהפעילו ביקורת שיפוטית על החלטתה של התביעה. בהקשר זה ראוי להביא בחשבון חמישה שיקולים מרכזיים: ראשית, הבאתו בפלילים של אדם בפעם השנייה, לאחר שכבר נשפט ואולי אף נענש בגין אותה מסכת בעבר, תשוב ותחשוף אותו למתח הנפשי, לחרדה, לחוסר הוודאות ולהקלנה הכרוכים בהיותו נאשם במשפט פלילי. שנית, נאשם שכבר הועמד לדין בעבר והוציא הוצאות לניהול הגנתו עשוי להתקשות לגייס את המשאבים הנדרשים לניהול מערכה משפטית נוספת, והדבר עלול לפגום בזכותו להתגונן במסגרת משפטו השני. שלישית... רביעית, אפשר שהנאשם כבר החל בתהליך של שיקום לאחר הרשעתו במשפט הראשון. למותר לציין כי העמדתו הנוספת לדין תקטע שיקום זה ותפגע בכך באינטרס החברתי. חמישית, ריבוי ההליכים יגביר את העומס השורר בבתי המשפט והוא עלול להביא לתוצאות סותרות בהליכים משפטיים שונים המתייחסים למסכת אחת".

לגבי דידי, כל האמור לעיל יפה לענייננו, ואולי אף מקל וחומר, שכן במקרה שלפניי הוכח שדווקא כן היה תיאום בין הרשויות השונות, וחרף זאת הוחלט, משום מה (אולי משום המשאית, הלוא היא ה"גזר" במסגרת הסדר הטיעון הראשון), להגיש כתבי אישום "במדורג" ולשיעורין; וגם מפאת העובדה שדווקא במקרה שלפניי אין בעיית סמכות, לפחות לא מובהקת, בין שני הגופים, כאשר אזכיר - שכתב האישום השני, כלל עבירות שנכללו במסגרת כתב האישום הראשון (השלכת פסולת), ואף בוצעו טרם הגשתו.

29. אני סבור אפוא, כאמור, כי המאשימה - על זרועותיה השונות - מי יותר מי פחות, לא נהגה כראוי עם הנאשם כאן, בכך ש -

א. הגישה כתבי אישום שונים, ביחס לאותה מסכת עובדתית, שלא באותו מועד, תוך איון האפשרות להתגונן מולם, במאוחד, באופן שהוא גם יעיל וגם צודק, תוך עינוי דין מינימאלי;

ב. ולא סתם שנהגה כמפורט לעיל, אלא שהגישה כתב אישום במהירות הבזק, תוך הפרדה מלאכותית של חלק מן העבירות, אגב גבייה קלה ומהירה של 60,000 ₪, שאינם אלא דמי השבת המשאית לנאשם, על מנת שיוכל לחזור למעגל העבודה והפרנסה;

ג. כל זאת - כאשר הנאשם לא מיוצג, לא מודע לחומר החקירה ו/או הראיות, ברובו של המהלך, בצומת הקריטית של הפרשה, וכאשר לא הובהר לו - ברחל בתך הקטנה - במסמכים, בכתב, ותוך החתמתו, כי כתב האישום הראשון אינו אלא יריה ראשונה, אנקדוטלית, בקרב אליו יצאה המאשימה.

30. התביעה הפנתה את בית המשפט להלכת בורוביץ הידועה, שם נקבע כי אין למהר ולבטל כתב אישום, אם ניתן לרפא פגמים שנתגלו בהליך הפלילי באמצעים מתונים ומידתיים יותר (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נגד בורוביץ, פורסם במאגרי המשפט).

אני סבור, איפוא, כי יש לבטל את כתב האישום בכל הקשור לעבירות אותן ביצע הנאשם עד יום 12.5.2010, הוא היום בו הגיע הנאשם, במהירות הבזק ואולי תוך שבירת שיא של יעילות על חשבון זכויות היסוד של הנאשם (ראו דברי התובעת, שהודתה כי - "זה באמת מעולם לא היה"), להסדר הטיעון המהיר עם בא כוח המאשימה בתיק הקודם.

31. הביטול הוא חלקי בלבד, כאמור, גם נוכח הגישה הבורוביצ'ית, לעיל, הגורסת מידתיות בביטול כתבי אישום גם בהינתן פגיעה חריפה בתחושת הצדק, אך גם ואולי בעיקר משום שלא ניתן להתעלם מטענתה הנכוחה של המדינה, לפיה אפילו אניח - כפי שעשיתי לעיל - כי הנאשם סבר כי ביום 12.5.2010 "סוגרים איתו חשבון", הרי שאין בכך משום היתר להמשיך ולעבור עבירות לאחר מועד זה, כאילו לא היו דברים מעולם.

כלל הוא במשפט היושר, כי טענה של הגנה מן הצדק אינה יכולה להתיישב עם המשך ביצוען לכאורה של עבירות, ועל כן, טענותיה הנכוחות של ההגנה יכולות להשתרע אך ורק על התקופה שעד יום 12.5.10, או אז הגיע הנאשם להסדר עם התביעה, שאז קמה לו הציפיה או ההסתמכות על כי "סגר חשבון" עם המאשימה.

אם אכן המשיך הנאשם לבצע עבירות פליליות לאחר אותו מועד, כפי טענת התביעה בכתב האישום השני, הרי שאין הוא יכול להסתתר, ביחס אליהן, מאחורי הבנה כזו או אחרת, ציפיה או הסתמכות, שכן אפילו הוא עצמו לא טוען וממילא לא ישמע בטענה כי "סגירת החשבון" עימו כללה "היתר" לעבור עבירות חדשות, לאחר אותו מועד. פשיטא, שההסדר לא נתן בידי הנאשם רשות להמשיך ולעבור עוד עבירות לכאורה, המאוחרות להסדר.

32. אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, אני מורה כי כתב האישום יבוטל באופן חלקי בלבד, באופן כזה שתבוטלנה ותימחקנה ממנו כל העבירות המיוחסות לנאשם ואשר נעברו על ידו, לכאורה, עד יום 12.5.2010, ועל כנן תוותרנה העבירות שבוצעו לכאורה לאחר מועד זה, והן בלבד.