1

 

 

א.        כללי

ביום 8.6.14 ולאחר שנשמעו 8 עדים וביניהם המתלונן, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הודה הנאשם בעובדות כתב אישום מתוקן (סומן "א" - להלן: "כתב האישום") והורשע בביצוע העבירות הבאות:

1.        דרישת נכס באיומים, לפי סעיפים 404 סיפא + 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין");

2.        גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

 

הצדדים לא הגיעו להסדר טיעון בדבר העונש שיושת על הנאשם והוריתי על הגשת תסקיר שרות המבחן.

למרבה הצער, בשל עומס עבודה ביקש שרות המבחן לדחות את הגשת התסקיר לאחר פגרת בתי המשפט, אולם ב"כ הנאשם ויתר על התסקיר בטענה שהנאשם נתון זמן רב מדי בתנאי מעצר, שהינם קשים מתנאי המאסר.

 

ב.         עובדות כתב האישום בהן הודה הנאשם

1.        בלילה שבין 11/3/14 ל- 12/3/14 עבד חיים יהודה מרגוליס כמתדלק בתחנת הדלק "דלק" בגבעת אולגה, על כביש 2 (להלן: "המתלונן").

2.        בתאריך 12/3/14 סמוך לשעה 02:40, הגיעו הנאשם ונתנאל באבו (להלן: "באבו") אל תחנת הדלק, כשהם רעולי פנים, כשלראשו של באבו קשורה חולצה ולראשו של הנאשם פאה, והן מצויידים במברג ובסכין.

2

3.        הנאשם ובאבו ניגשו למתלונן, הניפו כלפיו את המברג והסכין בתנועות מאיימות ודרשו ממנו בצעקות לתת להם את הכסף שברשותו. בפחדו מהנאשם ומבאבו, הוציא המתלונן מכיסו כ- 400 ₪, פדיון תחנת הדלק, ומסר להם אותו. לאחר מכן ברחו השניים מהמקום כשהכסף ברשותם.

4.        במעשיהם המתוארים לעיל דרשו הנאשם ובאבו מהמתלונן, בצוותא חדא, מהמתלונן כ- 400 ₪ מפדיון תחנת הדלק בכוונה לגנבם, תוך שימוש באיומים וכשהם מצוידים בנשק קר וכן נטלו ונשאו כסף בלי הסכמת הבעלים, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהם מתכוונים בשעת הנטילה לשלול את הכסף שלילת קבע מבעליו.

ג.         ראיות לענין העונש

 

מטעם המאשימה הוגש גליון ההרשעות הקודמות של הנאשם (ט/1).

על אף גילו הצעיר, "הספיק" הנאשם לבצע עבירות רבות והורשע פעמיים בבית משפט השלום לנוער בחיפה, ופעמיים בבית משפט השלום בחדרה.

בפעם הראשונה הורשע הנאשם בשנת 2009 בגין עבירות של תקיפה סתם וגניבה ונדון ע"י בית משפט השלום לנוער ל- 7 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה.

באותה שנה הורשע הנאשם שוב, ע"י בית משפט השלום לנוער בגין 10(!) עבירות של סחיטה באיומים ועבירה אחת של בריחה ממשמורת חוקית ונדון ל- 24(!) חודשי מאסר בפועל.

הנאשם הורשע בשלישית, בשנת 2011, בגין עבירת נסיון להתפרצות והפרת הוראה חוקית ונדון ע"י בית משפט השלום בחדרה ל- 9 חודשי מאסר בפועל.

לאחרונה הורשע הנאשם בפעם הרביעית, בשנת 2013, בגין החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה ונדון ביום 2.7.13 ל- 3 חודשי מאסר בפועל.

 

את העבירות נשוא התיק שבפני ביצע הנאשם בחלוף כ- 8 חודשים מהרשעתו האחרונה מחודש מרץ 2014.

 

מטעם הנאשם הוגש מכתבו (ס/1), בו פירט את נסיבות חייו הקשות, כנער שאמו נפטרה בהיותו כבן 13 שנים בלבד, אביו נשא אישה אחרת והוא נשאר בודד בעולם וכך החל להתדרדר, לדבריו, לחברת שוליים ולמוסדות.

במכתבו, הביע הנאשם את צערו וחרטתו על מעשיו וביקש הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו. לטענתו, לפני שביצע את העבירה עבד באילת, התרחק מסביבתו וחבריו ושם לא הסתבך בעבירות אולם, משחזר לאזור מגוריו בחדרה כדי לסעוד את אביו המבוגר והחולה, נגרר שוב לביצוע העבירה עם חברו.

הנאשם טען במכתבו כי הוא מבין שהוא זקוק לטיפול, אותו הוא מעוניין לעבור בין כותלי הכלא.

3

ד.        טיעוני הצדדים לעניין העונש

 

1.         טיעוני ב"כ המאשימה

בטיעונה בכתב (ט/2) ציינה ב"כ המאשימה כי אמנם הנאשם הודה ולא ניהל את המשפט עד תומו, אולם יש להתחשב בכך ש- 8 עדים העידו, ביניהם המתלונן, כבן 50, שאי הנעימות שבהעדתו לא נחסכה ממנו.

לטענת ב"כ המאשימה, נסיבות העבירה חמורות כיוון שהנאשם בחר, ביחד עם שותפו, ליטול כספו של מתדלק במשמרת לילה- פדיון תחנת הדלק - תוך איומים בסכין ומברג כשהם רעולי פנים והנאשם חובש פיאה, תוך צעקות ואיומים, ואף גנב את כספו של המתדלק.

עבירות כאלה פוגעות לדעתה בתחושת הבטחון האישי של אנשים תמימים המנסים להתפרנס ומשאירים משקעי נזק אצל הקורבנות.

 

לצורך קביעת מתחם "העונש ההולם" ביקשה ב"כ המאשימה להתחשב בנסיבות לחומרה כגון: התכנון המוקדם, ביצוע העבירה בצוותא תוך שימוש בכלי נשק קרים, בלילה, תוך הסתרת הזהות.

 

על פי "מדיניות הענישה הנהוגה" ותוך התחשבות בערכים החברתיים הנ"ל שנפגעו, ביקשה ב"כ המאשימה לקבוע כי מתחם העונש ההולם נע בין 2-4 שנות מאסר בפועל, בתוספת מאסר מותנה מרתיע, פיצויים למתלונן וקנס. בתוך המתחם ביקשה לקבוע את העונש סמוך לרף הגבוה בשל עברו הפלילי המכביד של הנאשם, אשר לדעתה לא נרתע - על אף 4 מאסרים בפועל שנגזרו עליו בעבר - מלהמשיך ולבצע עבירות חמורות המסכנות את הציבור ולדעתה, הוא סיגל לעצמו אורח חיים עברייני ומהווה סכנה לציבור.

2.         טיעוני ב"כ הנאשם

ב"כ הנאשם הגיש אף הוא טיעון כתוב (ס/2) וטען כל שניתן לטעון לזכות מרשו.

מבלי להקל ראש בחומרת העבירות, ביקש הסניגור להתחשב לקולא בהודאת הנאשם אשר חסכה עדותם של עשרות עדים נוספים וזמן שיפוטי רב, המהוָוה בעיניו גם ביטוי לחרטה אמיתית של הנאשם והפנמת חומרת העבירות על ידו.

לטענת הסניגור, הנאשם ביצע את העבירות על רקע "מצוקה כלכלית... ללא מחשבה תחילה...(ו)הנאשם לא הפיק כל טובת הנאה מביצוע המעשה". (בכך שגה הסניגור כיוון שהנאשם קיבל מהמתלונן 400 ₪, פדיון תחנת הדלק).

 

הסניגור ביקש להתחשב בכך שלא היה שימוש בכוח או באלימות והעבירה לא בוצעה על רקע של שימוש בסמים.

4

בנוסף ביקש הסניגור להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם ובמיוחד בנסיבות חייו הקשות שפורטו במכתבו (ס/1).

למעשה מטיל ב"כ הנאשם את "האשמה" על נסיבות גדילתו של הנאשם "ללא יד מכוונת ללא תמיכה או ליווי משפחתי או הורי".

עוד ביקש הסניגור להדגיש את העובדה שכתב האישום תוקן באופן משמעותי - מעבירה של שוד בנסיבות מחמירות לעבירות של דרישת נכס באיומים וגניבה - ומכאן שיש לשקול גם שיקולי שיקום וחינוך.

 

בהקשר זה ציין הסניגור, כי הנאשם נותר אדם בודד גם בכלא כיוון שבני משפחתו ידם אינה משגת לבוא ולבקרו ואף לא אחד מהם הגיע לדיוני בית המשפט.

 

גם הסניגור הפנה לפסיקה(כפי שעשתה ב"כ המאשימה)וביקש להסיק ממנה כי "מתחם העונש ההולם" נע בין 6 ל- 18 חודשי מאסר, ולקבוע את עונשו של הנאשם במסגרת מתחם זה.

 

 

3.         דברי הנאשם

 

"אני מצטער על מעשי, לא חשבתי על זה, בגלל כל המצב של המשפחה שעזבו אותי, אבא שלי גם עזב את הבית, אני גר היום לבד בבית. אמא נפטרה כשהייתי בן 13 ואבא שלי עזב את הבית, נישא בשנית, התחלתי להתגלגל בסביבה לא טובה.

 

 

עזבתי את העיר חדרה ועברתי לגור בדרום תל אביב, אני משכיר שם דירה, הייתי עובד במסעדה אצל חיים כהן והיה לי קו חיים טוב, פתחתי דף חדש בלי חברים, רק עובד ומתפרנס. איך שחזרתי הביתה בגלל שאבא שלי עבר ארוע והיה בבית חולים הלל יפה, ורציתי להיות קרוב אליו, אז חזרתי לסביבה ולחברים. אני ביקשתי במכתבי לקבל טיפול בכלא שיעזור לי לצאת החוצה ולפתוח דף חדש. יש לי 9 אחים ואחיות. אני סובל במעצר, כל הזמן מטרטרים אותי".

 

 

 

ה.        דיון והכרעה

 

יומיים לאחר שמיעת הטיעונים לעונש נדון בבית המשפט העליון מקרה שנסיבותיו דומות לעניינו.

בית המשפט העליון הקל בעונשו של מערער אשר החליט לשדוד חנות מכולת של המתלונן יליד 1948, הצטייד בסכין יפנית, כיסה פניו וידיו לבל יזוהה, נכנס לחנות בשעות הערב כשהמתלונן שהה בה לבדו וכשבידו סכין שלוף, הורה למתלונן למסור לו את כספו ואף הצמיד את הסכין לצווארו של המתלונן.

5

בשלב מסוים השתלט המתלונן על הסכין והמערער ברח כשבידו כ- 480 ₪ (ע"פ 5780/13 מאיר בן אבו נ' מדינת ישראל (16.7.14) (להלן: ענין "בן אבו").

למעט הצמדת הסכין לגרון והיות המתלונן בענייננו צעיר ב- 14 שנים, דומה המקרה הנ"ל בנסיבותיו לענייננו.

דא עקא שבענין בן אבו הורשע המערער בביצוע שוד בנסיבות מחמירות והחזקת סכין (עבירות שעונשן המירבי המצטבר מגיע ל- 25 שנות מאסר) ובענייננו, הורשע הנאשם בדרישת נכס באיומים וגניבה, שהינן חמורות פחות (עבירות שעונשן המירבי המצטבר 13 שנות מאסר).

בענייננו, למול הנסיבה המחמירה של הצמדת סכין לגרונו של המתלונן בעניין בן אבו,עומדת נסיבה מחמירה של ביצוע העבירה ביחד עם עבריין נוסף.

 

 

כאמור, בעניין בן אבו קבע בית המשפט העליון, כי מתחם העונש ההולם הינו בטווח שבין 30 ל- 60 חודשי מאסר בפועל (במקום בין 3-6 שנים שקבע בית המשפט המחוזי) והעמיד את העונש, תוך התחשבות בעברו הפלילי המכביד של המערער, על 45 חודשי מאסר בפועל (במקום 52 חודשי מאסר בפועל שגזר בית המשפט המחוזי).

 

אולם, משאמרנו כדברים האלה, ועל אף הדמיון בין שני המקרים והתחושה שחסד נעשה לנאשם שבפני בתיקון כתב האישום כפי שתוקן, עדיין, ראוי לקחת בחשבון כי העונש המירבי שניתן לגזור על הנאשם שבפני הינו, כאמור, כמחצית מן העונש המירבי שניתן היה לגזור על המערער בן אבו.

 

אמנם "עקרון ההלימה" שולט בכפה כיום, אך "מעליו" חזקה היא מצוות המחוקק בדבר העונשים המירביים הנקובים בצידה של כל עבירה, המגלים מה מידת החומרה אשר מייחס לה המחוקק.

נכון שאין, ולא צריכה להיות, סימטריה אריטמטית המבוססת רק על העונשים המירביים, ויכול נאשם להיענש בעונש חמור יותר בגין עבירה שעונשה המירבי נמוך יותר בשל נסיבות העבירה או נתונים אישיים אולם, בבואנו לקבוע "מתחם עונש הולם" ראוי שנתחשב במה שהמחוקק סבר שהינו העונש המירבי ההולם.

 

והנה, במקרה נוסף שנסיבותיו דומות לענייננו, אישר בית המשפט העליון עונש של 3 שנות מאסר בפועל על נאשם שהורשע בעבירות של דרישת נכס באיומים והחזקת סמים. (ע"פ 1938/13 רפיק ג'רבאן נ' מדינת ישראל (27.2.14) (להלן: "עניין ג'רבאן")).

בענין ג'רבאן נכנס הנאשם לחנות מכולת כשהוא מצוייד בסכין מטבח באורך 30 ס"מ ואיים על המתלוננת כשהסכין שלופה בידו להורגה, אם לא תיתן לו כספה, ואז הוברח החוצה על ידי בעלה שהגיע למקום.

6

בית המשפט העליון קבע כי עונש של 3 שנות מאסר בפועל אשר גזר בית המשפט המחוזי הוא עונש ראוי, בעיקר בשל עברו הפלילי המכביד של המערער אולם, בית המשפט העליון לא קבע מהו "מתחם העונש ההולם" במקרה זה.

 

 

"מתחם העונש ההולם"

העיקרון המנחה בענישה הוא עקרון ההלימה שמשמעותו קיום יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

 

על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם בהתאם לעיקרון המנחה תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מהעבירה, מידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה לפי סעיף 40ט. לחוק העונשין.

 

בהקשר לערך החברתי שנפגע - בטחון אישי לגוף ולנפש - קבע בית המשפט העליון בענין ג'ורבאן:

 

"העבירות בהן הורשע המערער - דרישת נכס באיומים ואחזקת סכין שלא כדין - הן קשות, לרוב הן מכוונות כלפי אנשים תמימים, ההולכים להם ברחובה של עיר, או כאלה העובדים לפרנסתם. באמצעות הטלת אימה ופחד גוזלים אותם עבריינים נכסים וסכומי כסף מבעליהם, שעמלו קשה להשגתם.לפעמים הקרבנות נבחרו בצורה שרירותית ולפעמים במכוון בשל ההנחה שקבוצות אלה או אחרות קלות יותר לניצול. המשותף הוא שהקורבנות "תרמו" לבחירתם בכך שהעזו לצאת מבתיהם ולהתייצב במרחב הציבורי כמטיילים, כעוברי אורח או כעובדים לפרסתם במקום פתוח לציבור. בית המשפט מחוייב להגן על הקרבנות ולהטיל ענישה מרתיעה שתסייע במיגור תופעה מעין זו ...... ".

 

בענייננו יש לזכור כי הצטיידות הנאשם ושותפו בכיסויי פנים, פאה, מברג וסכין, מצביעה על תכנון מוקדם שנעשה עם העבריין הנוסף, על חלקו המרכזי של הנאשם בעבירה, אשר שלט במעשה והבין היטב את מעשיו, על הנזק שנגרם - (טראומה ואימה למתלונן) ועל הנזק שצפוי היה להגרם (די שהקורבן מביע התנגדות וייתכן שיידקר).

"הסיבה" שנתן הנאשם לביצוע העבירה - "מצוקה כלכלית" - לאו סיבה היא בעיני. על מי שנמצא במצוקה כלכלית לעבוד למחייתו, כרוב בני האדם, ולא לנסות לגזול כספו של אחר העובד למחייתו, באמצעות עבירה.

 

לאור האמור לעיל ותוך התחשבות בעקרון המנחה, בחומרת נסיבותיה של העבירה ואשמו של הנאשם ובמדיניות הענישה הנוהגת, אני קובע כי מתחם העונש ההולם נע בין 18 ל- 42 חודשי מאסר, וזאת כשלרגע לא נשתכחו ממני העונשים המירביים שקבע המחוקק בצידן של העבירות אשר ביצע הנאשם.

7

 

ריבוי עבירות?

אף שהנאשם הורשע בביצוע שתי עבירות, הן נעשו בתוך מסגרת עבריינית אחת, והן שלובות אחת ברעותה עד שהן מהוות "אירוע" אחד.

"העונש המתאים"

לצורך קביעת "העונש המתאים" לנאשם, בתוך מתחם העונש ההולם, ראוי במקרה זה להתחשב בשיקולי הרתעה אישית והרתעת הרבים.

 

הרתעה אישית משום מה? - משום שבתקופת חייו הקצרה יחסית של הנאשם, ובמיוחד בתקופת 6 השנים האחרונות, "הספיק" לעבור עבירות חמורות, קשות ורבות ו- 4 מאסרים די ממושכים בפועל, לא הרתיעוהו. בכך חרט נאשם זה על מצחו, במו ידיו, תמרור אזהרה המתייגו כאדם מסוכן לציבור שראוי לגזור עליו עונש שיסייע בהרתעתו.

 

הרתעת הרבים משום מה? - למרבה הצער העבירות אותן ביצע הנאשם ביחד עם שותפו לעבירה נעשו נפוצות יותר ויותר. כפי הנראה סוברים רבים, רבים מדי, שהמתדלקים ושאר אנשים המתפרנסים מעבודות בהן מצויים הם לבדם באישון לילה, הינם "טרף קל".

די לעבריין כזה לעטוף ראשו בחולצתו, להכניס ידיו לגרביו, ולנופף בסכין, מברג ולעיתים מקל או אבן, כדי "להרוויח" כמה מאות שקלים.

בשל קלות זו של ביצוע עבירה, גם בתי המשפט צריכים לתרום תרומתם - למען מיגורה - באמצעות השתת עונשים שיש בהם להרתיע עבריינים פוטנציאליים.

 

לקולא אתחשב בנסיבות חייו הקשות של הנאשם אשר גדל למעשה כנער עזוב ומוזנח מאז שנפטרה אמו ואביו נשא אישה אחרת (סעיף 40יא.(8) לחוק העונשין). אולם, לנסיבות אלה יש משקל מוגבל כיוון שאסור לפרשן כנותנות "היתר" או "רשיון" לפגוע בזולת ולגזול כספי אנשי עמל תמימים, כשהן מהוות מעין "מגן" או חסיון בפני ענישה חמורה.

 

עוד אתחשב לקולא בהודאתו של הנאשם אשר חסכה עדותם של עדים רבים וזמן שיפוטי ניכר. אמנם הנאשם הודה לאחר שנשמעו 8 עדים וביניהם המתלונן, אולם כפי הנראה ניהול המשפט עד לשלב זה היה מוצדק, שכן כתב האישום תוקן באופן משמעותי בטרם הודה.

 

ממכתבו של הנאשם ומדבריו בפני, התרשמתי כי הוא מתחרט על מעשיו, ניכרת בו עייפות מסויימת מן הדרך העבריינית בה צעד עד עתה וניצת בו זיק של רצון לשנות דרכיו.

לפיכך כדי לסייע לו לפסוע בנתיב שיקומי זה, אקל במידה מסויימת בעונשו ואמליץ לשלטונות שב"ס לשלבו בטיפול כפי שביקש.

 

8

יחד עם זאת, עברו הפלילי המכביד של הנאשם מצוי בעוכריו והוא מהווה נסיבה לחומרה (סעיף 40יא.(13) לחוק העונשין) ולא רק משמש לצורך "הפעלת" שיקולי הרתעה אישית.

 

לאור האמור לעיל, ומבלי שנשתכח ממני כי הנאשם לא הורשע בעבירת שוד בנסיבות מחמירות אלא בעבירות של דרישת נכס באיומים וגניבה, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

 

א.        30 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו מיום 12.3.14 ועד היום.

ב.         24 חודשי מאסר על תנאי, לבל יבצע במשך 3 שנים כל עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע.

ג.         10 חודשי מאסר על תנאי לבל יבצע במשך 3 שנים כל עבירת רכוש או אלימות מסוג עוון או עבירה של איומים.

 

 

אני מחייב את הנאשם לשלם למתלונן פיצויים בסך של 5,000 ₪ וזאת באמצעות הפקדת סכום זה בקופת בית המשפט עד ליום 1.1.15. ב"כ המאשימה יעביר למזכירות את פרטי חשבונו של המתלונן.

 

אני ממליץ בפני שלטונות שב"ס לשלב את הנאשם בהליך טיפולי המתאים לו על פי נוהלי שב"ס ואם יחפוץ בכך.

 

 

הודעה לנאשם זכות הערעור לבית המשפט העליון תוך 45 ימים.

 

 

ניתן והודע היום, כ"ט תמוז תשע"ד, 27.7.2014, בנוכחות הנאשם וב"כ הצדדים.