1

בהמשך לגזר הדין שניתן היום, ולבקשת הסנגור כי אורה על שחרורו של הנאשם כבר היום עקב לידת בתו, הובאה בפניי התייחסות שב"ס, ולפיה הנאשם אמור לסיים לרצות את מאסרו (בניכוי תקופת מעצרו ומאסר מנהלי) ביום 31.8.14, היינו ביום ראשון הקרוב.

זאת ועוד, מעיון בתיק עולה, כי טענותיו של הסנגור באשר למחדל של שב"ס בהוצאת הנאשם לחופשה לרגל הולדת בתו, אינן מדויקות.

ביום 7.8.14 הגיש הנאשם לשופט תורן בבית משפט זה (במקום במסגרת עתירת אסיר) בקשה לאשר לו חופשה בת 48 שעות לרגל הולדת בתו, ולאחר קבלת תגובת התביעה, שטענה כי יש להעביר הבקשה לשב"ס, הורה כבוד השופט דהאן ביום 17.8.14 "הבקשה תועבר לשב"ס לשם הסדרת היציאה על פי נהליו".

עקב החלטה זו, פנה שב"ס לבית המשפט, ציין כי לאור נוהלי שב"ס לא ניתן להוציא לחופשה עצור וזאת בשונה משפוט-אסיר, והוסיף בסעיף 3 להודעה "ניתן יהיה לאשר לעצור יחד עם בת זוגתו והתינוקת ביקור בבית הסוהר בתוספת זמן מעבר לזמן עפ"י הנוהל".

בהחלטתה של כבוד השופטת דינה כהן מיום 24.8.14, נקבע "לפעול ע"פ סע' 3".

אם כך, לא ניתנה החלטה המורה על שחרורו של הנאשם לחופשה, והחלטה זו לא הופרה.

לאור כל האמור לעיל, לאור העובדה שנותרה לנאשם יתרת מאסר של ימים בודדים, לאור העובדה כי לבית המשפט אין סמכות לקצר את עונשו של הנאשם לאחר שניתן (וחשוב לציין, כי תקופת עונש המאסר סוכמה בין ב"כ הצדדים במסגרת הסדר טיעון, אותו אישר בית המשפט), וכי אין כל הגיון למתן עיכוב ביצוע בשלב זה של תום ריצוי המאסר, אני דוחה את הבקשה, וקובעת כי הנאשם יסיים לרצות את עונשו, שהחל כאמור מיום מעצרו.